אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן א · ה
ובאמת עיקר ד' הרמב"ן אנו מוכרחים לישב עפי"ד הר"ר אלחנן דלכאורה ד' הרמב"ן צ"ע דהא מבואר בכמה מקומות בסוטה דכ"ט מוהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל דבאין בו דעת לשאול ספיקו טהור. וכן דפסחים די"ט עזרה רה"ר היא ובשבת דט"ו בששה ספיקות שורפין את התרומה כו' וכן בחולין ד"ט שרץ בפי חולדה וחולדה מהלכת ע"ג ככרות של תרומה ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טהור כו' ומבואר דספק טומאה ברה"ר וכן אין בד"ל ספיקו טהור לקדשים ותרומה כמו בחולין אף דלא הוי שימור ודאי ואולי נאמר דכונת הרמב"ן משום מעלה בעלמא החמירו אבל ז"א במשמע ועוד דהא בפסחים די"ט מבואר דלא החמירו וכן יש להעיר מחולין ד"ט בצלוחית שהניחה מכוסה ובא ומצאה מגולה דלא חיישינן שמא אדם טמא נכנס לשם מפני שדרכן של שרצים לגלות ואין דרכן לכסות והטעם משום דאיכא למיתלי באדם טהור ובשרצים תלינן בתר רובא לטהר ולשי' הרמב"ן דנפסל בהיסה"ד מצד שימור גם רובא לא יועיל כמו שאינו מועיל חזקה, [ואולם בלא ד' הרמב"ן קשה ההיא דצליחית דהא מי חטאת נפסל בהיסה"ד וגם במצאה כמו שהניחה לפסול דהא מ"מ לא שמרו] וצ"ל בשי' הרמב"ן דס"ל כמש"כ הר"ר אלחנן בחגיגה דרק היכא שהיא בידו לשומרן נפסל משום היסח הדעת משא"כ היכא שאינו בידו לשומרן, ואם כן יש לומר גם כן ההיא דסוטה ופסחים ושבת דמיירו שהספק נולד בשעה שהיתה אבודה ואין בידו לשומרן ועל כן לא נפסלו בהיסה"ד משא"כ בריש חולין דהוא בידו שפיר כ' הרמב"ן דבכה"ג לא הוי שימור ודאי, (וכן בריש נדה דהטהרות ביד האשה העלולה לראות לא הוי שימור] אולם לחלק גם במי חטאת חילוק הר"ר אלחנן דהיכא דאין בידו לשומרו לא נפסל צ"ע דבאמת שאני פסול היסה"ד דמי חטאת דגם מלאכה פוסל בשביל היסה"ד לשי' הראב"ד דלא מצינו כן בתרו"ק וגם מכל מאי דתני בפרה בפסולי היסה"ד דמפשיל לאחוריו נפסל לא מצינו כן בתרו"ק, וצ"ל דשאני למשמרת דכתיב במי חטאת לפני הקידוש דכל זמן שלא נתקיים בהו למשמרת לא הוכשר לקדש רק על ידי תנאים ודינים מיוחדים משא"כ לפסול תרו"ק דילפינן ממשמרת תרומותי להוציאן מקדושתן ולפוסלן אי אפשר רק באם מסיח דעת כונה שבידו לשומרן אבל במי חטאת כל שלא שמרן לא הוכשרו לקידוש וקשה דהא נפסלו בהיסה"ד, והנה שיטת הראב"ד בפ"י מהל' פרה הל' ד' במש"כ הרמב"ם המוליך מים לקדשן ואין צ"ל מים שנתקדשו לא יפשיל הכלי לאחוריו חולק הראב"ד וכתב ותמה אני והלא המלאכה אינה פוסלת אלא משום היסה"ד וכבר אמרו במשנה והמלאכה פוסלת בהם עד שיטילו את האפר הא משיטילו אינה פוסלת וא"כ היסה"ד למה יפסול במים שנתקדשו ולשיטתו דאין היסה"ד פוסל במי חטאת אחר קידוש יש לפרש הא דצלוחית אחר קידוש כמש"כ הרמב"ם בפ"ט הל' ט"ז כלי שיש בו מים מקודשין שהניחו מגולה ובא ומצאה מכוסה הרי אלו פסולין כמבואר במתניתין והברייתא דחולין ד"ט דתני דצלוחית טמאה מפרש ג"כ לאחר קידוש דלא כפירש"י ומה שדחקו לרש"י מה דתני טמאה דהא מי חטאת מטמאין כבר תי' הר"ש בפי"א מפרה מ"א יעוי"ש ולפי"ז א"ש דלאחר קידוש ליכא פסול היסה"ד אבל לשי' הרמב"ם דפוסל היסה"ד גס לאחר קידוש כמש"כ הכ"מ דס"ל דפסול מלאכה לאו משום היסה"ד הוא יעוי"ש וכן לפירש"י דמפרש קודם קידוש דלכו"ע פסול היסח הדעת קשה, וי"ל עפמש"כ הכ"מ בפי"א מהלכות פרה הל' ב' במש"כ הרמב"ם ממלא אדם מים ומניחן אצלו בלא קידוש כל זמן שירצה ואין בכך כלום והראב"ד כתב על זה ובלבד שיהיו שמורים ולא יהי' בהם היסה"ד והכ"מ כתב על זה דבר תימה הוא היאך איפשר שישהו כמה ימים ולא יהיה בהם היסה"ד ולד' הרמב"ם י"ל דס"ל דאין היסח הדעת פוסל בהן אלא כשהוא מתעסק בהם קצת כגון שקלן במשקל דלקמן עכ"ל ולפ"ז כל היכא דליכא התעסקות כלל ל"ש במי חטאת פסול היסה"ד וחמור בזה פסול דמשמרת תרומותי בתרומה וקדשים דנפסל בהיסה"ד אף בלי התעסקות ובמי חטאת רק היסה"ד על ידי התעסקות פוסל וא"ש ההיא דצלוחית דהוי היסה"ד בלא התעסקות דאינו פוסל גם לפני קידוש וא"ש גם שי' רש"י די"ל דס"ל כשיטת הרמב"ם וכפי פי' הכ"מ.