אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן פג · ד
ומה ששאלני גיסו הרה"ג מו"ה יצחק ראבינאוויץ נ"י ע"ד השאג"א בסי' ע"ו שתמה ע"ד התוס' בפסחים כ"ו במאי דאמרו שם בגמ' שאני היכל דלתוכו עשוי, היינו שאין זה דרך הנאתו, והק' התוס' הא במעילה לא כתיב בה אכילה ויהי' אסור אף שלכדרה"נ ותי' דילפי' חטא חטא מתרומה דכתיב בה אכילה, והק' בשאג"א דלעיל בדכ"ה אמרי' לאביי דלהכי לא כתיב אכילה בגופו בבב"ח לומר שלוקין אפי' שלכדרה"נ וא"כ ה"נ גבי מעילה, ותמה מעכ"ת ע"ז דהרי לא על התוס' תלונתו כ"א ע"ד הגמ' דשאני היכל דלתוכו עשוי.
והנה בשעה"מ בפ"ה מה' יסוה"ת כ' מכח קושיא זו דיש לפרש דהג"מ בענין אחר, דהכונה דכיון דההיכל לתוכו עשוי כי אקדשינהו מעיקרא אדעתא שלא תחול קדושתו אלא על מה שבתוכו לא על הנאה דצל שבחוצה לו דלב ב"ד מתנה עליהם. אולם לפ"ז יקשה למה תיקנו לולין לשלשל בתיבות את האומנין הבאין לתקן בקדש הקדשים, והלא היו יכולים להתנות ע"ז, ועוד נראה דלכאורה לא מצינו לב ב"ד מתנה אלא שיהי' חולין לגמרי אבל לא שיהי' בקדושתו אלא שיהי' מותר ליהנות באיזה אופן מיוחד.
והשעה"מ שם תמה ע"ד הלח"מ שכ' דלרבא באמת גם בכלאי הכרם אין לוקין על שלכדר"ה, דעדיין יקשה על ד' הרמב"ם שפסק כאביי דלוקין על כלאי הכרם שלא כדרך אכילתם, והוא משום דלא כתיב אכילה בגופי' וקיי"ל ג"כ כרבא דלא אפשר וקא מכוין אסור, ותקשי מר' יוחנן ב"ז שהי' יושב ודורש בצלו של היכל, ומוכרח לשנויי משום דהיכל לתוכו עשוי, והיינו שלא כדרה"נ משום דילפינן מתרומה, והא לא כתיב אכילה בגופי'.
וי"ל דבאמת לדידן דקיי"ל כר"ש דדבר שאינו מתכוין מותר, ובש"ס קאמר דלר"ש כו"ע לא פליגי דאסור כיון דאזיל בתר כונה, ולפ"ז י"ל שפיר דהא דפסק הרמב"ם דלא אפשר וקא מכוין אסור, היינו לא משום דקיי"ל כרבא, אלא משום דקיי"ל כר"ש, ולדידי' כ"ע לא פליגי דאסור, וא"כ אפשר ליישב דריב"ז ס"ל כר"י ודוקא לרבא אליבא דר"י פריך, משא"כ לדידן דקיי"ל כר"ש י"ל דס"ל ריב"ז כר"י ולק"מ ובאמת י"ל כאביי והיכא דלא כתיב אכילה בגופו לוקין על שלא כדרה"נ.
אולם בפשוטו נראה ליישב דהתו"ס דכיון דכל דיני מעילה ילפינן חטא חטא מתרומה. גם בנהנה ולא פגם שתהי' הנאתו ופגימתו כאחד וכל פרטי הדינים במעילה ילפינן מתרומה, ממילא גם בדין שלכדה"נ ילפינן מתרומה, ולא דמי לבב"ח דילפינן מנבילה איסור אכילה ולא פרטי הדינים, ולהכי אמר אביי כיון דלא כתיב אכילה בגופו חייב בשלכדה"נ דדון מינה ואוקי באתרא אבל במעילה הא ילפינן כל הפרטים מתרומה וממילא גם בשלכדה"נ.
והנה המל"מ שם האריך בזה לדעתו דבשלכדה"נ איתא איסור דאורייתא, ותמה על השעה"מ זה משנייא דש"ס דשאני היכל דלתוכו עשוי, והא תינח אי אינו אלא איסור דרבנן בלא אפשר לא אסרו ולא טרחוהו כדברי התוס' לקמן, אבל אי נימא דאיתא איסור דאורייתא וא"כ היאך התירו, ומאי מהני דילפינן חטא חטא מתרומה והא עדיין אסור מדאורייתא.
ונראה דדוקא במכלה הדבר ועושה מעשה הנאה בגוף האיסור יש בזה איסור תורה, משא"כ בצלו של היכל, ובזה יתיישב ג"כ מה שתמהו מדהתו"ס בסנהדרין ד"פ דמבואר דבמוקדשין אסור שלכדה"נ בהניח חלב מוקדשין על גבי מכתו משום דבכה"ג דמפסיד את הקדשים יש בזה בודאי איסור תורה.
ועוד נראה די"ל דהא דאסור בשלכדה"נ משום דאחשבי' וכמש"כ הריטב"א במכות בטעה דר"ש דס"ל דכ"ש למכות משום דאחשבי'. וה"נ אם דבר העומד ליהנות כדרך הנאתו ועשה מזה רטי' על מכתו דאחשבי' להנאה של איסור מן התורה אבל בצלו של היכל דל"ש בזה אחשבי' דהא מה דהיכל לתוכו עשוי אינו נפגם ע"י הנאתו מן הצל ול"ש בזה סברת אחשבי' להנאת צל ולהכי אין בזה איסור מה"ת.