אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן סה · א
במש"כ כת"ר להסתפק במסכך גפנו ע"ג תבואתו של חברו דלר"י ור"ש אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אם רשאי גם לזרוע בתחילה, בפשוטו לשי' התוס' ביבמות פ"ג דטעמא דאינו נאסר משום דאיסור כלאים תלוי במחשבה י"ל דאסור לזרוע וגם חייב ע"ז רק שאינו אוסר, אבל לשי' הר"ש שאינו נאסר גבי כלאים משום דכתיב כרמך לפ"ז י"ל דגם לאו ליכא. אולם לכאו' משנה מפורשת במכות יש חורש תלם אחד וכו' דחייב משום זורע כה"כ אף בשביעית, ובגמ' שם אי לאו דדלאי וכו' הו"א מתני רע"ק היא, והא במשנה שם בכלאים פ"ז אר"י מעשה באחד שזרע כרמו בשביעית ובא מעשה לפני רע"ק ואמר אין אדם מקדיש דבר שא"ש, ומבואר דגם לרע"ק לוקה עכ"פ משום זורע אף שאינו נאסר. וכבר הרגישו מזה בגליון הש"ס לירושלמי שם ובמנחת חנוך מ' רצ"ח, ובשו"ת נודע בשערים מהדו"ת חיו"ד כ' דלהכי לקי משום דלא גרע מזורע כלאי זרעים, אבל באמת ז"א דהתם אינו נאסר כלל והאיסור רק משום זורע משא"כ בכה"כ דנאסר וכל שנתמעט מדין איסור לפי שאינו כרמך מה"ט לא ילקה ג"כ. גם דוחק לחלק דשאני שביעית דרק הפירות הוי הפקר והשדה גופה לא אפקרה כדאי' בנדרים מ"ב, דמ"מ כיון דנתמעט מכרמך לענין איסור כ"כ יתמעט לענין מלקות. ומוכרח דלא תלי זב"ז (ושי' היראים דלר' יאשי' לא בעי' ג' מינים, רק לחייב הזורע אבל הכלאים נאסרים בלא זריעת ג' מינים, נראה דאינו תלוי זב"ז גם להיפך, וכן היא שיטת הרמב"ם פ"ה מהל' כלאים ה"ז ועיין בכ"מ שם ובסוף פ"ח דלא כהרא"ש יעו"ש).