אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן פא · טו
הרשב"א בתר דכתב דבאיסור של דבריהם ליכא איסור ספי' הקשה מהא דאין מערבין בטבל ומוקי לה בטבל טבול מדרבנן והא אפשר ליתן לקטן ומערבין במאי דחזי לקטנים כמו דמערבין לגדול ביוהכ"פ משום דחזי לקטנים, ותי' דיוהכ"פ שאני דגופי' חזי אף לגדולים ורק איסורא דיומא גרים לי' ושפיר מהני מה שראוי לאחרים אבל בטבל דאיסורו מצד עצמו לא מהני מה דחזי לקטנים. ותי' של הרשב"א לכאו' סותר דהג"מ בעירובין ד"ל במערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה דא"ל ב"ה לב"ש אי אתם מודים שמערבין לגדול ביוהכ"פ והא לד' הרשב"א ל"ד אהדדי דיוהכ"פ איסורא דיומא הוא דקגרים. וכבר הקשה זה בריטב"א והוכיח מכאן דאין חילוק בין איסור טבל לאיסור יוהכ"פ והשיג מזה ע"ד הסוברים דאיסור דרבנן מותר להאכיל לקטן בידים.
וסבור הייתי לומר דהגמ' בעירובין שם לא הק' מישראל בתרומה אלא מנזיר ביין, ועפמש"כ מהר"י באסאן הובא בת' מהרי"ט ח"א סי' נ"ד דאף דנזיר הוא איסור חפצא שבקבלת הנזירות אוסר אבריו ע"ע פיו לשתיית יין וכו' אבל היין אינו חפצא של איסור, ולפ"ז שפיר מקשי מיוהכ"פ אאיסור נזיר דגם יין לנזיר אינו איסור חפצא ואיסורו תלי בימי הנזירות. ויתישב בזה מה שלא הקשו בגמ' לסומכוס דאמר אין מערבין בתרומה מהא דמערבין לגדול ביוהכ"פ כמשה"ק ב"ה לב"ש דתרומה שאני דהוי איסור חפצא וגם ב"ה לא הקשו אלא מנזיר ביין, אלא דעכ"פ יקשה מהא דמקשי בגמ' שם לסומכוס ואילו לנזיר ביין לא פליג מ"ט משום דאיתי' בשאלה א"ה תרומה נמי אפשר דמיתשיל עלוי', ומאי קושי' דילמא בנזיר ביין דל"ה איסור חפצא מהני לסומכוס משום דחזי לאחריני ולא משום טעמא דשאלה משא"כ בתרומה דהוי איסור חפצא. ומוכח מזה דס"ל להגמ' דאין חילוק בין לנזיר ביין לישראל בתרומה והא דלא הקשו לסומכוס ממערבין לגדול ביוה"כ משום דשם הוי סעודה הראוי' מבעוד יום, והדר קשה קו' הריטב"א.
ונראה דבאמת הא דמשוי תרומה לישראל ויין לנזיר ליוהכ"פ הוא משום דבאיסור דאורייתא אין חילוק בין איסור גברא לאיסור חפצא כמ"ש בפסחים דמ"ח ואי אמרת מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו ומ"ל איסור דבר אחר. ובכונת ד' הרשב"א נראה דבאמת הא דחזי לאחריני בתרומה ובנזיר היינו דלאחריני הוי היתר גמור ושפיר מדמי ליוהכ"פ דקטנים ליתנייהו בכלל מצות ענוי דהא שרי וגם מצוה לספויי להו בידים ומה שהק' הרשב"א מטבל דרבנן הוא משום דלשיטתו דבאיסור דרבנן מותר לספויי בידים ליכא ע"ז שום איסור לגבי קטן, וע"ז משני הרשב"א דשאני טבל דאיסורו מצד עצמו הילכך אף דחזי לקטנים אין מערבין בו לגדול היינו דאיסור דטבל ישנו גם לגבי קטן דלכשיגדל יהי' אותו טבל עצמו אסור לו כ"ז שלא יתקנוהו משא"כ איסור יוהכ"פ דיומא קגרים ולכשיגדל ויאסר ביוהכ"פ ג"כ לא יהי' עליו שום איסור מצד יוהכ"פ שהי' בקטנותו.