אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן פא · ט
ולפמש"כ נ"ל עוד דאם גדול ספה איסור לקטן מוטל על ב"ד להפריש הקטן מלאכול האיסור כדי שלא יעבור הנותן על איסור ספי', דאף אם נימא דהמאכיל עובר על איסור ספי' תיכף משעה שסיפה לו האיסור אבל פשוט דהוא רק אם יצא הדבר לפועל, היינו שאכל הקטן האיסור שאז עובר המאכילו למפרע משעת נתינה, אבל אם מאיזה סבה שהיא לא אכל הקטן האיסור בודאי דאין הגדול המאכילו עובר, וא"כ כשנתן האיסור לקטן אף דמצד הקטן קיי"ל דאין בי"ד מצ"ל מ"מ יהיו מצ"ל מצד הגדול, המאכיל שתתבטל הספי' ולא יעבור על האיסור.
ואולי זהו כונת רבנו ירוחם נתיב א' שהובא בת' חת"ס חאו"ח ספ"ג שכ' ודוקא דלא שייך בר חיובא באיסור הקטן אבל אי שייך בר חיובא באיסור הקטן מצווים עליו להפרישו, ודבריו תמוהים ועיי"ש בחת"ס בזה, ולפמש"כ אולי הכונה בכה"ג ששייך בזה בר חיובא ע"י שהוא ספה האיסור לקטן וב"ד מצווין להפריש הקטן בכדי להציל את הגדול מאיסור לא תאכילום כנ"ל.
ויש לעיין אם קטן ספי בידים איסור דאורייתא לקטן אחר למ"ד דקא"נ ב"ד מצ"ל וגם אם נימא דאיסור ספי' הוי דאורייתא, אי שייך כאן חיוב להפריש מצד הקטן הראשון שלא יעשה איסור דאורייתא של ספי' בידים (דמצד הקטן השני בודאי דיהי' החיוב למנוע המעשה הזה שלא יבוא הקטן השני לידי איסור), די"ל דאיסור ספי' דנפקא לן מלהזהיר גדולים על הקטנים לא שייך כלל גבי קטן, ול"ה כשאר איסורים דאורייתא דשייך איסור זה גם בקטן אלא דאינו בר עונשין.