אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן ה › א

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן ה · א

סימן ה

מה שתמה ידידי שארי רומעכ"ת שי' ע"ד הרא"ש במו"ק דהרוגי ב"ד לא היו הקרובים מתאבלים עליהם משום דהוי כמו להכעיס דכיון שמוסרים א"ע למיתה ואומרים מ"מ כן אנו עושים ואילו לתיאבון לא הי' להם לומר ע"מ כן מחולין (דף פ"א) דלוקה משום אוא"ב והתרו א"ע למלקות והוי כמו להכעיס והרי מוכח שהי' עובר להכעיס מתחילה ויפסול שחיטתו אף אותה שחיטה שהרי המעשה מגלה שנעשה מומר להכעיס מדהתיר א"ע למלקות לפני המעשה והוסיף לומר דמאי דלוקה י"ל דבהכי חייבא רחמנא אך מ"ט כשר אוא"ב לאכילה כמבואר במשנה דר"פ אוא"ב הא היי שחיטת מומר זה תו"ק והנה בהכי חייבא רחמנא לא מצינו רק במקום שגלתה תורה חיוב כרת בשחו"ח או חיוב תשלומין אבל מלקות באוא"ב לא כתיבי ומנ"ל מקרא דליקה דנימא בהכי חייבא רחמנא ובעיקר קושיתו הי' נ"ל לתרץ דגם לדברי הרא"ש הוא דוקא בעובר עבירה להכעיס דבודאי בקבלת התראה גרידא אינו נעשה מומר כל זמן שלא עבר העבירה בפועל ורק לכשעבר העבירה בפועל ונתחייב בה מיתה או מלקות מצרפינן ההתראה לקבלת התראה שעשה להכעיס ולפ"ז באוא"ב אם נאמר שהוא מומר להכעיס ושחיטתו נבלה הרי בנחירה אינו עובר כלל על אוא"ב ומומר ששחט אוא"ב אי"ח מלקות משום דאין שחיטתו מטהרת מדי נבלה א"כ מתהפך הדבר כמו חומר חותם דאם נאמר דעבר על אוא"ב ונעשה מומר למפרע הרי לא עבר כלל א"כ אי אפשר לפסול את השחיטה דאם נפסול לא עבר ואחרי שיוכשר שחיטתו יהי' מומר מכאן ולהבא, ומה שהקשו התוס' בחולין דף י"ד בשוחט בשבת דהא הוי שחיטת מומר היינו משום דאף א"נ דשחיטתו נבלה חלל את השבת דתיקנו להוציא מידי אבמה"ח וכן משה"ק משוחט לעכו"ם אף דבודאי בעי שחיטת שני הסימנים כעין פנים והמנח"ח מסתפק דאפשר דפסולי שחיטה כמו שהי' פוסל ואי"ח משום שוחט לעכו"ם אבל כיון דגם עכו"ם חייב משום שוחט לעכו"ם וכמבואר בסנהדרין דנ"ז וברמב"ם דכל מה שישראל מוזהר העכו"ם חייבים עליהם וחייב בד עבודות ובודאי דגם חומר חייב משום שוחט לעכו"ם אף דהוי לאו בר זביחה ועוד נראה דלפי ההו"א שבתוס' דהוה מומר באותה שחיטה ונפסל באותו מעשה י"ל דאא"פ להכשיר את השחיטה מטעם דאם נכשיר הרי הוא מומר ואע"ג דאם נפסל ל"ה מומר אבל סוף סוף א"א להכשיר את השחיטה ושיהי' מומר על ידה אבל לפי מה דמתרצים דבאותה שחיטה לא נעשה מומר א"כ גם בקבל עליו את ההתראה אאפ"ל שיהי' מומר למפרע אם יפסול שחיטתו ואע"ג דאם נכשירו הרי הוא מומר למפרע מ"מ כיון דגם כשרות השחיטה גורם שיהי' מומר למפרע שוב הוה כמעשה אחד שלא יופסל שחיטתו עי"ז.

אלא שיש להקשות לפ"ז בב"ק דע"א בגנב וטבח ביוה"כ דמקשה והא אין לוקה ומשלם ומשני הא מני ר"מ היא דאמר לוקה ומשלם והא כיון שלוקה וקבל התראה והוי מומר להכעיס ושחיטתו נבלה והוי נוחר ומעקר ופטור חדו"ה והרמב"ם שפסק בטבח ביוה"כ דהתרו בו לחלקות פטור דאין לוקה ומשלם ויקשה ג"כ כנ"ל דהא הוי שחיטת מומר, וי"ל דסוגית הש"ם דב"ק כר"י דס"ל דמקב"ח פטור והרמב"ם פסק להלכה ג"כ כר"י ולפמ"ש התוס' בשבת ק"ו דבעינן שיהי' התיקון מיד בשעת הקלקול וכיון דשחיטתו נבלה א"נ בשעה שהיא מפרכסת אסורה ואין התיקון בא ופטור ונמצא דאם נימא דשחיטתו פסולה לא חלל יו"כ ולא הוי מומר ומאי דלא משני בתר הכי מ"ט דרבנן דפטרי גם למאי דמוקי לה אליבא דר"ש דס"ל מקב"ח חייב דלהכי פטור משום קבלת התראה דהוה מומר להכעיס משום דהא בכל אלו פטור אף בשלא התרו בהן משים חיי"מ שוגגין דפטורין.

הכלל לפ"ז דגם במומר להכעיס אפילו בפ"א פסולה שחיטתו אבל שיהי' הכשר השחיטה גורם שיהי' מומר על ידו אא"פ עי"ז לפסול אותה שחיטה, ובזה אמרתי בדקדוק לשון רש"י בחולין י"ד במשנה דהשוחט בשבת אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה שמחויב כרת ולא פי' אע"פ שהתרו בו וחייב סקילה דהוי רבותא ביותר דמ"מ שחיטתו כשירה דמדהתרו בו וקבל התראה והתיר א"ע למיתה דהוי מומר להכעיס ולמ"ד מקלקל בחבורה חייב גם אי שחיטתו נבלה מחויב מיתה ולדידי' מכיון דהוי מומר להכעיס שחיטתו פסולה וע"כ פירש"י אע"פ שמתחייב בנפשו קאי על כרת אלא דקושי' כת"ר יש להקשות לשי' הר"ן בחי' לחולין דשחיטת מומר הוי טרפה ולא נבלה ולרבנן דשחיטה שא"ר שמה שחיטה א"כ באוא"ב אף אם נפסול שחיטתו משום שחיטת מומר עדיין חייב מלקות משום אוא"ב ויקשה לפ"ז דאמאי שניהם כשרים לרבנן נאסור שחיטת השני משום שחיטת מומר כטרפה ולשי' זו בע"כ צ"ל דלא כמ"ש הרא"ש במו"ק בקבלת התראה הוי מומר להכעיס והרא"ש לשי' דשחיטת מומר נבלה וא"ש.

ובילדותי תמהתי ע"ד הרא"ש ממכות דף ה' דהוא והן נהרגין וכן הא דאמר רבא שם באו שנים ואמרו בחד בשבת הרג פלוני את הנפש כו' ולא עוד אלא אם באו ואמרו בערב שבת כו' דבעידנא דקא מסהדי גברא בר קטלא והא כיון שהתיר א"ע למיתה והוי מומר להכעיס למפרע ומורידין ולא מעלין וגם אין זה אחיך וכמבואר בע"ז כ"ז ואין בזה כאשר זמם לעשות לאחיו ולמה הן נהרגין וגם דצלפחד שהי' הוראת שעה לפי שלא התרו אותו באיזה מיתה דעכ"פ הי' מצוה להורגו משום דנעשה מומר להכעיס ובכל חייבי מיחות דלפני גמ"ד אם הרגו אותם נהרגין אע"פ שקבלו התראה והתרו א"ע למיתה והא מדברי הרא"ש נראה דגם בעשה תשובה לא מהני דהא כל המומתין מתודין ואפ"ה אין מתעסקין בקבורתו משום דבאבוד רשעים רנה ועי' סנהדרין מ"ז דהוי זבח רשעים תועבה גם לאחר מיתה אע"פ שהתודו ונצטרך לחלק דמ"מ אין בו' דין דמורידין ולא מעלין דלכשעשה תשובה אחיך מיקחי אע"פ דלענין מלקות רק לכשלקה הרי זה אחיך ואע"פ דאין מתעסקין בקבורתו וכן העירותי מערכין דף ז' היוצא ליהרג מזין עליו מדם חטאת כו' א"ה אדתני חטא באותה שעה אין נזקקין לו ליפלוג וליתני בדידי' בד"א שהי' זבח זבוח באותה שעה כו' וקשה דילמא להכי לא קתני באופן שחטא מקודם דהא כיון דהוא יוצא ליהרג והתיר אדע למיתה והו"ל מומר להכעיס אף בפ"א ואי קתני חטא מקודם אין נזקקין לו הו"א משום דבעלי חיים נדחין ואכל חלב והפריש קרבן והמיר ואח"כ עשה תשובה נדחה משא"כ דחטא באותה שעה לאחר שעשה תשובה הו"א דנזקקין לו להכי תני חטא באותה שעה אין נזקקין לו [ונדפס בס' נאות יעקב בשמי] וכן יש להעיר מריש תמורה דסופג ארבעים וכשר וכמש"כ התוס' שם דארבעים בכתפי' וכשר והא הוי מומר ע"י קבלת התראה

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה