אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן סה · ב
ומש"כ כת"ר לדחות הוכחה זו ממתני' דמכות דמשכח"ל בתבואת ששית שנכנסה לשביעית דאם הי' עונת המעשרות דהיינו הבאת שליש בששית אין בה קדושת שביעית ומ"מ לגבי עבודת השדה דהוי בשביעית לוקה עכ"ד, באמת אין מלקות רק בזורע, ולמ"ד דחורש בשביעית לוקה ונימא דמתני' אתי' כוותי' יעוי' במהרש"א ובשעה"מ, מ"מ הא לא משכח"ל מלקות רק בחורש וזורע בשביעית ולפני שביעית הא לא לקי וגם בעיקר הדין אם משכח"ל שאין בו קדושה לפי שהביא שליש בששית מותר גם בעבודה בשביעית וכמש"כ התו' בר"ה י"ב ד"ה מנהג שביעית בשמינית גבי תבואה שהביאה שליש בשביעית לפני ר"ה דלהכי איצטריך קרא דבחריש ובקציר תשבות דאי מהכא הו"א דהא דנוהג בה מנהג שביעית בשמינית היינו דקדושת שביעית נוהגת בהם דאסירא בסחורה וחייבין בביעור ושאר דיני פירות שביעית, אבל לחרוש ולקצור ולעדור אותה תבואה לא הייתי אוסר דדבר התלוי בעבודת הארץ כיון דנפקא שביעית שריא אפי' לצורך פירות שביעית להכי איצטריך ההוא קרא עכ"ל התוס', וה"ה להיפך, כמו שמשוה הרמב"ם בפ"ד מה' שמיטה ה"ט ובכ"מ שם וראיתי במנחת חנוך שכ"כ לדבר פשוט דמותר בעבודה ולא אבין מש"כ בציון ירושלים בירושלמי פ"ז דכלאים לתרץ דאם נשתייר לאחר שביעית ממילא נאסר, הא הפירות יש בהן קדושת שביעיה גם אח"כ. ולפי הנראה בכונתו מה שיתגדל במוצאי שביעית ואז לא יהי' הפקר ויהיו נאסרים, אבל במשנתנו דמיירי בזורע ביו"ט, ובפרט לפמש"כ השעה"מ דמיירי ביו"ט של ר"ה ויתגדל בשנת השביעית גם אחר השביעית הרי הן הפקר כפירות שביעית.