אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ב · ג
שוב מצאתי בס' בית הלוי בסי' כ"א שהרגיש מזה אולם הבית הלוי תמה על עיקר סברת הנודע ביהודה מגמרא מפורשת בחולין דפ"ו בחש"ו, דר"מ פוטר מכיסוי וכן באותו ואת בנו מתיר לשחוט אחריהם ואמרינן שם טעמא דר"מ הואיל ורוב מעשיהם מקולקלים ופריך מאי אריא רוב מקולקלים אפילו מיעוט נמי דהא ר"מ חייש למיעוטא וסמוך מיעוטא לחזקה וכו' הרי מפורש דרק להך צד דמקולקל איכא חזקה ולהך צד דמתוקן ליכא חזקה ולהנוב"י גם להך צד דמתוקן איכא ג"כ חזקה חזקת טהרה כיון דאיכא חזקה נגד חזקה ונשאר רק מיעוט גרידא וגם מעיקר ד' ר"מ דפוטר מכיסוי משום דרוב מעשיהם מקולקלים והקשו התוס' דהא ר"מ חייש למיעוטא ותירצו משום דאיכא חזקת איסור המסייע לרובא.
ובכה"ג לא חייש ר"מ כמבואר ביבמות דקי"ט ולהנוב"י הרי להך צד דמתוקן איכא ג"כ חזקת טהרה ונשאר רק רוב ומיעוט גרידא וליחוש ר"מ למיעוטא יעוי"ש, ונראה לפמש"כ הגאון רעק"א בחידושיו ליו"ד סי' כ"ה להקשות לשיטת התוס' דס"ל דחזקת איסור אינה זבוחה וא"כ לר"מ דס"ל דאין אבמה"ח נוהג בחיה ועוף בודאי גם וזבחת ליכא א"כ איזה חזקת איסור יש התינח לשי' רש"י דס"ל דמחזיקים מאיסור לאיסור ניהו דאין אבמה"ח בחי' ועוף אבל בשר מן החי לריו"ח דילפינן מבשר בשדה טריפה הא איכא וא"כ מחזיקין מאיסור בשר מן החי לאיסור נבילה אבל לשיטת התוס', דאין מחזיקין מאיסור לאיסור ורק משום עשה דאינה זבוחה וכיון דלר"מ ליתא בעוף איזה חזקת איסור יש ותירץ הגאון רעק"א עפ"מ דמבואר בחולין ד"ט לא בדק מאי כו' במתניתא תני נבילה ומטמא במשא ופירש הרשב"א טעמא דמדס"ל דמטמא משום דכל חי שמת בלא תיקון מקודם הוא מטמא אלא דבאת לבוא מכח מעשה תיקון השחיטה וכיון דהוי ספק אם עשה התיקון כראוי לא תוציאנה מספק ולהך תנא ממילא כל ספק בשחיטה אפילו ליכא חזקת אבמה"ח ובשר מן החי ואיסור אינו זבוח מ"מ הוי חזקת איסור כיון דכל מי שמת אסור משום נבילה וכיון דמתה לפנינו אסורה משום נבילה בלא תקון תחלה ומספק תיקון לא תוציאנה מאיסורה, ומה שכתבו התוס' משום אינה זבוחה היינו לאידך תנא דס"ל דבחזקת איסור קיימא בחזקת טומאה לא קיימא ולא ס"ל לסברת הרשב"א הנ"ל ולפ"ז ר"מ דפוטר מכיסוי ומתיר לשחוט אחריהם אע"ג דחייש למיעוטא.
אף דבחי' ועוף ליכא חזקת איסור עכצ"ל דס"ל כהך מתניתא דמטמא במשא וכסברת הרשב"א לפיכך שפיר מקשה אליבי' מאי אריא רוב אפילו מיעוט נמי דבכה"ג אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה, אף דליכא חזקת איסור משום דצריך תיקון והכשר זהו ת"ד והנה בודאי לסברת הרשב"א אליבא דמ"ד דמסמא במשא שסברת הנוב"י לאוקמי בחזקת טהרה שלא קיבלה בחייה סומאה דהא כיון שמתה הרי היא מקבלת טומאה ולהוציא טומאתה בו א"כ אין לה חזקה שלא וכל זמן שאין לנו ראי' הרי היא מתה. והא בחייה תטמא ולפי סברא זו אליבא דמ"ד דמטמא במשא מקשה לר"מ מאי אריא רוב אפילו מיעוט נמי סמוך לחזקה משום חזקת שלא נעשה המכשיר למ"ד בחזקת איסור אמרינן ובחזקת טומאה לא אמרינן איסור הוא אבמה"ח כדפרש"י ומחזיקין מאיסור או כפירוש התוס' משום אינה זבוחה ואנו דנין מצד חזקת איסור שהי' בתחלה א"כ לגבי טומאה הא לא הוחזקה ואדרבה הוחזקה שאינה מקבלת טומאה א"כ החזקות סותרות זו את זו דהא נגד חזקת איסור איכא חזקת טהרה לדידי' הוי ספק השקול דלא מיבעי' לשי' רש"י דס"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור, ואף שנשתנה הסבה ואיסור דאבר מן החי פקע מ"מ אמרינן דלא יצאתה להיתר ואסורה משום נבילה וה"נ מחזיקין אנו שהיא טהורה לפי שבחייה לא קיבלה סומאה ואף שנשתנה הסבה דהא מתה היא מ"מ אנו מחזיקין אותה מטהרה לטהרה ואומרים שנשחטה והיא טהורה אלא אפילו לשי' התוס' דס"ל דאין מחזיקין מאיסור לאיסור י"ל דדוקא להחזיק מאיסור לאיסור כיון דאי אפשר לנו להחזיק ולהמשיך האיסור הראשון ואיסור דאבר מן החי פקע ל"ש לדון משום חזקת איסור שיהי' נשאר בחזקת איסור הקודם אבל להחזיק מטהרה לטהרה אמרינן שפיר דכמו דבחייה לא קבלה טומאה כמו כן אינה מקבלת טומאה עכשיו ומחזקינן שהיא טהורה ואע"פ שנשתנה הסבה הא מצינו חזקות כיוצא בו דהולד במעי חולין אעפ"י שנשתנה הסבה שהרי הוא ילוד לפנינו אלא דאמרינן דכמו שהי' חולין במעי אמו כן עכשיו לא הוקדש בבכורה.
וה"נ אמרינן שהיא טהורה כמו שהיתה מקודם ומסתמא נשחטה אולם בגוף ד' הגאון רעק"א שבנה יסוד על ד' הרשב"א בפירוש טעם דמתניתא דטמא במשא דכל חי שמת בלא תיקון הרי היא מטמא וכיון דהוי ספק במכשיר אעפ"י שאין בו חזקת איסור לא מצאתי ברשב"א והרשב"א ביבמות ד"ל הקשה בהא דאמר אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת הא באיסור אשת איש קיימא הלכך כיון דבחזקת איסור קיימא השתא דמת נעמידנה בחזקת איסור הראשון דמחזיקין מאיסור לאיסור כדאמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת בחזקת איסור אבמה"ח אפ"ה חוששין לה משום נבילה אלמא מחזקינן מאיסור לאיסור ועל זה תירץ דהתם גבי בהמה כל שלא מתה או שמתה ממילא או שלא נשחטה כהלכתה אסורה עד שיתחדש בה ענין המכשירה והילכך כיון שבאת להתירה ולומר דנעשה בה מעשה המכשירה עליך הראי' ודכותיה הכא כיון שזו מתחילתה צרה לערוה הות ואלו מת בעלה ממילא הותרה לשוק והרי מת וקברו מוכיח עליו ואתה בא לאוסרה ולומר דנעשה בה מעשה האוסרה ג"כ לענין טומאה וכל זה היכא שהי' חזקת איסור מקודם אבל לר"מ דס"ל דאין אבמה"ח נוהג בעוף וגם עשה דוזבחת ליכא ולא הי' על זה חזקת איסור מנ"ל דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה בכה"ג שהספק אם נעשה המכשיר ניהו דחזקת היתר אין כאן כמו ביבמות דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת משום דהתם עומדת להיתר לכשימות אבל בכאן הרי צריך למכשיר אבל חזקת איסור מנ"ל בכה"ג דהא מתחלה לא נאסרה.
ולפי הנראה בדעת הגאון רעק"א דמדמטמא במשא אע"פ דלענין טומאה לא הוחזקה דל"ש מחזיקין איסור לטומאה דמה בכך דלענין איסור הרי היא בחזקת איסור אבל לגבי טומאה הא יש לה חזקת שאינה מטמאה ול"ש לומר דטומאה הוי מסתעף מאיסור והאי כדינו והאי כדינו אעכצ"ל משום דכל שמתה ה אם לא שנשחטה כראוי וכיון דהספק במכשיר זה גופא הוי חזקה לענין טומאה וכמו כן לר"מ דס"ל דאין אבמה"ח נוהג בעוף וגם פשה דשאינה זבוחה ליכא מ"פ הוי ספק במכשיר. ולפ"ז י"ל דמש"פ הרמב"ם דספק בשחיטה הר"ז ספק נבילה משום דס"ל כסברת הנוב"י אליבא דהריב"ש לפי דהחזקות מתנגדות זו לזו דחזקת טהרה מתנגדת לחזקת איסור ואע"פ שפי' הרמב"ם דבלא בדק בסימנים הוי נבילה מ"מ כתב התבו"ש דהוי ודאי נבילה ולוקה משום נבילה ולא לטמא במשא דבכל מה שהי' בחיי' שהיתה אסורה משים אבמה"ח אסורה משום נבילה אבל כיון דבחייה לא היתה מטמאה ה"ה עכשיו ועי' בפרמ"ג סי' כ"ה ס"ק א' ולפי דבריו לא ס"ל הא דמתניתא דמטמא במשא וסברת הרשב"א לפי דהוי ספק במכשיר ורק דס"ל דאסורה משום חזקת איסור ובפרט לפמש"כ הטו"א בשי' הרמב"ם דס"ל דסד"א מן התורה להקל והקשו עליו הראשונים מחולין די"א דמנ"ל למילף דאזלינן בתר רובא דלמא משום דסד"א מה"ת להקל ותירץ דהרמב"ם ס"ל כשי' רש"י דמחזיקין מאיסור לאיסור ואי לא אזלינן בתר רובא הרי לא אמרינן נשחטה הותרה ומחזיקין מאיסור אבר מן החי לאיסור טריפה ובאיסור טריפה אין זה ספק במכשיר מ"מ מחזיקין מאיסור לאיסור וכיון דנגד חזקת איסור איכא חזקה שאינה מקבלת טומאה בחייה ולהכי פסק הרמב"ם דספק בשחיטה הר"ז ספק נבילה, ומש"פ הרמב"ם דבלא בדק בסימנים הוי נבילה ודאי משום דחזקה שלא נעשה שחיטת הסימנים מסייע לחזקת איסור נגד חזקה שאינה מקבלת טומאה (אלא דלפ"ז בלא בדק בסימנים בדין שיטמא ג"כ דהא נוקמי בחזקתו שלא נעשה מעשה ואין ראי' ממתניתא דס"ל דמטמא במשא משום דהוי ספק במכשיר כמש"כ הגרעק"א דהא י"ל דלהכי מטמא במשא לפי דמוקמינן לה בחזקת הגוף שלא נשחטו הסימנים וגם צ"ע במאי פליגי ומ"ט דמדס"ל דנבילה ואינה מטמא במשא דניהו דבחזקת איסור אמרינן בחזקת טומאה לא אמרינן מ"מ הא נוקמי בחזקתה שלא נשחטו רוב הסימנים.]