אור ברסלב

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן ד

סימן ג

א

בחולין דל"א א"ל הוא דאמר כר' יונתן בן יוסף ומי אמר ריו"ח הכי והאמר ריו"ח הלכה כסתם משנה ותנן נפלה סכין ושחטה כו' הא הפילה כשרה אע"ג דלא מכוין בשחיטה אפילו ר' יונתן בן יוסף מודי מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים מכלל דשחיטת חולין לא בעי כונה וק"ל לפמש"כ התוס' בחולין די"ג בד"ה מנין ובזבחים מ"ז ועוד יש מתעסק אחר כגון של קדשים שסבור שהוא חולין ושחטו דפסול מטעם מתעסק ותרווייהו מושחט את בן הבקר נפקא יעוי"ש א"כ אפילו אי נימא דשחיטת חולין בעי כונה לשם זביחה מ"מ איצטריך קרא דמתעסק בקדשים שידע שהוא זביחת קדשים דאם כסבור שהוא חולין דפסול אין זה ענין כלל לכונה דשחיטת חולין וכיון דתרווייהו משחט בן הבקר נפקא ולא אייתר קרא מנ"ל דשחיטת חולין לא בעי כונה ונראה לפ"מ דאמר בחולין י"ג ובזבחים מ"ז מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול שנאמר ושחט את אחר ולהכי גם לשי' הרי"ף והרמב"ם אינו תלוי ברשות ממש רק תלוי במעשה הקנין כמש"כ הרא"ש וכיון שנתארסה ונעשה מעשה הקידושין אי אפשר לבטל הקידושין בלי ראי' שהי' המומים מקודם והב"ש דס"ל דמבטלין הקידושין ג"כ משום כ"נ וכ"ה דס"ל כיון דזכות כסף הקידושין שייך לאב חשוב רשות האב] ועפ"ז נראה בחבית דמפריש את התרומה ואח"כ נמצא חומץ כו'.

דהדבר נוגע לענין איסורים אם הוא תרומה או טבל ויחזור ויתרום ואין ענין של ממון רק אם הוא תרומה מצות משום נתינה עליו ואם הוא טבל צריך להפריש שנית וגם לפ"מ דקיי"ל דחומץ ויין הוי מין אחד רק לפי שהי' הפרשה בטעות שחשב שהוא יין אבל כעת יכול להפריש שנית וא"כ אין זה ענין של ממון שנאמר כ"נ וכ"ה לפי שהוא ברשות הבעלים ממש ותלוי רק במעשה הקנין לפי שקדשהו השם בהפרשתו לתרומה וברשות השבט קאי א"כ כיון שנעשה מעשה הפרשה ועומד ברשות השבט ואח"כ נולד הספק ברשות השבט אמרינן כ"נ וכ"ה שהחמיץ ברשות השבט ולהכי אע"פ דבמקוה הוי ודאי ובכל תר"ל אף באיסורים הוי ודאי מ"מ בחבית בדין שתהי' ספק משום חזקה דכ"נ וכ"ה, והש"ס דמקשה מחביות למקוה ס"ל כמשכ"ל דסתמא קתני אף אם הכהן הוא המפריש דאע"פ שנשתנה מטבל לתרומה מ"מ י"ל דלא חשוב נשתנה הרשות כיון דעומד ברשות הכה או די"ל דסוגין אזיל לרב אשי דלא ס"ל כ"נ וכ"ה ומש"כ הנימוק"י בשלהי יבמות דבאיסורים מודה עי' בש"ש ש"ז פי"ח דמדחה מד' הרמב"ן ביבמות שם בשיטתו בתרי יצחק משום כאן נמצא ומותיב לנפשי' דלפ"מ דקיי"ל כרבא בתרי יצחק א"כ בההיא דשומשמין דאיפסק הלכתא דחיישינן שמא פינן והא לרבא לא חיישינן לכך כו'.

ומאי קושי' מממון לאיסור יעוי"ש והש"ש חידש דבאמת כ"נ וכ"ה שכ' הרמב"ן בתרי יצחק הוא ענין אחר למש"כ הרמב"ן בחי' לב"ב דכ"ג דאפי' לר"ח דס"ל רוב וקרוב הולכין אחר הרוב מ"מ במקומו ממש אמרינן כ"נ וכ"ה ואין זה ענין לחזקה דכ"נ וכ"ה האמור בפ' המדיר יעוי"ש, וא"כ י"ל דסוגיין דריש נדה אזיל לרב אשי דלא ס"ל לכ"נ וכ"ה בכתובות אפילו להחזיק וה"ה באיסורים והרמב"ם שפ' בפכ"ה מהל' אישות הל' ד' כאוקימתא דרבא דכ"נ וכ"ה כמש"כ המ"מ שם לפיכך פסק בחבית דהוי ספק ולפ"ז רק בחבית הוי ספק משום חזקת כ"נ כ"ה אבל בשארי איסורים היכא דאיכא תר"ל הוי כודאי כמו במקוה.

ד בן הבקר שתהא שחיטה לשם בן בקר א"ל זו בידינו היא לעכב מנין א"ל לרצונכם תזבחוהו לדעתכם זבוחו ומבואר דילפינן מתרי קראי למצוה ולעכב ואם נאמר דעיקר ילפותא דמתעסק על דין מתעסק של קדשים שסבור שהוא חולין דפסול א"כ הא לא איצטריך קרא למצוה דהא למצוה הא בכל קדשים בעינן שיחשוב לשם זבח כמבואר במשנה דמ"ו ואף דאין זה לעיכובא כר"י שם דאף מי שלא הי' בלבו לשם אחד מכל אלו שחיטתו כשרה כו' מ"מ למ"ד עקירה בטעות שמה עקירה, א"כ כמו ביודע שהוא קדשים ושחט לשם חולין דאין חולין מחללין קדשים מ"מ אינו מרצה כמבואר בזבחים דמ"ו וה"נ בטועה וכסבור שהיא חולין דהוי עקירה בטעות ושמה עקירה ואיני מרצה כמו ושוחט לשם חולין וע"כ למ"ד עקירה בטעות שמה עקירה לא איצטריך קרא למצוה שידע שהוא של קדשים ותרי קראי למ"ל וע"כ דאיצטריך קרא לכונה דמכוין לשם זביחה וע"כ דשחיטת חולין לא בעי כונה וכל זה למ"ד דעקירה דטעות שמה עקירה אבל למ"ד דעקירה בטעות לא שמה עקירה אין ראיה מקרא דמתעסק בשחיטת חולין לא בעי כונה, ועפ"ז י"ל ד' הרמב"ם שפסק בפ"א מהל' מקואות דנדה שנאנסה וטבלה טהורה לביתה כרב בחולין דל"א והרשב"א בחידושיו שם תמה על זה דהא רב וריו"ח הלכה כרוי"ח ולפמש"כ י"ל דהא קיי"ל בשחיטת חולין לא בעי כונה ומוכח דלחולין לא בעי כונה דהא לפמש"פ הרמב"ם בפט"ו מהל' פסוהמו"ק דעקירה בטעות לא שמה עקירה א"כ הא איצטריך קרא דמתעסק לכסבר שהוא חולין ושחטו דפסול דצריך שידע שהוא שחיטת קדשים ושחיטת חולין בעי כונה ומדקיי"ל דשחיטת חולין לא בעי כונה וע"כ דחולין לא בעי כונה ולהכי פסק כרב דטהורה לביתה

ב

אולם יש להעיר על תירוצי דלמ"ד עקירה בטעות שמה עקירה לא אצטריך קרא למשום חולין למצוה שאינו מרצה למש"כ התוס' בריש זבחים ובב"מ דכל פיגול ופסול ומחשבת שלא לשמה הוא בדבור דוקא א"כ למ"ד עקירה בטעות שמה עקירה בחטאת וכסבור שהוא שלמים וע"כ שאמר בפירוש ששחטו לשם שלמים דבלאו הכי ל"ה עקירה ולא עדיף עקירה בטעות מעקירה במזיד דבעינן שיאמר בפה ובזה נראה ג"כ ביאור דהתוס' בזבחים ד"ג בד"ה הכא נמי בתוך הדבור שכתבו ונראה לפרש דעביד קו"ח משום דמה קדשים שאין מחללין כגון בשוחט חטאת סתם וקסבר שהוא עולה דכשרה ואפ"ה מחללין קדשים בשוחט לשם עולה חולין שמחללין כגון בקסבור שהן חולין כו' ולכאורה דבריהם סותרים למה שכתבו לעיל ד"ב בד"ה אתנו אבל אדם השוחט קרבן פעמים שטועה וסבור שהוא קרבן אחר וכן המקבל ומוליך וזורק מבואר דס"ל דעקירה בטעות שמה עקירה ולמה שכתבנו א"ש דאפילו למ"ד עקירה בטעות שמה עקירה מ"מ בשוחט חטאת סתם וכסבור שהוא עולה היינו דשחט סתם ולא אמר לשם עולה דבכה"ג אפילו למ"ד עקירה בטעות שמה עקירה כיון דלא אמר לשם עילה אינו נפסל ואם כן שפיר כתבו דאדם השוחט קרבן וסבור שהוא קרבן אחר וחיישינן שיאמר בפה לשם אותו קרבן ולמ"ד דעקירה בטעות שמה עקירה חיישינן לזה ולפ"ז בכסבור שהוא חולין בעת שחיטת קדשים ולא אמר ששוחט לשם חולין לולא קרא דמתעסק לא הי' נפסל אפילו למ"ד עקירה בטעות שמה עקירה דהא גם בלשם חולין במחשבה בלי הוצאת פה אינו נפסל וכן נראה להוכיח דבלשם חולין דאינו מרצה הוא רק בפה כמו בשארי שינוי קודש מדברי הרמב"ן במלחמות בפ"ג דראש השנה שכתב שם דכונה דמצוה בקדשים לא בעינן וז"ל ואע"ג דמתן דם לר' יהושע בלעבור לא בעי כונה דשוחט קדשים לשם חולין כשרים ועולים לבעלים לשם חובה ואפילו חטאת כדאיתא בפ"ק דזבחים ה"ה לזורק כו' והגאון רעק"א בהשמטות לדרוש וחדוש הניח דברי הרמב"ן בצ"ע שהרי להדיא מבואר בזבחים דמ"ו דבחטאת לשם חולין כשר ואינו מרצה ולמש"כ נראה כונת הרמב"ן להוכיח דלא בעינן כונת מצוה בקדשים דשוחט קדשים בכונה לשם חולין אעפ"י שנתכוין לשם שחיטת חולין כשרים ואם לא הוציא בפה אע"פ שנתכוין לשם שחיטת חולין עולה לבעלים לשם חובה ג"כ ולשי' הרמב"ם דנראה מדבריו בפי"ז מהל' פסוה"מ דכל מחשבה דקדשים הוי אפילו בלא הוצאה בפה כמש"כ המשנה למלך שם א"ש דהג"מ דלמ"ד עקירה בטעות שמה עקירה בכסבור שהוא חולין נפסל כמו בלשם חולין ושפיר דייק מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים דשחיטת חולין לא בעי כונה אבל לשי' התוס' דמחשבת קדשים היינו בפה דוקא א"כ בכסבור שהוא חולין אפילו למ"ד עקירה בטעות שמה עקירה כיון דלא הוציא בפה לשם חולין בדין שירצה לולא קרא דמתעסק

ג

ויש להביא ראי' דגם בעקירה בטעות למ"ד דשמה עקירה בעי שיוציא בפיו מדהג"מ מנחות דמ"ט בכסבור אלים ושחטן לשם אלים לא דעקירה בטעות כו' ומותבינן אשמעתין מהא דהכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבים ושוגגין פטורין ותני עלה פיגולן פיגול היכי דמי אילימא דידע דחטאת היא וקא מחשב בה לשם שלמים הא שוגגין מזידין הוא אלא לאו דכסבור שהיא שלמים וקא מחשב בה לשם שלמים (ופירש"י לאוכלן שני ימים ולילה אחד דהשתא חשב לאכול חטאת חוץ לזמנו] וקתני פיגולן פיגול אלמא עקירה בטעות הוי עקירה וק"ל דהא להדיא שנינו בזבחים דכ"ט דאין בעירוב מחשבות פיגול והפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן וקבל והלך וזרק חוץ לזמנו זהו שלא קרב המתיר כמצותו ואין פיגולו פיגול וכיון דכסבר שהוא שלמים ועקירה בטעות הוי עקירה הרי נפסל כדין חטאת שלא לשמו וא"כ אע"פ שחישב לשם שלמים לאוכלן שני ימים ולילה אחד אין פיגולו פיגול דהא הוי לא קרב המתיר כמצותו ובפיגול במזיד בחטאת לשם שלמים י"ל דכונתו לאוכלן שני ימים ולילה אחד כשלמים אבל לא לשם שלמים אבל בשוגג דכסבור שהוא שלמים אי עקירה בטעות הוי עקירה הרי יש כאן עירוב מחשבות ולמש"כ דגם בעקירה בטעות בעי שיוציא בפיו כשארי שלא לשמה א"ש דאע"פ דכסבר שהוא שלמים אבל לא הוציא בפיו ששוחט לשם שלמים לא נפסל מצד דין דשלא לשמה ולהכי לכשחישב בפה לאוכלן שני ימים ולילה אחד [ולא אמר לשם שלמים] פיגולו פיגול ולפמש"כ המל"מ בשי' הרמב"ם והחינוך דבמחשבת פיגול ושל"ש נפסל בלי הוצאת פה קשה כיון דכסבור שהוא שלמים הרי נפסל בחטאת במחשבת של"ש דשלמים ולא קרב המתיר כמצותו ואמאי פיגולו פיגול ואין סברא לחלק דגם לשי' הרמב"ם דבמחשבה גרידא נפסל דוקא במחשבת זדון אבל בעקירה בטעות במחשבת טעות לאו כלום הוא ורק לכשהוציא בפיו נפסל למ"ד דעקירה בטעות שמה עקירה דמאי נפ"מ דכיון דעקירה בטעות שמה עקירה ודמי לעקירה במזיד א"כ נפסל במחשבה ג"כ והוי עירוב מחשבות ואמאי פיגולו פיגול

ד

ובירושלמי פ"ה דגיטין הלכה ה' הכהנים שפיגלו במקדש כו' מה אין קיימין אם כסבור שהוא חולין וכי יש פיגול בחולין ועי' בש"ק שם שתמה דהא בכסבור שהוא חולין הרי פסול מטעם מתעסק ול"ש בזה פיגול דהא לא קרב המתיר כמצותו יעוי"ש ונראה דבאמת לא מצינו פסול מתעסק מפורש רק בשחיטה דילפינן מקראי משחט בן הבקר ומלרצונכם תזבחוהו אבל לא בשארי עבודות דליכא קראי על זה ומשחיטה לא ילפינן כמבואר בזבחים ד"ד דמשחיטה לא ילפינן לשאר עבודות ובתשו' רעק"א החדשות סי' ס"ד הקשה במשנה דבכורות דמ"ה דקתני גבי מומין דלא מחללי עבודה החרש והשוטה דיפסלו מטעם מתעסק דהא שוטה גרע מקטן כמש"כ התוס' בחולין די"ג והניח בצ"ע ובפשוטו נראה דמתניתין הא איירי בשאר עבודת ת דהא שחיטה לאו עבודה היא ובשארי עבודות באמת כשר מתעסק ויתישב ג"כ הא דאיצטריך קרא דאיש מזרעך לדורותם דקטן פסול לעבודה כמבואר בחולין דכ"ד דהא שחיטת קטן בקדשים פסולה משום דלאו בר כונה הוא והוי כמתעסק וכמבואר בחולין י"ג ובתוס' שם ולמ"ל קרא דפסול לעבודה אלא דאיצטריך קרא לשארי עבודות דמתעסק כשר ולפ"ז י"ל ד' הירוש' דמדקתני הכהנים שפיגלו במקדש ע"כ מיירי בשארי עבודות דשחיטה הא כשירה בזר ועי' בפירוש הרא"ש בנדרים דל"ו דמפרש בד' עבודות, וכ"כ הריטב"א בגיטין דלהכי הוי היזק שא"נ דבשחיטה הוי היזק ניכר (וזהו שלא כמש"כ הרמב"ן בב"ק דצ"ט בטבח אומן שקלקל דכיון דאין זה פסול בשחיטה הוי היזק שא"נ ומד' הרמב"ן נראה דמפרש הכהנים שפיגלו בשחיטה יעו"ש] וכן יש להוכיח מראיית הגמ' בנדרים דל"ו דהני כהני שלוחא דרחמנא נינהו דאי שלוחי דידן נינהו לימא לתקוני שדרתיך ולא לעותי והא למש"כ התוס' רי"ד בשחיטה לכו"ע שלוחי דידן נינהו משום דל"ש בשחיטה מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד כו' ואכתי יקשה בשחיטה לימא לתקוני שדרתיך ולא לעותי ומאי פשיט מכהנים שפגלו דהני כהני שלוחי דרחמנא נינהו אלא משום דהגמ' מפרש כהנים שפיגלו בשארי עבודות ולא בשחיטה ולפי המסקנא ילפינן מקרא דלא יחשב מכל מקום וגם בשחיטה מהני פיגול הכהן ולהכי כיון דהא דהכהנים שפיגלו מיירי בשאר עבודות דליכא בהו פסול מתעסק אע"פ דעקירה בטעות שמה עקירה אינו נפסל הזבח משום שלא לשמו דהא לשם חולין כשר ואינו מרצה וע"כ גם בחטאת כסבור שהוא חולין לא הוי עירוב מחשבות ורק דהירוש' מקשה וכי יש פיגול בחולין דכיון דכסבור שהוא חולין ל"ש בו פסול דמחשבת זמן דדוקא אם חישב לאכול חוץ לזמנו בתורת קדשים שייך דין פסול אבל בכסבור שהוא חולין דאין לו זמן לאכילה אף למ"ד עקירה בטעות הוי עקירה ל"ש פיגול דמחשבת זמן וא"ש.

אולם מאי דנקיט הירוש' בכסבור שהוא חולין והא בפשוטו משכח"ל בחטאת וכסבור שהוא שלמים כמבואר בש"ם דילן והי' נראה לישב משום דס"ל להירוש' דבכה"ג לא הוי עירוב מחשבות דהא חטאת לשם שלמים נפסל מצד שלא לשמו למ"ד דעקירה בטעות שמה עקירה אלא דעדיין יקשה דהא משכח"ל בששחט אשם וכסבור שהוא שלמים לזמן אכילת שלמים דכשר מצד שלא לשמו ולא הוי עירוב מחשבות וצ"ע וראיתי במה"פ שם שכ' לרבא דאאפ"ל דמוקי מתניתין בששחט אשם לשם שלמים דהו"ל מחשבת פיגול דאשם נאכל ליום ולילה ושלמים נאכלים לשני ימים ולילה דהא תנינן ריש זבחים כל הזבחים שנזבחו של לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה אי הוו פיגול בכה"ג פסולים הם יעוי"ש ולק"מ דבודאי אי מחשב לשחוט לשם שלמים כל זמן שלא חישב לאכול שני ימים ולילה אחד לא הוי פיגול בכה"ג ורק לכשחשב על זמן אכילה שני ימים ולילה אחד הוי פגול וגם בכסבר שהוא שלמים ע"י עקירה בטעות כל זמן שלא חישב על זמן אכילה לא הוי פיגול וגוף ד' המה"פ שם תמוה שלא הביא ד' הגמרא דמנחות דמ"ט].

ה

ובן גיסי הרה"ג מר אלי' אליעזר דעסלער שי' העיר על עיקר תירוצי בשי' הרמב"ם דגם למ"ד עקירה בטעות שמה עקירה וגם אי נימא דמחשבה בעלמא נפסל מ"מ בכסבור שהוא חולין ובשעת שחיטה לא חישב כלל ושחט סתמא אי נימא דמתעסק בכה"ג כשר ומרצה ג"כ דאע"פ דעקירה בטעות שמה עקירה מ"מ הא בעינן שיהי' עקירה ושיחשוב באותו שעה אבל בשחט סתם ולא חישב כלום כיון דסתמא לשמן ממילא דכשר וביאר בזה דהתוס' בזבחים ד"ג בד"ה הוא שכתבו דמה קדשים שאין מחללין כגון בשוחט חטאת סתם וכסבור שהוא עולה כו' היינו דגם למ"ד עקירה בטעות שמה עקירה מ"מ בכסבור שהוא עולה ושחט חטאת סתם בלא שום מחשבה דכשר בכה"ג וא"כ אף דבחישב לשם חולין כשר ואינו מרצה מ"מ בכסבור שהוא חולין ושחט סתם כשר ומרצה ג"כ ואיצטריך תרי קראי למצוה ולעכב ויפה העיר, אולם נראה דבכסבור שהוא עולה ושחט חטאת סתם בלי שום מחשבה שפיר י"ל דל"ש בזה כל העושה על דעת הראשונה הוא עושה דלא אמרינן רק אם פיגל בעבודה הראשונה אבל אם חישב לפני העבודה ל"ש כל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה אולם כ"ז שייך בקרבנות שיש בה דין כונה ולשמה ואע"פ שחשב בטעות שהוא קרבן אחר מ"מ אי לא חשב כלל הר"ז שחיטת קדשים וסתמא לשמן לשם אותו הזבח שהוקדש אבל בכסבור שהוא חולין ובשחיטת חולין שא"צ כונה ואין בו מחשבה.

לכששחט בטעות לשחיטת חולין הר"ז כשחט לשם חולין דזהו שחיטת חולין שא"צ כונה רק כח גברא של שחיטה ולהכי בכסבור שהוא חולין אף ששחט סתם בלי מחשבה הר"ז כשוחט לשם חולין ואם כנים הדברים י"ל הא דמנחות דמ"ט בשחט חטאת לשם שלמים וכסבור שהוא שלמים היינו דמתחלה כסבור שהוא שלמים ובשעת שחיטה לא חישב לשם שלמים רק שחישב לאכול זמן שני ימים ולילה אחד דהוי חוץ לזמנו ובכהאי גוונא לא הוי עירוב מחשבות וא"ש. ולמש"כ אין ראי' מהא דמנחות דגם בעקירה בטעות בעינן שיוציא בשפתיו די"ל דמיירי דלא חישב כלום ואיפשר דגם לשי' התוס' בפיגול בדבור דוקא זהו בפיגול במזיד שאא"פ לשנותו מקדש לקדש ולפוסלו רק בדבור משא"כ בעקירה בטעות דכסבור שהוא קרבן אחר דכיון דעקירה בטעות מהני פוסל גם במחשבה ויתישב בזה הא דמוכיח מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים דשחיטת חולין לא בעי כונה למ"ד דעקירה בטעות שמה עקירה גם לש"י התוס' אלא שזהו נגד הסברא דמאי אולמא עקירה בטעות מאם חישב במזיד ולמש"כ האס"ז בב"מ דמ"ג דילפינן כל זה מלא תזבחנו כל דבר רע מכל דבור רע א"כ גם בעקירה בטעות בעינן דבור אם לא דנדחוק דקים להו דיש שני יתורים מהלמודים דושחט בן הבקר לדין כונה ולדין משום חולין או דנימא דעיקר הלימוד שבעינן שיהי' מתכון לשם זביחה וכיון דלפי המסקנא בחולין לא בעינן כונת זביחה רק בקדשים וזהו דין מיוחד בקדשים ממילא פשוט לחז"ל דבעינן שידע שהוא קדשים ומשום חולין פסולה וצ"ע.

והנה המהרש"ל ביש"ש כתב דאע"ג דקיי"ל הפיל סכין ושחט שחיטתו כשרה דלא בעינן כונה לשחיטה מ"מ אם כיון להדיא שלא לשחוט אלא לעשות נחירה וחניקה נראה דזה לא מיקרי שחיטה וגרע יותר מנפלה מעל הקורה שאינה זביחה כלל ותמהו בזה מהא דחולין דפ"ה כיצד יעשה נוחרו או עוקרו אמאי לא קתני תקנה מעלייתא לשחוט בכונה שלא לטהר מידי נבילה ועי' בשו"ת עונג יו"ט סי' נ"ז מה שהאריך בזה בד' המהרש"ל ונראה דחומרת המהרש"ל הוא למדס"ל דבטבילה בעי כונה כריו"ח וכדמסיק הש"ס דבשחיטת חולין אפילו רבי יונתן בן יוסף מודי מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים מכלל דשחיטת חולין לא בעינן כונה א"כ ההוכחה הוא דלא בעינן כונה וכמו בקדשים אלמלא דגלי קרא מתעסק דסתמא כשר וה"נ בשחיטת חולין כיון דנעשה מעשה השחיטה די אבל בנתכוין שלא להתיר באכילה גרע כמו דמצינו במצות דאצ"כ דהיכי שנתכוין שלא לצאת לא יצא ומדגלי רחמנא מתעסק בקדשים מכלל דשחיטת חולין לא בעינן כונה אין ראי' שנתכוין שלא להתיר מהני אבל למדס"ל דנדה שנאנסה וטבלה לא בעי כונה וטבילה א"צ לדעת וה"נ בשחיטה וכ' בחידושי הר"ן משום דאין זה אלא הכשר מצוה ובהכשר לא בעינן כונה וכמו בהגעלה דזהו דין הכשר א"כ אף אי נתכוין שלא להתיר הטבילה והשחיטה מטהר ממילא ול"ק מהא דחולין בפ"ה די"ל דקאי לרב דס"ל דנדה שנאנסה וטבלה עלתה לה טבילה ולהכי אף בנתכוין שלא להתיר מהני ולמש"פ הרמב"ם כרב ושחיטת חולין הוי דין הכשר מהני אף דנתכוין שלא לטהר

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה