אור ברסלב
אחיעזר חלק ג סימן עט › ה

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן עט · ה

ד

ע"ד שאלת רומעכ"ת אשר התעוררו לעשות כתב רבנות, אלא שמנגדים במספר י"ד איש ערכו לעצמם כתב בזה"ל "אנחנו ח"מ הסכמנו יחד באיסור ובחרם גמור שאסור עלינו לחתום על כתב הרבנות בלי הסכם ח"מ" ועתה נתעוררו רוב החתומים כי לא טוב עשו להרבות מחלוקת והרב מצא חן בעיניהם, ורוצים לבטל את האיסור שקבלו על עצמם, אלא שהמיעוט מוחה ומחזיקים בשלהם שהאיסור בתוקפו. וכ' בזה רומעכ"ת דברים נכונים לדינא והעלה להתיר ובקש חות דעתי.

בפשוטו נראה דהא בנדר עד"ר מתירים לדבר מצוה, וגם למה שמבואר ברמ"א בסי' רכ"ח דאם אותם הרבים אומרים שלא להתיר אפילו לצורך מצוה אין מתירים הא מובא שם בגליון מהרש"א תשו' מוהר"ש הלוי חיו"ד דזהו דוקא אם הוא בטול מצוה, אבל אם הם מוחים להתיר ויש עבירה בקיום הנדר כמו מחלוקת ומריבות לא מועיל מחאתם יעוי"ש. הרי דבמחלוקת יש להתיר גם היכא שמוחים. ולכאורה יש לה"ר לזה ממכות דט"ז דאדרה ע"ד רבים דמשני דלדבר מצוה מתירים. והא אכתי משכח"ל ביטלו היכא דמוחים הרבים, אע"כ צ"ל כיון דעי"ז יהי' עבירה דלא יוכל לשלחה ולא יתוקן האיסור ויחויב במלקות בכה"ג לא מהני מחאתם אלא דיש לסתור וי"ל דהוי התראת ספק דאע"פ שמוחים באותו שעה שמא יתרצו אחרי כן, ובעיקר הדבר נראה כמש"כ כת"ר דכיון שלא כתב בהסכם כל הח"מ רק סתם ח"מ הוי כמו על דעת הקהל דסגי ברוב. כמש"כ הש"ך שם בס"ק נ"ח דדוקא אם פירש על דעת כל הקהל גדולים וקטנים, שנראה שלא על דעת רוב הקהל הוא סומך, ובסתם סגי ברוב ועי' בחידושי רעק"א שם.

והנה כבר האריכו האחרונים בדין שבועה בכתב ועי' בנובי"ק סי' ס"ו וס"ח, די"ל דאע"ג דשבועה בכתב לא מהני משום דכתיב לבטא בשפתים, אבל חרם מהני. מ"מ דוקא בכתב ידו ממש, אבל בחתימה לבד י"ל דלא מהני וכ"כ המחברים. ועי' בשו"ת בית שלמה חיו"ד ויש לדון דהיכי דהכותב הוא החותם הראשון ולגבי' מהני הכתב עכ"פ לענין החרם י"ל דהחותם השני הוי כמו בנזיר דאמר ואני הוי נזיר כמותו עי' נזיר כ'. א"כ חתימות שארי האנשים לא גרע מאמר ואני כמוך וכן חבירו וכלם בחתימתם הוי כאמרם ואני, והוי מתפיס בנדר דאע"פ דמבואר בגמ' ובשו"ע דבעינן תוכ"ד יעוי' במל"מ פ"ג מהל' נדרים דזה דוקא בלא אמר ואני, אבל באמר ואני כמוך מהני אפילו אחר כדי דבור, א"כ ה"ה כל חתימה הוי כאומר ואני כמוך.

שו"מ בס' בית יצחק חיו"ד ח"ב סי' מ"ה שמפלפל בזה. והנה מש"כ מעכ"ת דלגבי החרם א"צ פתח ואפשר להפר כמו הפרת בעל, דבריו נכונים, דדין חרם יחידים כמו חרמי צבור כמבואר בסי' רכ"ט סעיף ח'. אבל הא ההסכמה היתה באיסור ובחרם ואיסור הוא לשון שבועה ונדר, כמבואר בשבועות ד"כ, אלא די"ל דלגבי שבועה הא הוי בנכתב דלבטא בשפתים כתיב ולגבי חרם הא מהני הפרה ומה שמבואר בסי' רכ"ח דמתירים החרם ואפילו הזכירו שבועה עם החרם הא מחלק בנקוה"כ בסי' רכ"ט סעיף ח' ומישב שם קו' הטו"ז דשאני מקהל שלא הוזכרו אלא לאיים, משא"כ ביחיד ונראה דגם כמה יחידים דלא הוי תקנת צבור ויש לזה דין שבועה. אלא דלמש"כ דלגבי שבועה הוי בכתב, ולגבי חרם מהני הפרה. אולם למש"כ איזה מהאחרונים לדון דגם בשבועה בכתב מהני רק חתימה לבד לא מהני, ורק בזה י"ל דמה שחתם השני אם כתב הראשון כלו הוי כמו ואני כמוך, מ"מ הא קיי"ל כמשנתנו דנזיר ד"כ:

דהותר ראשון הותרו כלם וכן מבואר ברמב"ם ובשו"ע, וא"כ אם ניתר הראשון ע"י פתח הא ניתרו כלם, וע"כ י"ל דאם כתב כתב האיסור וחרם אחד מהם וחתם בראשון, אם ניתר הראשון ניתרו כלם מצד ואני כמוך אלא כיון דבפירוש הותנה בלי הסכם הח"מ ואי אפשר להתיר בלעדם שהראשון תלה בם, אבל הא נתבאר דלדבר מצוה וביחוד היכי שיש בזה עבירה אפשר להתיר וכיון שניתר הרי ניתרו כלם מצד ואני כמוך, ורק די"ל דכל אחד חותם ואינו תולה בהראשון הכותב הוי שבועה מצד החתימה, אבל הא נתבאר דמצד החתימה לא הוי שבועה, ומצד החרם בודאי מהני הפרה, ולד' כמה מחברים בחתימה לחוד גם בחרם א"צ התרה.

ועל כן נראה לענין הלכה אם קשה להתיר כל אחד מן החתומים ע"י פתח יתיר עכ"פ הכותב אם הוא מן החתומים הראשון. וגם אם החותם איננו הראשון רק שכתב הכתב להתיר לו ע"י פתח משום חשש השבועה בכתב ושארי החותמים יש להתיר כדין חרמי צבור. ובודאי שראוי להשתדל לכתחלה להתיר כל החתומים ע"י פתח. ומעכ"ת יטריח לנסוע שם או לשלוח אחר במקומו ולהתיר האיסור והחרם לדבר מצוה רבה זו בלי שום פקפוק, ויבא הכל על מקומו בשלום.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה