אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ב · ז
והנה בעיקר החקירה שהערו לסתור סברת הטב"י דנגד חזקת איסור איכא חזקה שאינה מקבלת טומאה בחייה משום דבעת שהיא מפרכסת שאינה מטמאה אע"פ שהיא נבילה והרי הוחזקה באותו שעה לנבילה נראה משי' התוס' והרשב"א דלא ס"ל הך סברא דהא השיגו עדרש"י שכתב דבחזקת איסור חבר מן החי קאי דהא הרי היא מתה ופקע לה איסור אבהמ"ח ואין מחזיקין מאיסור לאיסור והא התם בשעה שהיא מפרכסת אי אמרינן דהוי שחיטה פסולה יש בזה משום אבמה"ח ואבר הפורש ממנה כפורש מן החי ורק אם השחיטה כשרה הותרה באותו שעה מיד וא"כ לכשנולד ספק בשחיטה הרי בדין שתהי' בחזקת איסור אבמה"ח ונדונה לנבילה וכיון דחזקת איסור אבמה"ח בחזקה שנפסלה בשחיטה אחרי שכבר נולד הספק מהכ"ת שיצא מאיסור נבילה הא לא נתוסף בה הכשר שחיטה אחרי שפסקה מלפרכס וראיתי שהרגישו בזה אעכצ"ל דלא ס"ל להתוס' והרשב"א הך סברא דאעפ"י דבעת שהיא מפרכסת אם אנו דנים אם אסור משום אבמה"ח ודין שתהי' בחזקתה ומה"ט אמרינן דלא הוכשר בשחיטה ואסורה משום אבמה"ח מ"מ לא אמרינן בזה קם דינא ולכשפסקה לפרכס ואין עוד איסור אבהמ"ח ואנו דנין מחדש מצד איסור נבילה אמרינן אין מחזיקין מאיסור לאיסור ולא אמרינן בזה כבר הוחזקה לנבילה דבשעה שהיתה מפרכסת היינו יודעים שתפסק מלפרכס ונצטרך לדון מחדש על דין נבילה ביחוד ולא אחרינן בכה"ג קם דינא, רק נראה בסברת התוס' והרשב"א ושארי הראשונים דדנו בזה מדין מחזיקין מאיסור לאיסור א"כ מהאי טעמא גם בסברת הנוב"י אע"פ דבשעה שהיא מפרכסת אין לה רק חזקת איסור דאינה זבוחה ולא חזקה שאינה טמאה טומאת נבילות דמ"מ לא אמרינן קם דינא ולכשתפסק מלפרכס אנו דנין חזקה שאינה טמאה נגד חזקת איסור.
ואם שיש לחלק קצת דשאני באיסור אבמה"ח דמה שהיא נבילה בשעה שהיא מפרכסת משום דממשיכים איסור אבמה"ח באותו שעה ואיסור נבילה מסתעפת מאיסור אבמה"ח ועל המסתעף ל"ש לומר דכבר הוחזקה נבילה ולפיכך לכשפסקה מלפרכס בעכצ"ל דאסורה משום נבילה רק לפי דמחזיקים מאיסור לאיסור, משא"כ בספק בשחיטה בסברת הנוב"י שהוחזקה בשעה שהיא מפרכסת בחזקת איסור שאינה זבוחה שאין חזקת טהרה כנגדה וכיון שהוחזקה לאינה זבוחה קם דינא מ"מ נראה מצד הסברא דלא דמי למש"כ הריטב"א דאנו דנין לגבי עיקר הדבר ואם האדם טמא לא מוקמינן הטהרות בחזקתן משום דאנו דנין לגבי המסובב וכיון שהוכרע האדם לטמא מחילא לא מהני חזקת טהרות, וכן גבי ב' כתי עדים המכחישות זו את זו דזו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"פ ומעידה משום חזקת כשרות ומהני גם להוציא ממון ולא אמרינן דהוי חזקה נגד חזקה משום דהחזקנו לעדים כשרים וממילא דמהני עדותם אף להוציא ממון.
וכל זה היכא שיש עיקר ומסתעף בשני גופים אבל בגוף אחד שאין בזה עיקר ומסתעף ובשעה שהיא מפרכסת אנו אם השחיטה כשירה על איסור נבילה גם באופן שלא תהי' בו משום אבמה"ח או בנדון הנוב"י בספק בשחיטה דאף דבשעה שהיא מפרכסת ל"ש חזקת טהרה משום דלגבי' טומאה כחי' היא אבל מ"מ הספק הלא נולד באותו שעה אם היא שחיטה כשירה גם אחרי שתפסק מלפרכס א"כ ל"ש בזה קם דינא לומר שהוכרע בשעה שהיא מפרכסת שהיא נבילה ודאית ואדרבה החזקה שלא תקבל טומאה גם אחרי הפירכוס תכריע שהיא שחיטה כשירה ומה"ט בדין שתהי' ספק נבילה, ומשי' תוס' ורשב"א נראה להסתייע לסברת הנוב"י דבאמת כתב הגאון רעק"א ועוד איזה מחברים בסברת רש"י דבחזקת איסור אבמה"ח קאי שיך גם אחרי כן לענין הריאה והבני מעים והסימנים הנחתכים דכמאן דמנחי בדיקולא דמי ואם השחיטה כשרה מותרת לבני נח אבל בשחיטה פסולה אין מזמנים לנכרי ובפרט דלגבי הסימן הנחתך י"ל דלכו"ע כמאן דמנחי בדיקולא דמי כמש"כ הגאון רעק"א וכיון דאנו מכריעים על חלק אחד שהוא אבמה"ח ודמי לחצי צלע שפירש דגם חלק השני מבורר ע"ז, וצ"ב שי' התוס' ושארי הראשונים מאי טעמא לא ניח"ל לפרש משום אבמה"ח כיון דשייך בחלק הבהמה חיסור אבמה"ח גם עתה ומצד חזקת איסור דהבמה"ח נתברר שהשחיטה פסולה.
ולמש"כ הנוב"י י"ל דעד כאן מכריע בחצי צלע שפירש דמותר מצד רוב או היכא דאיכא חזקה ודאית את שאר הבשר שאין בהם רוב או חזקה ונגרר אחר בירור הרוב והחזקה משא"כ בספק בשחיטה לא מיבעי למ"ד דאבר שאין בו עצם הוי אבמה"ח ולדידי' איכא חזקה שאינה טמאה בחיים גם בריאה וב"מ דכמאן דמנחי בדיקולא דמי ודינו ככל ספק בשחיטה דהוי ספק נבילה א"כ הריאה והב"מ גופא ל"ה אלא ספק איסור וא"א שיכריעו אלא אפילו לריוה"ג דס"ל דאבר שאין בו עצם יש לו דין בשר מן החי שאינו מטמא כלל אפילו בשחיטה פסולה ממילא דל"ש בהו חזקה שאינה מטמא ואית בהו חזקת איסור דאבמה"ח מ"מ אי אפשר שיכריע על שאר הבשר שיש להבשר חזקה שאינה מקבל טומאה בחייה ומאי אולמא הך חזקה מהך חזקה וע"כ כתבו התוס' לפרש משום פשה דאינה זבוחה וא"כ כל הבהמה אסורה משום אינה זבוחה ואע"פ דאיכא חזקה כנגדה שאינה טמאה בחייה מ"מ הוי כאיקבע איסורא ולריוה"ג דס"ל דאבר שאין בו עצם הוי בשר והריאה והב"מ אינם מטמאים א"כ אסורים ודאי משום עשה דאינה זבוחה וממילא דשאר הבשר איסור ודאי ולהכי הסוגי' דחולין דפ"ז דמבואר דלר"מ הוי חזקת איסור ודאית משום דס"ל כריוה"ג ומכריע הנך אברים דכמאן דמנחי בדיקולא דמי על שאר הבשר.
ולמשנ"ת סברת הנוב"י אינו להלכה דלמש"פ הרמב"ם בפ"ב מהל' אה"ט כריוה"ג דכוליא ניב ושפתים אין בו משום טומאת אבמה"ח ורק בשר מן החי שאינו מטמא ועי' בכ"מ שם מה שתמה ע"ז] ולפי"ז הריאה והב"מ אסורים בודאי מצד בשר מן החי ואינה זבוחה שאין חזקה כנגדה וממילא דכל הבהמה אסורה משום אינה זבוחה והוי נבילה ודאית.