אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן פא · יב
הנוב"י מהדו"ת חאו"ח סי' א' הקשה לד' הטור שהביא הב"י דמה"ת אין איסור ספי' בידים, דא"כ לא שייך קטן כלל באיסור אינו זבוח ותהי' שחיטת קטן פסולה מטעם דל"ה בר זביחה, ועיי"ש שכ' דמסברא ידעינן דאסור למיספי להו בידים, אבל הוא תמוה דהא מצרכינן קראי לטומאה ולשרצים ודם. ובס' שם ארי' תירץ דממאי דכתיב בנבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי ולא כתיב לקטן מוכח דלקטן ישראל אסור ליתן נבילה, והא דלא מייתי הגמ' ביבמות שם מהא דנבילה הוא משום דאין מפורש בקרא אזהרה ורק מכללא מוכח. אולם תירוצו אינו נראה, דבודאי ל"צ קרא להתיר ליתן נבילה לקטן ואין ראי' מדלא כתב לקטנים תתננו דמה"ת נאסור מאחר דספי' בידים מותר מן התורה, ומ"ש נבילה משאר איסורים דמותר לספות לקטן בידים. אולם נראה העיקר דקטן הוי בר זביחה לכשיגדיל ולא דמי לתפילין דקטן פסול לכתיבת תפלין משום דאינו בקשירה דהתם הוי מצוה חיובית לכל יום ויום, וכיון דכ"ז שהוא קטן אין עליו חיוב מצוה זו הוי אינו בקשירה משא"כ בשחיטה, וכה"ג חילקו בין הא דאינו בקשירה להא דגבי גט הוי בר כריתות. ועוד נראה דהא נבילה זו עצמה תיאסר על זה הקטן לכשיגדיל משא"כ בתפלין דכל יום הוא חיוב מיוחד בפ"ע ומשום מה שיתחדש עליו חיוב בגדלותו לא מיקרי ישנו בקשירה עכשיו בקטנותו שאין עליו חיוב המצוה.