אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן א · ז
אולם גוף ד' הר"ר אלחנן נראה מסברא דזה אינו אלא למ"ד דהיסה"ד פסול הגוף ואפילו אם יבוא אליהו ויטהרנו וי"ל דדוקא היכא דבידו לשומרו ומסיח דעתו פסלה תורה אבל למדס"ל פסול טומאה דכל שלא שמרו חיישינן שמא נטמא א"כ מאי נפ"מ בין שהוא בידו לשומרן ובין שהוא אבוד מאתו סוף סוף הא לא נשמר וראוי לחוש שמא נטמא, ולפ"ז נצטרך לומר גם בתי' הרמב"ן דא"א למ"ד פסול הגוף דלמ"ד פסול טומאה א"כ קשה הא דס"ט ברה"ר ואבד"ל טהור בתרו"ק היכי משכח"ל, וגם לפי דברי הרמב"ן יקשה בתלויה דהו"ל ספק א"כ בעת לידת הספק הרי הסיח דפתו, ועי' בתוס' פסחים דל"ד שהקשו בתלוי' למה לא יטמאה בידים דהא הסיח דעתו, ובירושלמי פסחים פ"ק מקשה בכה"ג ומתרץ דעדיין משמרה שלא יגע בטהרות ותי' זה ל"ש רק אם אנו אומרים שמסיח דעתו לפי שנטמאה מספק או בחמץ לפי שנאסרה אבל אם הסיח דעתו לפי שנולד הספק ולא שמרו כראוי ונפסל אז בהיסה"ד ומאי יועיל מאי שמשמרה אח"כ שלא יגע בטהרות ובפסחים דל"ד מקשה למ"ד היסה"ד פסול הגוף אמאי מרצה ציץ ומשני מאי נפסלה בטבו"י ועי' במהרש"א שם שתמה דהא מסיח דעתו לפי שנטמא כמש"כ רש"י שם בשתילי תרומה שנטמא והתוס' שם בלול ותירץ דלפי דהיסה"ד בא מפני שנטמא יש לו דין טומאה ומרצה ציץ וכל זה אם מסיח דעתו לפי שנטמאה יש לו דין טומאה ומרצה ציץ אבל אם ההיסח הדעת הוא לפי שלא שמרו בעת לידת הספק והי' היסח הדעת דמעיקרא ככל שארי היסח הדעת אמאי מרצה ציץ וצ"ל בכל הני דוכתי דמיירי שלא הי' בידו, אולם ביומא ד"ז דתניא הי' עומד ומקריב מנחת העומר ונטמאת בידו אומר ומביאים אחרת תחתי' ואם אין שם אלא הוא אומרים לו הוי פקח ושתוק וקשה כיון דמביאים אחרת תחתי' הרי מסיח דעתו כמו שפרש"י דפסחים דל"ד בשתילי תרומה שנטמא