אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן פא · יא
יש להסתפק באם מכר אחד לקטן דבר איסור דאורייתא וגם האכילהו האיסור דקיי"ל בשו"ע חו"מ סי' רל"ד דבאיסור אכילה דאורייתא צריך להחזיר הדמים משום דנפשו של אדם חותה מן האיסור, אבל הכא דעל הקטן גופא ליכא איסורא רק על המוכר רמי איסור דלא תאכילום, וביותר למש"כ הטעם דצריך להחזיר הדמים משום דגם שוגג באי' דאורייתא צריך כפרה, והקטן בודאי דא"צ כפרה לכשיגדיל על מה שחטא בקטנותו כיון דליכא סרך איסור עליו, וכמ"ש בתה"ד בפסקים סי' ס"ב והובא ברמ"א או"ח סי', שמ"ג, נראה לפ"ז דהמוכר א"צ להחזיר לו הדמים, וגם אם הקטן עדין לא שילם צריך לשלם דמי הנאת האיסור.
ולפ"ז י"ל ג"כ בקטן שנהנה מהקדש בשוגג דחייב לשלם לכשיגדיל לפמש"כ הג"א פ' החובל עפ"ד רש"י בדצ"ח דקטן שהזיק חייב לשלם לכשיגדיל, וה"נ אף דמעילה ליכא בקטן מ"מ מה שנהנה חייב לשלם, ובגדול בכה"ג היכא דמעטי' התורה ממעילה שוב לא ישלם מה שנהנה גם בשוגג דלא נהנה כלום משום דנפשו חותה (ומה שחייבה התורה מעילה בשוגג ול"א דהא לא נהנה כלום כבר עמד ע"ז הגרעק"א והעיקר בזה דכן גזרה התורה דכל היכא דלולי האיסור הי' נהנה מיקרי הנאה לענין חיוב מעילה, אבל ז"א אלא היכא דאיכא מעילה אבל בלא"ה אינו חייב לשלם בעד מה שנהנה מהקדש בשוגג). אבל בקטן דל"ה איסור גבי' שפיר הוי הנאה ויצטרך לשלם לכשיגדיל.
וכן נראה דבקטן החובל בחבירו בשבת דלד' הג"א הנ"ל יצטרך לשלם לכשיגדיל, דבגדול כה"ג הוי קלב"מ אף בשוגג, משא"כ בקטן לא חשיב גם ח"מ שוגגין ושפיר יצטרך לשלם לכשיגדיל.
וכן יש להסתפק לענין מכר לב"נ דבר איסור שהב"נ מוזהר עליו והב"נ הי' שוגג בזה, דאף דב"נ ל"ב התראה מ"מ כשאמרו לו שהוא של היתר בודאי דהוי שוגג, אי שייך בב"נ נפשו ש"א חותה מן האיסור לענין דלא יצטרך לשלם בעד מה שנהנה מהאיסור.