אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ב · ו
אולם זה היסוד שכתבנו כיון דלאחר שחיטת רוב הסימנים כמאן דמנחי בדיקולא דמיא וא"כ הב"מ מטמאים גם בשעה שמפרכסת אינו אלא לרע"ק דס"ל בחולין דקכ"ח דאבר שאין בו עצם כמו כוליא ניב ושפתים מטמא ג"כ משום אבמה"ח ולהכי בב"מ כמו ריאה ובני מעיים דקמנחי בדיקולא דמיא והוי כחותך אבר מן המפרכסת דכמו לענין איסור יש בו משום אבמה"ח ה"נ לענין טומאה הרי נטמאו משום אבמה"ח ולא מבעי ריאה דאחרי שחיטת הקנה עדיין חיות הבהמה מרובה שיש בה סימן שלם ויש בזה משום טומאת אבמה"ח אלא גם הבני מעיים מעורים אח"כ בבשר וגידין ויש בהם חיות דיש בזה משום אבר מן החי (עיין בפנים יפות פ' צו בד' רש"י בחולין ד' ל"ג משום ריאה ובשו"ת משכנות יעקב חיו"ד סי' י"ד] דהא כיון שנתנבלה בשחיטה הרי מיתה עושה ניפול ומתני' היא בדף קכ"ז מתה הבהמה האבר מטמא משום אבמה"ח אבל לריוה"ג דס"ל אבר שאין בו עצם כמו כוליא ניב ושפתים אין בו משום טומאת אבמה"ח דרק בשר הוא ואין בשר מן החי מטמא וא"כ גם ריאה ובני מעיים אין זה רק בשר מן החי ולענין איסור מזמנין לב"נ דגם אמה"ח אסור לב"נ או דלענין איסור לא פליגי רע"ק וריוה"ג עיי' בתשו' פני אריה שכתב כן ומודה דיש בזה משום אבמה"ח אבל עכ"פ לענין טומאה הוי בשר מן החי לריוה"ג ואינו מטמא ובאבר המדולדל מתה הבהמה הבשר צריך הכשר דאינו מטמא לא משום אבמה"ח ולא משום נבילה דמיתה עושה ניפול והוי כבשר הפורש מן החי דטהור, א"כ אין על הריאה והמעיים שום טומאה דכיון דכמנחי בדיקולא דמי לאחר שחיטת ב' הסימנים והוי כבשר הפורש מן החי דטהור וא"כ לפי"ז גם על הב"מ אין נפ"מ לפעין טומאה בשעה שהיא מפרכסת ולענין איסור הרי איכא חזקת איסור וא"כ גם בשארי ספק בשחיטה בדין שתהי' נבילה ודאית ויש להוסיף עוד דלהכי לא מוקמינן על חזקת טהרה משום דבשני סימנים כמאן דמנחי בדיקולא דמי ואין על הב"מ לא טומאת נבילה ולא טומאת אבמה"ח דהוי כבשר הפורש מן החי דטהור וא"כ ל"ש חזקת טהרה על הב"מ דגם אם נתנבלה בשחיטה אין בריאה ובני מעיים שום טומאה אף לאחר הפרכוס א"כ הב"מ אסורים משום חזקת איסור והוי נבילה ודאי ולהכי גם כל הבהמה אסורה ודוגמא לזה מש"כ האחרונים לדון בסי' ק"י בקבוע בחצי צלע שפירש דאזלינן בתר רובא ומכרעת גם על חצי צלע הקבוע ובפרט בחזקה דהוי בירור ועל כן כיון דעל הב"מ יש חזקת איסור מכריע על כל הבהמה ולהכי הוי נבילה ודאית ואתי שפיר.