אור ברסלב
אחיעזר חלק ג סימן פא › יח

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן פא · יח

יז

וראיתי במחנה אפרים ה' זכי' מהפקר סי' ד' שכ"כ ע"ד הרשב"א שכ' דהנודר יכולים ליטלו ממנו בע"כ, וכ' המחנ"א דמ"מ לצדקה יכול הנאסר ליתן דמצלל"נ, וכדאמרינן בככר זו עלי דמערבין לו בה, ובנתיבות סי' רע"ה תמה ע"ד המחנ"א ופשוט לדעתו דאסור ליתן לצדקה דמכיר לו טובה והוי הנאת הגוף בהדי מצותו, דל"א מצלל"נ אלא בעירובין דליכא הנאת הגוף, אבל היכא דאיכא הנה"ג ל"א מצלל"נ. והא דעירובין ע"כ כשמערב לדבר מצוה מיירי וליכא הנאת הגוף ומצוות לאו ליהנות ניתנו [ובאמת מש"כ דמיירי דליכא שום הנאה, מבואר מדרש"י שפי' שם ללכת לבית האבל או לבית המשתה, וכבר תמה ע"ז השעה"מ בה' לולב, ולפי תירוצו אתי שפיר].

ובאמת יש לישב ד' המחנ"א דדבריו הם לשי' הרשב"א דהאוסר נכסיו הוי הפקר והרשב"א הא ס"ל דגם באית לי' הנאת הגוף בהדי מצוה אמרי' מלל"נ, וראיתי ביש"ש פ' הגוזל סי' ס' וס"א דהעלה להלכה דהאוסר נכסיו על עצמו אינם הפקר ויכול ליתנם לצדקה, אלא דכ' שם בתר הכי וז"ל יכול לומר אקיים בו צדקה או לצורך ביהכ"נ או לת"ת וכה"ג היכא דלא שייך שם טובת הנאה עכ"ל, ואולי כונתו דדוקא בכה"ג שנותן לצרכי רבים דל"ש לומר שהמקבל יחזיק לו טובה משא"כ בנותן צדקה לעניים ידועים דיחזיקו לו טובה וכמ"ש הנתיבות.

והנה לד' המחנ"א גם בקונם פרטי יוכל המודר לתת למדיר עני בתורת צדקה כיון דמלל"נ, אבל המדיר לא יוכל ליתן צדקה להמודר ממנו הנאה, אולם ראיתי באס"ז בכתובות דק"ח בד"ה ומחזיר לו אבידתו שכ' בתחילה בשם הריטב"א דדוקא באבידה דמידי דנפשי' קמהדר לי' אבל אסור ליתן לו ממון של צדקה ול"א מצוה דנפשי' עביד כיון דממונא דידי' יהיב לי', ובשם תר"י כ' דכיון דעל מחזיר מוטלת המצוה וחובה עליו לקיימה לא ניחוש להנאת האחר דכי קמיתהני אידך ממצוה קמיתהני ודוקא להחזיר לו אבידה אבל לתת לו צדקה אסור הואיל ואם ירצה יוכל לתת לאחרים ולקיים המצוה עמהם, מוכח דהיכא דליכא אחרים יוכל ליתן גם למודר עני, ודבריהם צ"ב דאף אם נימא דהמדיר הוא שעובר בבל יחל ולא המודר וכשי' הרמב"ם מ"מ מאי מהני דאיהו מצוה קעביד הא מ"מ המודר נהנה ממנו ואיכא איסור בל יחל שו"ר באבני מלואים סי' ע"ב שהביא ד' תר"י ומפרש דבריו דמותר לו לקיים מצותו במודר ואידך ממצוה קא מיתהני, וצ"ע דמ"מ הא מיתהני ממעות המודר. והמגיה שם הביא ד' הרשב"א דבצדקה אחר שקיבל הצדקה עדיין מתהני בכל עת מאותו ממון של המדיר.

ובהאי סוגיא דפסחים דכ"ג צע"ק דא"נ דתרומה אסור בהנאה דכתיב לא יאכל, דלפ"ז איך חייבה התורה לתת לכהן התרומה כיון דאסור בהנאה והוא מכיר לו טובה והנתינה אסורה, אם לא דנימא דבאמת אין לו טובת הנאה. אבל איך שייך מצות נתינה בדבר האסור בהנאה וצע"ק.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה