אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ד · ד
ובירושלמי פ"ה דגיטין הלכה ה' הכהנים שפיגלו במקדש כו' מה אין קיימין אם כסבור שהוא חולין וכי יש פיגול בחולין ועי' בש"ק שם שתמה דהא בכסבור שהוא חולין הרי פסול מטעם מתעסק ול"ש בזה פיגול דהא לא קרב המתיר כמצותו יעוי"ש ונראה דבאמת לא מצינו פסול מתעסק מפורש רק בשחיטה דילפינן מקראי משחט בן הבקר ומלרצונכם תזבחוהו אבל לא בשארי עבודות דליכא קראי על זה ומשחיטה לא ילפינן כמבואר בזבחים ד"ד דמשחיטה לא ילפינן לשאר עבודות ובתשו' רעק"א החדשות סי' ס"ד הקשה במשנה דבכורות דמ"ה דקתני גבי מומין דלא מחללי עבודה החרש והשוטה דיפסלו מטעם מתעסק דהא שוטה גרע מקטן כמש"כ התוס' בחולין די"ג והניח בצ"ע ובפשוטו נראה דמתניתין הא איירי בשאר עבודת ת דהא שחיטה לאו עבודה היא ובשארי עבודות באמת כשר מתעסק ויתישב ג"כ הא דאיצטריך קרא דאיש מזרעך לדורותם דקטן פסול לעבודה כמבואר בחולין דכ"ד דהא שחיטת קטן בקדשים פסולה משום דלאו בר כונה הוא והוי כמתעסק וכמבואר בחולין י"ג ובתוס' שם ולמ"ל קרא דפסול לעבודה אלא דאיצטריך קרא לשארי עבודות דמתעסק כשר ולפ"ז י"ל ד' הירוש' דמדקתני הכהנים שפיגלו במקדש ע"כ מיירי בשארי עבודות דשחיטה הא כשירה בזר ועי' בפירוש הרא"ש בנדרים דל"ו דמפרש בד' עבודות, וכ"כ הריטב"א בגיטין דלהכי הוי היזק שא"נ דבשחיטה הוי היזק ניכר (וזהו שלא כמש"כ הרמב"ן בב"ק דצ"ט בטבח אומן שקלקל דכיון דאין זה פסול בשחיטה הוי היזק שא"נ ומד' הרמב"ן נראה דמפרש הכהנים שפיגלו בשחיטה יעו"ש] וכן יש להוכיח מראיית הגמ' בנדרים דל"ו דהני כהני שלוחא דרחמנא נינהו דאי שלוחי דידן נינהו לימא לתקוני שדרתיך ולא לעותי והא למש"כ התוס' רי"ד בשחיטה לכו"ע שלוחי דידן נינהו משום דל"ש בשחיטה מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד כו' ואכתי יקשה בשחיטה לימא לתקוני שדרתיך ולא לעותי ומאי פשיט מכהנים שפגלו דהני כהני שלוחי דרחמנא נינהו אלא משום דהגמ' מפרש כהנים שפיגלו בשארי עבודות ולא בשחיטה ולפי המסקנא ילפינן מקרא דלא יחשב מכל מקום וגם בשחיטה מהני פיגול הכהן ולהכי כיון דהא דהכהנים שפיגלו מיירי בשאר עבודות דליכא בהו פסול מתעסק אע"פ דעקירה בטעות שמה עקירה אינו נפסל הזבח משום שלא לשמו דהא לשם חולין כשר ואינו מרצה וע"כ גם בחטאת כסבור שהוא חולין לא הוי עירוב מחשבות ורק דהירוש' מקשה וכי יש פיגול בחולין דכיון דכסבור שהוא חולין ל"ש בו פסול דמחשבת זמן דדוקא אם חישב לאכול חוץ לזמנו בתורת קדשים שייך דין פסול אבל בכסבור שהוא חולין דאין לו זמן לאכילה אף למ"ד עקירה בטעות הוי עקירה ל"ש פיגול דמחשבת זמן וא"ש.
אולם מאי דנקיט הירוש' בכסבור שהוא חולין והא בפשוטו משכח"ל בחטאת וכסבור שהוא שלמים כמבואר בש"ם דילן והי' נראה לישב משום דס"ל להירוש' דבכה"ג לא הוי עירוב מחשבות דהא חטאת לשם שלמים נפסל מצד שלא לשמו למ"ד דעקירה בטעות שמה עקירה אלא דעדיין יקשה דהא משכח"ל בששחט אשם וכסבור שהוא שלמים לזמן אכילת שלמים דכשר מצד שלא לשמו ולא הוי עירוב מחשבות וצ"ע וראיתי במה"פ שם שכ' לרבא דאאפ"ל דמוקי מתניתין בששחט אשם לשם שלמים דהו"ל מחשבת פיגול דאשם נאכל ליום ולילה ושלמים נאכלים לשני ימים ולילה דהא תנינן ריש זבחים כל הזבחים שנזבחו של לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה אי הוו פיגול בכה"ג פסולים הם יעוי"ש ולק"מ דבודאי אי מחשב לשחוט לשם שלמים כל זמן שלא חישב לאכול שני ימים ולילה אחד לא הוי פיגול בכה"ג ורק לכשחשב על זמן אכילה שני ימים ולילה אחד הוי פגול וגם בכסבר שהוא שלמים ע"י עקירה בטעות כל זמן שלא חישב על זמן אכילה לא הוי פיגול וגוף ד' המה"פ שם תמוה שלא הביא ד' הגמרא דמנחות דמ"ט].