אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ב · א
בנדון אם יש לסמוך על הוראת השבו"י בנמצא פגימה דקה פחות מחגורת צפורן לאחר השחיטה ונמצא חתך במפרקת שהאריך מעכת"ר שי' בקונטרסו בטוב טעם ודעת ובקשני לעיין בזה. והנה מתחלה אבוא להשתעשע בדבריו על הסדר. מ"ש רומעכ"ת לקיים הוראת השבו"י כלפי מה שהשיגו הבל"י דל"מ ס"ם בחזקת איסור וגם ע"ד הפרמ"ג בסי' י"ח יש לפקפק ממש"כ הגרע"א בסי' ל"ז דהוי פלוגתא דרבוותא אי יש לסמוך על ס"ם דדינא נגד חזקה [וע"ע בט"ז סי' ק"י ס"ק ובפרמ"ג שם] וע"ז העיר כת"ר דכאן יש להקל בפשיטות משום דנגד הספק שמא הלכה כהרא"ש דאין זה פגימה נגד חזק"א דבהמה אדרבה העמד סכין על חזקתו שלא נפגם ולא נפסל מהכשירו ואף דנגד הספק שמא בעור נפגם לא מהני חזקת סכין משום דהרי פגום לפניך מ"מ כאן דצריך להתחיל בספק הראשון שמא כהמכשירין ואינו נגד החזקה כמש"כ הפרמ"ג לפי דרכו עכת"ד.
לדעתי נראה דנגד כד"ד שמא הלכה כהרא"ש ל"ש לאוקמי בחזקת הכשר הסכין כלל דהא הסכין אין בו שום היתר ואיסור כלל אלא שאם אינו פגום לא ינבל הבהמה וראוי הוא למלאכת השחיטה ואחר שנפגם אינו ראוי לשחיטה רק חזקת הגוף שלא נשתנה ולא נעשה בו הפגם רק אח"כ ובכה"ג אמרינן העמד מקוה על חזקתו שלא נחסר והעמד יין על חזקתו שלא נתחמץ אבל אחרי שהפגם נעשה ורק שא"י הדין אי חשוב זה פגם וא"כ בכה"ג ל"ש חזקה רק באם גוף הנידון תלוי איסור והיתר וטומאה וטהרה כמו בבהמה חזקת איסור שא"ז דספק שהי' עפ"י דין שמעשה השחיטה נעשה רק שאינו ידוע אם נעשה בהכשר מוקמינן בחזקת איסור שבו שלא ניתר אותו האיסור וכמ"כ בנתן הוא ואמרה היא בדברי הר"ן רפ"ק דקדושין דסד"ד דמוקמינן בחזקת פנוי' דשייך בה איסור והיתר אבל לא כן בסכין שאין בו בעצמו שום היתר ואיסר ולא נשתנה דינו כלל, וחזקה שהוא ראוי למלאכתו אין זה חזקת הדין כלל, ולדברי כת"ר דיש כאן חזקה, א"כ מה"ת ראוי לשחוט בסכין ספק פגום דמוקמינן והיסה"ד הוי פסול הגוף ולא דחי בציבור, וצ"ל כיון דטומאה דחוי' בציבור אינו מסיח דעתו ואע"פ דהיכא דיש אחרת מביאים אחרת ושוב מסיח דעתו מ"מ י"ל כמש"כ המהרש"א כיון דהיסה"ד בא מסבת הטומאה יש לו דין טומאה הדחוי' בציבור אולם לפי סברת הרמב"ן א"כ הרי לא שמרו בעת לידת הטומאה והוי היסח הדעת דמעיקרא וכיון דהיסה"ד פסול הגוף הוא הא אינו נדחה בציבור והתם מיירי שהי' העומר בידו ולא שייך תי' הר"ר אלחנן דמיירי באינו בידו, וצריך לומר דבאמת גם לד' הרמב"ן היכא דמשמר תרומה וקדשים ונפל עליו טומאה לא נפסל בהיסה"ד דבאמת שמרו מן הטומאה ורק שנטמא באונס וכן אם נולד ספק טומאה אף שמשמרו ולא הסיח דעתו ל"ש היסח הדעת, ורק בריש חולין דביד השוחט הטמא להזהר שלא יגע בבשר ואם נולד לו ספק אם נגע הרי הסיח דעתו משמירתו דאילו לא הסיח דעתו הי' ידוע לו בברי אם נגע בבשר באופן זה חשוב היסח הדעת ואין זה ודאי שמור אבל ודאי משכח"ל טמאה בספק טומאה אף שלא הסיח דעתו ושמרה כדי ואתי שפיר כל הני דוכתי דספיקות טומאה ברה"ר ואין בו דעת לישאל דטהור גם בתרומה וקדשים משום ששמרן בודאי שימור, וא"ש בפשיטות.
ב על חזקתו ואע"ג דאיכא כנגדו חזקת איסור דבהמה מ"מ הא הספק נולד בהסכין והא במקוה אלו לא הי' נמצא חסר מוקמינן בחזקתו והטובל בו טהור אף שי"ל חזקת טומאה משום שהמקוה כשרה בודאי וה"נ הא הסכין כשר מה"ת ויהי' חילוק בין שנעשה הפגם אח"כ או שנתהוה מתחלה פגימה דקה זו, אך באמת כ"ז אינו דל"ש חזקת היתר בסכין כמ"ש.