אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ב · ב
ומש"כ בסתירת דהרמב"ם שכ' בפ"ג מהל' שחיטה ה"ד בספק האיבעי דהוי ספק נבילה ואלו בפ"א מה"ש הל' י"א כתב דלא בדק בסמנים הר"ז נבילה ומשמע ודאי לפי דבספק איבעי הוי סד"ד, אבל הרמב"ם הא כללא כייל בפ"ג הי"א דכל ספק בשחיטה הר"ז ספק נבילה ומשמע אפילו בס' דמציאות וקשה אמאי הא בחזקת איסור עומדת והפרמ"ג בסי' י"ח תירץ בטעמים שונים ומסתימת דהרמב"ם נראה דבכל אופני הספיקות שאין רוב המסייע הוי ספק נבילה. ואפ"ל עפי"מ שהעיר הנוב"י מהדו"ק אה"ע סי' מ"ג דבכל ספק בשחיטה נגד חז"א דבהמה הא איכא חזקה כנגדה שאינה מקבלת טומאה יעו"ש ע"ד הריב"ש דרובא לא עדיף מב' חזקות ולפ"ז י"ל דלהכי כל ספק בשחיטה פסק הרמב"ם דהוי ספק משום דכיון דהחזקת מתננדות זל"ז הוי כמו איקבע איסורא כמש"כ התוס' בכתובות ד' כ"ב דחייב אשם תלוי בכה"ג וכ"ז היכא דמעשה השחיטה נעשה שנחתכו רוב סימנים אלא שאנו מסופקים אם נעשה בהכשר ובזה חזקת הדין חז"א דבהמה וחזקת שאינה מקבלת טומאה מתנגדות זל"ז וע"כ הוי ספק נבילה משא"כ בלא בדק בסימנים דספק אם נעשה מעשה השחיטה ואם נחתכו הסימנים דבזה איכא חזקת הגוף שלא נעשה מעשה השחיטה ונגד זה אין שום חזקה מתנגדת ואף דאתרע החזקה פ"י מעשה הסכין מ"מ גם חזקה דאיתרע הוי חזקה מה"ת כמ"ש האבני מלואים בסי' כ"ז דילפינן מנגע, וע"כ פסק הרמב"ם בזה דהוי ודאי נבילה והרמב"ם הכריח דין זה, בדק בסמנים הוי נבילה ודאי מדמבואר בגמרא דמטמא במשא ומשמע דאין חילוק רשויות ואף ברה"ר הדין כן וע' תוס' סוטה דכ"ח דאף בספק במטמא ג"כ חלוק ברשויות וע"ע בנדה די"ז ואלו ספק דאיקבע ברה"ר טהור כמבואר בפ"ה דטהרות השרץ הצפרדע ופי' בש"ש ש"א פ"ט דלדבריו בפ"ט ברה"ר דאיקבע טמא והא דטהור בשרץ וצפרדע ברה"ר משום דמוקי לגברא הנוגע בחזקת טהרה יעו"ש ומ"מ גם לדבריו הרי מוכרח מדמטמא במשא ולא מוקמינן את הניגע בחזקת טהרה, וע"כ דהוי נבילה ודאית] ושי' הרמב"ם נראה דהוא מדאורייתא דלא כדברי התוס' דאאמד"ר וע"כ דהוא מטעם חזקה