אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן ד › ה

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן ד · ה

ד

ובן גיסי הרה"ג מר אלי' אליעזר דעסלער שי' העיר על עיקר תירוצי בשי' הרמב"ם דגם למ"ד עקירה בטעות שמה עקירה וגם אי נימא דמחשבה בעלמא נפסל מ"מ בכסבור שהוא חולין ובשעת שחיטה לא חישב כלל ושחט סתמא אי נימא דמתעסק בכה"ג כשר ומרצה ג"כ דאע"פ דעקירה בטעות שמה עקירה מ"מ הא בעינן שיהי' עקירה ושיחשוב באותו שעה אבל בשחט סתם ולא חישב כלום כיון דסתמא לשמן ממילא דכשר וביאר בזה דהתוס' בזבחים ד"ג בד"ה הוא שכתבו דמה קדשים שאין מחללין כגון בשוחט חטאת סתם וכסבור שהוא עולה כו' היינו דגם למ"ד עקירה בטעות שמה עקירה מ"מ בכסבור שהוא עולה ושחט חטאת סתם בלא שום מחשבה דכשר בכה"ג וא"כ אף דבחישב לשם חולין כשר ואינו מרצה מ"מ בכסבור שהוא חולין ושחט סתם כשר ומרצה ג"כ ואיצטריך תרי קראי למצוה ולעכב ויפה העיר, אולם נראה דבכסבור שהוא עולה ושחט חטאת סתם בלי שום מחשבה שפיר י"ל דל"ש בזה כל העושה על דעת הראשונה הוא עושה דלא אמרינן רק אם פיגל בעבודה הראשונה אבל אם חישב לפני העבודה ל"ש כל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה אולם כ"ז שייך בקרבנות שיש בה דין כונה ולשמה ואע"פ שחשב בטעות שהוא קרבן אחר מ"מ אי לא חשב כלל הר"ז שחיטת קדשים וסתמא לשמן לשם אותו הזבח שהוקדש אבל בכסבור שהוא חולין ובשחיטת חולין שא"צ כונה ואין בו מחשבה.

לכששחט בטעות לשחיטת חולין הר"ז כשחט לשם חולין דזהו שחיטת חולין שא"צ כונה רק כח גברא של שחיטה ולהכי בכסבור שהוא חולין אף ששחט סתם בלי מחשבה הר"ז כשוחט לשם חולין ואם כנים הדברים י"ל הא דמנחות דמ"ט בשחט חטאת לשם שלמים וכסבור שהוא שלמים היינו דמתחלה כסבור שהוא שלמים ובשעת שחיטה לא חישב לשם שלמים רק שחישב לאכול זמן שני ימים ולילה אחד דהוי חוץ לזמנו ובכהאי גוונא לא הוי עירוב מחשבות וא"ש. ולמש"כ אין ראי' מהא דמנחות דגם בעקירה בטעות בעינן שיוציא בשפתיו די"ל דמיירי דלא חישב כלום ואיפשר דגם לשי' התוס' בפיגול בדבור דוקא זהו בפיגול במזיד שאא"פ לשנותו מקדש לקדש ולפוסלו רק בדבור משא"כ בעקירה בטעות דכסבור שהוא קרבן אחר דכיון דעקירה בטעות מהני פוסל גם במחשבה ויתישב בזה הא דמוכיח מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים דשחיטת חולין לא בעי כונה למ"ד דעקירה בטעות שמה עקירה גם לש"י התוס' אלא שזהו נגד הסברא דמאי אולמא עקירה בטעות מאם חישב במזיד ולמש"כ האס"ז בב"מ דמ"ג דילפינן כל זה מלא תזבחנו כל דבר רע מכל דבור רע א"כ גם בעקירה בטעות בעינן דבור אם לא דנדחוק דקים להו דיש שני יתורים מהלמודים דושחט בן הבקר לדין כונה ולדין משום חולין או דנימא דעיקר הלימוד שבעינן שיהי' מתכון לשם זביחה וכיון דלפי המסקנא בחולין לא בעינן כונת זביחה רק בקדשים וזהו דין מיוחד בקדשים ממילא פשוט לחז"ל דבעינן שידע שהוא קדשים ומשום חולין פסולה וצ"ע.

והנה המהרש"ל ביש"ש כתב דאע"ג דקיי"ל הפיל סכין ושחט שחיטתו כשרה דלא בעינן כונה לשחיטה מ"מ אם כיון להדיא שלא לשחוט אלא לעשות נחירה וחניקה נראה דזה לא מיקרי שחיטה וגרע יותר מנפלה מעל הקורה שאינה זביחה כלל ותמהו בזה מהא דחולין דפ"ה כיצד יעשה נוחרו או עוקרו אמאי לא קתני תקנה מעלייתא לשחוט בכונה שלא לטהר מידי נבילה ועי' בשו"ת עונג יו"ט סי' נ"ז מה שהאריך בזה בד' המהרש"ל ונראה דחומרת המהרש"ל הוא למדס"ל דבטבילה בעי כונה כריו"ח וכדמסיק הש"ס דבשחיטת חולין אפילו רבי יונתן בן יוסף מודי מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים מכלל דשחיטת חולין לא בעינן כונה א"כ ההוכחה הוא דלא בעינן כונה וכמו בקדשים אלמלא דגלי קרא מתעסק דסתמא כשר וה"נ בשחיטת חולין כיון דנעשה מעשה השחיטה די אבל בנתכוין שלא להתיר באכילה גרע כמו דמצינו במצות דאצ"כ דהיכי שנתכוין שלא לצאת לא יצא ומדגלי רחמנא מתעסק בקדשים מכלל דשחיטת חולין לא בעינן כונה אין ראי' שנתכוין שלא להתיר מהני אבל למדס"ל דנדה שנאנסה וטבלה לא בעי כונה וטבילה א"צ לדעת וה"נ בשחיטה וכ' בחידושי הר"ן משום דאין זה אלא הכשר מצוה ובהכשר לא בעינן כונה וכמו בהגעלה דזהו דין הכשר א"כ אף אי נתכוין שלא להתיר הטבילה והשחיטה מטהר ממילא ול"ק מהא דחולין בפ"ה די"ל דקאי לרב דס"ל דנדה שנאנסה וטבלה עלתה לה טבילה ולהכי אף בנתכוין שלא להתיר מהני ולמש"פ הרמב"ם כרב ושחיטת חולין הוי דין הכשר מהני אף דנתכוין שלא לטהר

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה