אור ברסלב
אחיעזר חלק ג סימן סה › ו

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן סה · ו

ה

ונראה דזוהי שי' הרוקח המובא בש"ך יו"ד סי' שכ"א ובמג"א הל' שבת סי' שמ"ג דאשת כהן מעוברת מותרת לכנוס באהל המת מטעם ס"ס שמא הוא נפל או נקבה, והמג"א תמה עליו דהא טהרה בלועה קיי"ל דאינה מטמאה. ולפמש"כ א"ש דאע"פ דלא נטמאה מ"מ אסור לכנוס באהל המת ומתיר רק משום ס"ס, אלא די"ל דבאמת הא ל"ש בעובר חנוך כלל, וצ"ל דהא דאסורה מעוברת לכנוס משום דמטמא את הכהן כמש"כ הרמב"ם פ"ג מה' אבל ה"ה דהמטמא את הכהן והכהן שוגג דהמטמא לוקה. ובזה י"ל דדוקא במטמא, אבל כיון דטומאה בלועה הא לא נטמא כלל, ולא שייך לומר שעובר משום מטמא אולם יעוי' במנח"ח סי' רס"ג דמוכח דמטמא את הקטן אינו לוקה, דהא ילפינן מקרא דאמור להזהיר הגדולים. על הקטנים מצד ספינן בידים ולא משום דין דמטמא, יעו"ש. ובאמת אין דבריו מוכרחים דאיסור ספינן בידים הוא גם באומר טלי ואכלי, ולא שספי לי' בידים ממש, דמצד איסור דמטמא הוא דוקא במטמא בידים. וגם י"ל דאם הקטן עושה במזיד אין המטמא חייב כמש"כ המנח"ח. אלא דמד' הרשב"א ביבמות קי"ד נראה דדוקא במאכילו ממש עובר על לאו דלא תאכילו וצ"ע.

ובמנחת חנוך נקיט בפשיטות, דבספק טומאת אהל ברה"ר כיון דטהור הוא בודאי שאינו עובר על לאו. ולדידי' צ"ע דאע"פ שלא נטמא כמו בגוסס מ"מ אם באמת יש שם מת עובר מצד ספק איסור, כמו בגוסס שלא נטמא וצ"ע ואולי שאף גוסס דקרוב להיות מחולל ולמש"כ די"ל דבקרובים ובמת מצוה דמותר לטמאות משום הלאו, דלא נאמר הלאו שהוא על תנאי במת מצוה וקרובים, מ"מ כיון דנטמא ונתחלל קדושתו ממילא עבר על מ"ע דקדושים תהי', אלא דמצד המ"פ דקדושים נדחה ממ"ע דקרובים ומת מצוה, דאלימא דשוה בכל ועשה אלימא דדוחה עשה אף שלא בעידנא כמש"כ התוס' בפסחים דנ"ט, משא"כ ל"ת שלא בעידנא אינו דוחה ומכש"כ ל"ת ועשה ולפיכך אע"פ שאין לאו בכה"ג ונזיר בקרובים ובמת מצוה, מ"מ דחויה היא מצד העשה וגם בנזיר הא איכא עשה דכל ימי נזרו קדוש יהי' לד' כמו שפירש"י בחומש דזו היא קדושת הגוף מליטמא למתים וע"כ הו"א שאין עשה השוה בכל דוחה ב' עשין ולהכי איצטריך קרא לרע"ק בכה"ג ונזיר, משום דהעיקר מצד עשה דקדושים יהי' דאיתינהו גבי' לפי שמחוללים ע"י הטומאה ואע"פ דנתוסף בהם קדושה יתירה של ב' קדושות, איצטריך קרא לרע"ק דגם בכה"ג ונזיר מטמא למת מצוה. (ולשון הגמרא בנזיר דמ"מ לר"י כ"ג ונזיר כיון דשרי רחמנא חד לאו גבי מת מצוה מה לי חד לאו ומה לי תרי לאוין ונקיט לאוין גרידא ולא העשין, י"ל בסברתם אליבא דרי"ש דקדושים יהיו הוא על יסוד הלאוין דהא לא נמצא בתורה איזה קדושה, רק לפי שכהן אסור לטמא וכן נזיר. על מה שיש לאוין יש ג"כ עשה דקדושים כהונתו, ועבר על הלאו בזה ג"כ עובר עשה דקדושים, אבל כל שהותרו הלאוין ושרי לטמא ממילא אינו עובר על עשה דקדושים].

והאחרונים הפנ"י והפרמ"ג בספרו שושנת העמקים שכתבו דאי עשה דוחה ב' לאוין תלוי בפלוגתא דנזיר ד' מ"ח לרע"ק ורי"ש לשי' התוס' י"ל דאין ראי' מרי"ש דס"ל דהותרה וכמוש"כ כת"ר דבזה אין נפ"מ בין חד לאו וב' לאוין ובזה פליגי רי"ש ורע"ק דרע"ק ס"ל דדחוי' וב' לאוין אינו דוחה ורי"ש ס"ל דהותרה, אבל בשארי עשה וב' לאוין גם לרי"ש אינו דוחה. ולהכי כ' התוס' בד' מ"ח בד"ה ופריך בפשיטות דנזיר מצורע אית בי' תרי לאוין, לאו דנזיר דתער לא יעבור ולאו דהקפת הראש ולכך לא ידחה עשה דמצורע. דגם לרי"ש רק במת מצוה דשרי רחמנא, היינו דשרי מצד הותרה, אבל בדחי' אינו דוחה עשה ב' לאוים, והלכה כרע"ק מחבריו דמת מצוה הוי דחוי' כשי' התוס' בברכות ד' כ. וא"ש. כל זה כתבתי לפלפולא.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה