אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן ב › ח

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן ב · ח

ז

ולמשנ"ת דלהכי לא אמרינן חזקת שאינה טמאה בחייה משום דהאברים כמאן דמנחי בדיקולא שאין בהם חזקה שאינם טמאים ויש בהם חזקת אינה זבוחה מכריעים על שאר הבשר נראה דכל זה לענין דין איסור שא"ז ונבילה אבל לגבי טומאת נבילה הא יש לה חזקה שלא היה טמאה בחייה ואי אפשר שיכריעו הב"מ שאם פורשים מן החי ואינם טמאים על השאר בשר דטמא הטומאת נבילה דהא כיון שהב"מ אינם טמאים ל"ש לומר שיכריעו ששאר הבשר יטמא טומאת נבילות, ובפשוטו נראה לחלק דין איסור מטומאה דדוקא בשעה שאנו דנין אם הותר מאיסור דעומדת בחזקת איסור ואע"פ שיצויר עי"ז חזקה לענין טומאה לא משגחינן בזה דמאי ענין טומאה לאיסור וכיון שאנו מסופקים אם יצא מחז"א מוקמינן בחז"א משא"כ לכשאנו דנין לענין טומאה שפיר מוקמינן בחזקתה שבחייה לא קבלה טומאה ואין אנו משגיחים מאי דלענין איסור יש חז"א וכל חד כדינו (וי"ל עוד דלגבי איסור הוי ודאי ולא משגחינן על טומאה משום דאיסור נבילה אינו מסתעף מדין טומאת נבילה דהא אפשר שיהי' בו איסור נבילה בלא טומאת נבילה כמו במפרכסת או כמו בזר שאכל מליקה ובעג"ע ושעיר המשתלח כמש"כ בזה במקו"א] אבל שיהי' טומאת נבילה בלא איסור נבילה לא משכח"ל וע"כ טומאת נבילה יוצא מדין הכשר זביחה ואם הי' הזביחה בדיני שחיטה נטהר מטומאה ולהכי כשאנו דנין על דין טומאה יש לדון מתחלה על הכשר זביחה ומה"ט יש לדון ג"כ משום חזקת שא"ז לענין טומאה דהוי חזקה נגד חזקה והוי ספק השקול] ובלא בדק בסימנים דהטמא במשא למתניתא לשי' התוס' שאאמד"ר החמירו גם לענין טומאה ובשיטת הרמב"ם שכתב דהוי נבילה דעת התבו"ש שאינו אלא לענין איסור אבל לא לענין טומאה דכל חד וחד כדינו ואם נאמר בשי' הרמב"ם גם לענין טומאה י"ל דבלא בדק בסימנים איכא חזקת הגוף שלא נשחטו הסימנים ובכה"ג הוי טומאה ודאי כמש"כ אבל בשארי ספק בשחיטה בודאי לענין טומאה אי אפשר שתהי' טומאה ודאית ויותר מספק טומאה לא הוי משום חזקת איסור שא"ז המתנגדת לחזקת טהרה רק לשי' הרשב"א לפי פירוש הגאון רעק"א לפמש"כ לפרש דהוי ספק במכשיר גם היכא דליכא חזקה מ"מ הוי חזקה שלא נעשה המכשיר עליך להביא ראי' ולהכי י"ל דטמא ודאי להמתניתא ולפמשנ"ת יתישב בזה משה"ק הש"ש בש"ד פ"ד עדהתו"ס בנדה די"ח בד"ה אחר הרוב דבט' חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה כתב התוס' דאיכא חזקה נגד הרוב דבהמה בחזקת איסור עומדת ממנחות דכ"ג דשחוטה אינה בטילה בנבילה ופירש"י דאם שתי חתיכות נבילה ואחת שחוטה ביניהם אינה בטילה ואם נגעה אחת מהן בתרומה אינה נשרפת עליה והתוס' פירשו ברה"ר ואינו יודע באיזה מהם נגע דספיקו טהור וקשה לפ"מ שמבואר דחתיכת נבילה שנתערבה חד בחד עם חתיכה כשירה הו"ל כל אחד ודאי איסור ומשום חזקת שא"ז, א"כ מאי נפק"ל דשחוטה אינה בטילה בנבילה כיון דאפילו חד בחד הוי נבילה ודאי מחמת חזקה שא"ז והא בלא בדק בסימנים קיי"ל דמטמא במשא וכ"כ הרי"ף שם ואפילו למ"ד שם דאינו מטמא במשא כתבו התוס' משום דרוב פעמים שוחט שפיר ושריא מדאורייתא לכך לא החמירו בו לעשות נבילה ודאי ומבואר דאם הי' ספק תורה הי' מטמאה לכו"ע במשא משום חזקת שא"ז וכל שא"ז מטמא במשא וא"כ מאי נפ"מ דשחוטה אינה בטילה בנבילה ואפילו ברה"ר כל שהוא ודאי משום חזקה הרי היא מטמאה עכתק"ו,

ולפי המתבאר דלענין טומאה נגד חזקת שא"ז בודאי איכא חזקה שלא היתה טמאה טומאת נבילה בחייה ואפילו בספק השקול בשחיטה בודאי דיותר מספק טומאה לא הוי א"ש בפשיטות הא דשחוטה אינה בטילה בנבילה דאפילו רוב נבילה מ"מ אינה בטילה וברה"ר ספיקו טהור, [ואף דלשי' הרשב"א כל דהספק במכשיר טמא להמתניתא איפשר דהתוס' בנדה די"ח לא ס"ל כשי' הרשב"א וגם להרשב"א י"ל דסוגיא דמנתות דכ"ג לא אתי כמתניתא דס"ל דמטמא במשא וא"ש] והש"ש לשיטתו שכתב בשמעתתא ד' פ"ג דלהכי מטמא במשא משום דאין הספק בא אלא מחמת שחיטתה שלא נשחטה כהוגן וכיון דעל ספק שחיטה אנו דנין שלא נשחטה מחמת חזקה שא"ז ממילא מטמאה במשא והיינו דהטומאה מסתעף מדיני השחיטה יעוי"ש ולפמשנ"ת אף אי נימא כמ"ש מ"מ כיון דלגבי טומאה איכא חזקה שלא הי' לה טומאה מחיים כמש"כ הנוב"י דהוי חזקה נגד חזקה והוי ספק השקול וע"כ אינו מטמא אלא מספק ושיטת הנוב"י דס"ל דהוי ספק נבילה משום חזקה שאינה מקבלת טומאה אפילו אי נימא דס"ל כשי' הפר"ח דאין חצי צלע שפירש מכריע על חצי צלע הקבוע וה"נ אין חז"א של הב"מ מכריעים על שאר הבשר אבל עדיין יקשה דעכ"פ הב"מ ליהוי ודאי נבלה ויקשה ג"כ משה"ק הנוב"י דנילף דרובא עדיף מחזקה משחיטה עצמה דהא איכא חזקת שא"ז ואיך אכלינן בישרא דב"מ וגם קושיתו ע"ד הריב"ש דרובא לא עדיף מב' חזקות מהא דאיכא חזקת טמא וחזקת שח"ז עדיין יקשה כיון דהב"מ הוי נבלה שאי"ר לדין קרבן ולא הוי תמימה וגם ד' הרמב"ם שכ' דכל ספק בשחיטה הוי ספק נבלה לא יתורץ בזה דמשמע דכל הבשר וגם הב"מ בכלל הוי ספק נבלה אם לא דנימא דס"ל דכיון דהספק בשחיטה אם הוא מכשיר ומתיר את האיסור שא"ז או שאינו מתיר וגורם לטומאה שלא היה לה בחייה החזקות מתנגדות בעצם ספק היתר השחיטה על כל הבהמה אם נתחדש בה היתר או טומאה וממילא דגם הב"מ נגררים בזה אחרי איסור עצם הספק וצ"ע, ובאמת מה שהכריח הנוב"י לחדש דהוי ספק נבלה משום חזקה שאינה מקבלת טומאה בחייה מקושיתו ע"ד הריב"ש דס"ל ל דרובא לא עדיף מב' חזקות מפ"א דאיכא חזקת שא"ז וחזקת טמא י"ל בפשיטות עפמש"כ החו"ד בסי' ל"ג והש"ש ושארי אחרונים דספק נקובת הושט לא הוי ספק בשחיטה ול"ש בו חזקת שא"ז וה"נ בפ"א ל"ח משום חזקת שא"ז שמא ניקב הושט כיון דחיתה יב"ח ולא היתה נקובה מוקמינן אחזקתה שאחר השחיטה תהי' ניתרת עוי"ל דכיון דידעינן מפ"א דרובא עדיף מחזקה וע"כ דרוב הוי בירור ולהכי כיון שנתברר שאינה טרפה דהא רובא עדיף מחזקת שא"ז ממילא לא מהני חזקת טמא ול"ד לנידון הריב"ש דאנו דנין עכשיו על ב' חזקות כאחד ורק דאי נימא דרובא לא עדיף מחזקה דהא כן צ"ל בקושית התוס' בד"ה אתיא דילפא משום חזקה וממילא דרובא לא עדיף מחזקה דהא דרובא עדיף מחזקה ילפינן מפ"א כתירוץ רבינו חיים דאל"כ אין מקום לקוהתו"ס דילמא משום חזקה דכיון דידעינן חזקה הרי רובא עדיף מחזקה ולפי ההו"א י"ל דרוב לא הוי בירור ולהכי אף על פי שיש רוב שאינה טרפה מכל מקום לא הי' מהני נגד חזקת טמא אף על פי שהוא מסתעף אבל במסקנא בודאי שוב מהני גם לגבי חזקת טמא כיון שנתברר שהיא כשרה ויתישב בזה מה שתמה בשו"ת רעק"א סי' קצ"ח יעוי"ש.

וגם הא דאינו מוכיח דרובא עדיף מחזקה משחיטה עצמה דאיכא חזקת שא"ז י"ל ג"כ דס"ל דל"ח שמא במקום נקב שחיט אם לא היתה נקובה משנולדה ול"ח שמא נולדה נקובה דהוי מיעוטא דמיעוטא ועיקר הוכחת הנוב"י הוא מקושיתו ע"ד הריב"ש מפ"א]. ולפמש"כ לסתור ד' הנוב"י דל"א הך חזקה שאינה מקבלת טומאה בחייה בשפה שאנו דנין לגבי איסור ויקשה ד' הרמב"ם שפסק דכל ספק בשחיטה ה"ז ספק נבלה נראה לפמש"כ הטו"א דשי' הרמב"ם כד' רש"י דחז"א הוא אמה"ח דמחזיקין מאל"א וכ"ה דעת הרי"ף נראה דאין זו חזקה ודאית וכ"כ בס' תורת יקותיאל סי' כ"ה דהא דמחזיקין מאל"א היינו דאין כאן חזקת היתר וממילא דספק תורה לחומרא, ויותר נראה דבכה"ג כיון דאיתחזק מצד איסור אחר הו"ל כאיקבע איסורא וספק זה לחומרא מה"ת ולהכי בכל ספק בשחיטה הו"ל רק ספק נבלה משום דאין זו חזקת איסור ודאי ורק דאיקבע איסורא שהוחזקה באיסור אמה"ח והו"ל ספק נבלה בכל גוני דספק בשחיטה משא"כ בלא בדק בסימנים דאיכא חזקה שלא נעשה מעשה ולא שחט הרוב והוי כחזקת הגוף ולהכי הוי נבלה ודאי.

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה