אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן א · ד
ובמק"א עשיתי סמוכין לסברת הרמב"ן מריש נדה שנדחקו הראשונים במה שהחמירו מעל"ע שבנדה לקדשים ולתרומה ולא לחולין ואמרתי בזה עפמשה"ק הריטב"א שם במקוה מ"ט לא מוקמינן הטהרות בחזקתייהו וכן הקשה המהר"ם שם ותירצו כיון דהספק נולד באדם הטובל לא מהני חזקת הטהרות וכה"ג כ' הריטב"א בנדה די"ח בשליא בבית וכ"כ הריטב"א בעירובין דל"ו בשם הר"ר שניאור ובתו' שם מספקא להו מה"ט בחזקת תחום ביתו. ועי"ש בתוס' שכתבו דמוקמינן הטהרות בחזקתייהו וי"ל] והנה סברת הריטב"א יתכן שפיר במקוה כיון דלרבנן תרתי לריעותא כודאי והטובל בו ודאי טמא הוא ואיך יועיל החזקת טהרות שנגעו באדם טמא כיון דהטובל טמא בודאי וכן לר"ש דס"ל תולין מ"מ הא ס"ל דס"ט ברה"י ספק ולא מהני חזקת טהרה ולהכי לא מהני חזקה דטהרות ג"כ אבל במעל"ע שבנדה שאינו אלא ספק ולא הוכרע טומאתו מ"ט לא יהני חזקת טהרות והנה הא דהאשה טמאה למפרע אמרינן שם והלל כי אמרינן אוקמי אחזקה היכא דליכא ריעותא מגופא אבל אשה דאיכא ריעותא מגופא דעלולה לראות לא מוקמינן לה בחזקתה וכל זה בחזקת טהרה דאשה דהוה חזקה עשוי' להשתנות אבל חזקת טהרה דטהרות דלא איתרע מ"ט לא מוקמינן להו בחזקתייהו אולם למש"כ הרמב"ן דס"ט ברה"ר לא מהני לטהר בתרומה וקדשים דבעי שימור י"ל מכש"כ דחזקה לא מהני לטהר דהא בכל היסה"ד איכא חזקה וכל מקום שהניח התרומה הרי היא בחזקתה אלא דהתורה אמרה משמרת תרומותי דבעי שימור אבל חזקה גרידא לא הוי שימור להכי כל שבטהרות תרומה וקדשים מסופקים אם נגע בהם טמא או שנגע בהם ספק טמא הרי לא היו משומרים ולהכי כיון דאשה עלולה לראות ואיתרע חזקת טהרה דידה ובשעה שהיו הטהרות בידה יש מקום להסתפק מטומאה למפרע תו לא מצי מועיל חזקת טהרה דתרו"ק אבל בחולין ניהו דחזקת טהרה דאשה איתרע אבל חזקת טהרה דחולין לא איתרע ומוקמינן הטהרות בחזקתייהו וזהו החילוק שהחמירו בתרו"ק ולא בחולין, ומה שהחמירו גם בחולין שנעשה על טה"ק אף דנראה דפסול דהיסה"ד ליכא בחולין שנעשה על טה"ק מ"מ כיון דבקדשים החמירו משום ליתא דקדשים החמירו גם בחולין שנעשה על טה"ק.
ובזה יש להעיר בישוב ד' המהרי"ט שכ' דחזקה העשויה להשתנות דלא הוי חזקה ונסתייע מריש נדה מ"ט דב"ש והלל כו' דהיכא דאיכא ריעותא מגופא לא מוקמינן אחזקתה והשב שמעתתא תמה על זה דהא לחולין היא טהורה, ולמש"כ א"ש דאף דחזקת טהרה דאשה הוי חזקה עשוי' להשתנות ולא מהני חזקתה מ"מ הא בחולין מהני חזקת טהרות שאין עשוי' להשתנות ולהכי לחולין טהורה ולתרומה וקדשים דלא מהני חזקת טהרה החמירו למפרע [ומ"מ אין זה מספיק לתרץ ד' המהרי"ט דהרי מבואר בנדה דטומאת מעל"ע אינה מקולקלת למנינה ורק בכתם היא מקולקלת וכ"פ הרמב"ם א"כ הרי חזינן דמהני חזקת טהרה של האשה שאינה מקולקלת למנינה הרי דמהני חזקה העשוי' להשתנות ואכמ"ל] ולכאורה יש להעיר מעירובין דל"ו רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הכא בב' כיתי עדים עסקינן אחת אומרת מבעו"י נטמאה ואחת אומרת משחשיכה ולר' יוסי מוקמינן בחזקת טהרה וכן לשינויא דרבא התם תרי חזקי לקולא והכא חדא חזקה לקולא ומטהר ר"מ בנגע אפילו בב' כיתי עדים אבל לר' יוסי מהני גם חדא חזקה וספק עירוב כשר בכה"ג ומבואר דמהני חזקת טהרה דתרומה, ולכאורה הי' נראה דשאני התם דלדברי העדים שנטמאה משחשיכה הרי אומרים שנשמרה בטהרה עד חשיכה והיתה מותרת באכילה ורק העדים המכחישים אומרים שנטמאה ביה"ש וממילא הוי רק ספק היסה"ד ומוקמינן לה בחזקת היתר ככל ספק איסור, אולם לפמש"כ מד' הריטב"א דאף היכא דליתא קמן דנישיילי' א"כ הוי ספק ששמרו השוחט והוי רק ספק היסה"ד מ"מ לא שרינן בהו ספק שימור מבואר מדבריהם דלא מוקמינן הבשר בחזקת היתר וטהרה וא"כ קשה מ"ט מוקמינן להתרומה בחזקת טהרה ויש לחלק דהתם אין אנו דנין אם התרומה מותר עכשיו דהא טמאה היא אלא שאנו דנין מתי נטמאה ומוקמינן לה בחזקת שלא נטמאה באותו שעה אבל אם אנו מסופקים עכשיו אם נטמאה הרי סוף סוף לא נשמרה מספק טמאה ולא מוקמינן לה בחזקת טהרה.
ובלא זה יש לומר לפי מה שכתב הר"ר אלחנן בחגיגה דכ"א דהיכא דנאבד ולא הי' בידו לא שייך פסול היסח הדעת ונסתייע לזה ממשנה דשקלים פ"ח וע"כ בעירובין שלא הי' בידו באותו שעה ל"ש פסול היסה"ד ומוקמינן בחזקת טהרה משא"כ בטמא השוחט שהוא בידו וכן בנדה דהא הטהרות בידי האשה העלולה לראות והרי לא נשמרו התרומה וקדשים מספק טומאה להכי לא מוקמינן לתרומה וקדשים בחזקת טהרה דידהו