אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן פא · יט
והנה האחרונים המרכבת המשנה והישועות יעקב כ' לתרץ קו' הרשב"א מטבל דרבנן דחזי לקטנים דאע"ג דאיסור דרבנן שרי לספויי בידים מ"מ הא הנאה של כלוי אסור בטבל וא"כ לא חזי למיספי לקטנים משום דהמאכיל אסור בהנאת כינוי, ותמהו על הרשב"א שלא הרגיש בזה, ובאמת הרשב"א לשיטתו אזיל שכ' בחי' לשבת דדוקא בתרומה טמאה אסורה הנאה של כילוי וה"ה בטבל דוקא בטמא. אולם נ"ל דאף לשי' התוס' בשבת שם דס"ל דהנאת כילוי אסורה בין בטמאה בין בטהורה מ"מ ל"ש הכא איסור הנאת כילוי, דהא איסור זה אינו מדין איסורי הנאה דתרומה וטבל אינם אסירים בהנאה, אלא דעיקר האיסור הוא דמה שנהנה בהנאה של כילוי הוי כמו אכילה, ובכה"ג דמאכיל לקטן אין המאכיל נהנה אלא בהכרת טובה וזה אינה הנאה של כילוי לגבי' אלא לגבי הקטן האוכל ובזה לא איכפת לן כיון דאיד"ר שרי לספויי לקטן בידים, וכה"ג כ' התוס' ביבמות ס"ו גבי ישראל ששכר פרה מכהן שמאכילה כרשיני תרומה אע"ג שמזונותי' עליו דהיינו משום דישראל אין נהנה אלא הדמים. [ועי' בתוס' עירובין די"ז גבי מאכילין את אכסניא דמאי דהביאו מירושלמי דאיכא דמוקי לה בנכרים ואפ"ה איצטריך לאשמועינן דמאכילין אותן דמאי דטבל אסור בהנאה ובדמאי הקילו, ולכאו' משמע מל' התוס' דגם הנאה של נתינה אסורה בטבל, אבל יותר נראה דכונת התוס' על הנאה של כילוי ובתו' ברכות דמ"ז כו' דבודאי אסור משום דהוי פורע חובו מממונו של כהן ומוכח דליכא בכה"ג משום הנאה של כילוי ועי' בצל"ח ברכות שם ובנתיבות סי' ר'].
ועוד נראה דהנה כל קו' הרשב"א מטבל דרבנן דכיון דשרי לספויי בידים דמי ליוהכ"פ הוא משום דכמו דביוהכ"פ אין על הקטן שום איסור כ"כ באיד"ר אין שום איסור על הקטן אשר מש"ה שרי לספויי בידים, וע"כ אף אם נימא דהנותן יאסר ליתן לקטן משום דהוא עצמו נהנה הנאה של כילוי מ"מ הא אינו מצד שיש סרך איסור על הקטן דהא מבואר בעירובין ד"ל דככר זו עלי מערבין לו בה לחד לישנא אע"ג דאסירא לי' בהנאה מ"מ כיון דלכ"ע שרי מיקרי חזי לאחריני אע"ג דבודאי אסור הוא ליתן לאחר כיון דאסור עליו בהנאה. שו"מ בת' הגאון רצ"ה אורנשטיין הנספחות לס' ישועות יעקב בהל' שבת שהרגיש בסברא זו.
והנה המל"מ בפי"ז מה' מאכ"א הק' לד' הרשב"א מהא דיבמות דע"א דבעי רמב"ח קטן ערל מהו לסוכו שמן של תרומה והא סוכה הוי דרבנן, וכבר תירצו קושיתו דהא הוי הנאה של כילוי, אולם לכאורה מנ"ל דכהן ערל אסור בהנאה של כילוי וכ"כ בפשיטות במנ"ח מ' רפ"ב, ויש לישב בזה ד' התוס' ביבמות דפ"ה ד"ה ולר' מתיא שכ' ובתרומה נמי אסירא וקיימא שהיא זרה, ורבים תמהו ע"ז הא אף אם היא בת כהן אסורה בתרומה משום ונטמאה, וגם הרש"ש בהגהות תמה ע"ז. ולפמש"כ אפשר דגם סוטה דאפקה רחמנא בל' טומאה דין כהנת טמאה יש לה ואיך שיהי' לאו זרה היא ול"א גבה הדרה לאיסורא קמא דכהנת היא אלא דאיסורא דונטמאה רביע עלה ולא נאסרה כ"א באכילה אבל לא בהנאה של כילוי משא"כ לטעמא דהוי כזרה ואסורה אף בהנאה של כילוי.
וראיתי כעת בס' בית אפרים חיו"ד שכ' ג"כ דהאיסור הוא על הגדול שנהנה משמן זה הנאה של כילוי לצורך ישראל, ואע"פ שהכהן מותר להאכיל לעבדיו ולבהמתו, מ"מ קטן זה שהוא ערל גרע דהא לאו בכלל מקנת כסף הוא וגם אינו אוכל משום דכתיב יליד בית, כיון שהוא ערל ואתמעט מתושב ושכיר ולכן אסור. לכהן לסוך לבן בתו ישראל אף בלא הטעם דסיכה כשתי' וה"ה לקטן ערל שהוא אסור לסוכו, זהו ת"ד, אבל לא אדע אחרי שאיננו זר ורק ערל מהכ"ת תאסר הנאה זו של כילוי מה שסך לערל קטן.