אור ברסלב
אחיעזר חלק ג סימן פא › יז

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן פא · יז

טז

התוס' בד"ל הוכיחו דאין מועיל מה שראוי לתקנו אלא במידי דחזי השתא לשום אדם וראי' מהא דאין מערבין בהקדשות אע"ג דחזי לאיתשולי ובאמת צ"ב כיון דמה דראוי לתקנו ע"י שאלה לא מהני מה יועיל הצירוף דחזי גם השתא לאחריני. ונראה בזה עפ"ד הרשב"א שכ' דהא דחזי לקטנים לא מהני אלא ביוהכ"פ דאיהו גופי חזי גם לגדולים אלא דאיסורא דיומא קגרים. ולפ"ז באיסור גופו דהיינו איסור חפצא הי' בדין שלא יועיל מה דחזר לאחריני, אלא דמכיון דראוי לתקוני ע"י שאלה שיהי' ראוי גם למערב תו לא מיקרי איסור חפצא, ול"ד לשאר איסורי כמו נבלה וחלב ודם דהיו איסור גופו ואין היתר לאיסורם, ויתישב בזה מש"כ רש"י בפסחים דכ"ג דמערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה משום הואיל ואי בעי מיתשיל, שהקשו עליו הא בעירובין אמרי' דהוא משום דחזי לאחריני, וביותר דרש"י גופי' כ' בעירובין הכי, ולפמ"ש נתכוין בזה רש"י דלמסקנת הגמ' דאמרי' הואיל ואי בעי מיתשיל י"ל דגם לרבנן אי לאו דאיתי' בשאלה לא הי' מהני מה דחזי לאחריני כיון דהוי איסור חפצא (ונימא דגם בנזיר הוי היין חפצא של איסור וכמ"ש מהרי"ט דבקבלת הנזירות אוסר היין עליו) וכשי' הרשב"א, ורק מכיון דראוי להסיר האיסור לגמרי ע"י שאלה תו לא הוי איסור גופו. ונמצא דגם לרבנן צריך לטעמא דראוי לתקוני ע"י שאלה, ופלוגתייהו דסומכוס ורבנן הוא בזה דלסומכוס בעינן שיהי' ראוי לתקן בפועל ע"י שאלה שיהי' מותר גם למערב, וע"כ לא מהני בתרומה משום דגזרו על שבות בה"ש וא"א לתקן שיהי' ראוי לו בפועל, אבל לרבנן לא בעינן רק שיהי' האיסור עצמו איתי' בשאלה שלא יהי' איסור גופו. ויתישב בזה גם קו' הגרעק"א על רש"י בפסחים דכ"ג מסוגיא דערובין דכ"ח דמשני בגודגדניות דכיון דחזו למרובי בנים מערבין בו כמו לנזיר ביין הרי דטעמא דנזיר ותרומה הוא משום דחזי לאחריני, דאה"נ דבגודגדניות ודכותי' מהני טעמא דחזי לאחריני גרידא כיון דשם אינו אסור כלל אלא דאינו ראוי לו, ולא הוצרך רש"י גם לטעמא דאפשר בשאלה אלא באיסורי נזיר ותרומה דהוי איסור גופו ולא סגי במה דחזי לאחריני לחוד וכמ"ש הרשב"א. גם יתישב בזה משה"ק ע"ד הגרעק"א לרש"י דאם טעמא דת"ק משום הואיל ואי בעי מיתשיל א"כ בעי' שיהי' יותר משיעור עירוב בכדי שאחר שישאל ויפריש מיני' ובי' ישאר כדי שעור עירוב ויקשה מאי פסקא כמשה"ק בגמ' שם לסומכוס, ולפמש"כ שונה דין דהואיל ואי בעי מיתשיל לרבנן מלסומכוס ובאמת לרבנן לא בעינן שיהא ראוי לו בפועל ע"י שאלה אלא שהאיסור עצמו יהי' בשאלה וא"כ י"ל דלא בעינן לרבנן שישאר שעור ערוב אחרי שיפריש מיני' ובי', אלא דמלשון רש"י בפסחים שם לא משמע הכי לכאו', ואולי נכלל בכונתו גם אליבא דסומכוס דבעי שיהא ראוי בפועל ואליבא דרבי דלא גזרו על שבות בה"ש, ולדידי' הא מבואר בגמ' דצריך שיהי' יותר משעור עירוב.

והנה בפסחים בדהתו"ס שם שכ' דלא פריך הכא אלא אליבא דמ"ד מערבין לדבר הרשות דהא מצוות לאו ליהנות ניתנו, באמת דוחק לומר כן דמנ"ל להקשות, דילמא ס"ל אין מערבין אלא לדבר מצוה, ולפי המסקנא הא אתי שפיר כיון דתרומה מותרת בהנאה. ונראה די"ל דקושית הגמ' אזלא אף למ"ד אין מערבין אלא לדבר מצוה דאף דעצם הנחת העירוב לא נאסרה דאין בזה הנאה משום דמצלל"נ, אבל עכ"פ יקשה דכיון דאסור בהנאה הרי אין התרומה שלו, ואיך יערב בדבר שאינו שלו, ובזה לא שייך לומר הואיל ואי בעי מיתשיל עלי' דעי"ז לא הוי שלו והא דאמרינן בפסחים דמ"ו הואיל ואי בעי מיתשיל עלי' ועובר בב"י כ' השאג"א דשאני חמץ דגם גול"מ איתרבי לעבור בב"י כממון, ובאמת דמה"ט אמרו בעירובין דף ל' בככר זו עלי דאין מערבין לו בה משום דהוי איסור הנאה ואינו שלו, ולהכי אף דחזי לאחריני וגם אי בעי מיתשיל עלה ובכה"ג מערבין בתרומה כמש"כ התוס' ד"ל:

שם, מ"מ כיון דאסור בהנאה ואינו שלו אי אפשר לערב בה. וללישנא אחרינא בדרש"י שם דמערבין לו בה אף דהוי אסור בהנאה, י"ל דס"ל לל"א דבאיסוה"נ מחמת נדר לא הוי כהפקר, ודלא כמ"ש הר"ן בשי' הרשב"א להוכיח ממתני' דנדרים פ"ה בקונם כהנים ולויים נהנים לי דיטלו בע"כ דה"נ כל היכא דאסר על עצמו נכסיו בהנאה הוו כהפקר כמש"כ המחנה אפרים דלא דמי לקונם כהנים ולוים דבשלמא תרומה דאין בה אלא טוה"נ וכיון דאסרינן עליו תו לא נשאר לו שום זכות והלכך נוטלים בע"כ, משא"כ במי שאסר נכסיו נהי דאסור ליהנות מהן מ"מ יכול ליתן לבניו כו' וכ"כ ביש"ש פ' הגוזל עצים ויעוין בשו"ת משכנות יעקב חיו"ד סי' נ"ד. ולדבריהם שפיר לא הוי הפקר ולהכי ללישנא אחרינא מערבין (וראיתי בקרבן נתנאל בעירובין שם שכ' דלהכי אין מערבין בקונם ככר זו עלי לפי שיש מעילה בקונמות ודמי להקדש, ואינו מובן דבהקדש אסור לכולי עלמא משא"כ בקונם פרטי דחזי לאחריני וכמש"כ התוס' בעירובין דלהכי אין מערבין בהקדשות לפי שאסור על כל העולם ולא חזי לאחריני ולא כן בקונם פרטי, וקצ"ע בדהתו"ס שם שהכריחו מהקדש דלא אמרינן הואיל אי בעי מיתשיל עלי' משום דלא חזי לאחריני דהא בפשוטו י"ל דההקדש אינו שלו ואיך יערב בדבר שאינו שלו, משא"כ בטבל שהוא שלו וצ"ע). שוב מצאתי בס' גאון יעקב שהרגיש בסברא זו דככר זו עלי אין מערבין לו בה משום דכיון דאסור בהנאה אינה שלו, ויעוין בתוס' רי"ד לעירובין שכ' דבככר זו עלי כיון דאסור בהנאה הוי כעפרא בעלמא, ונראה כונתו דהוא לפי שאינו שלו. שוב ראיתי בס' בית הלוי ח"א סי' מ"ח שהאריך בזה.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה