אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן נז · ז
אולם בעצם היסוד אי מתעסק בכה"ת פטור יש לעיין בזה, דבגמ' לא מצינו כי אם בחלבים ועריות ושבת:
ושם בכריתות מקשה הגמ' אי מתעסק דחלבים ועריות האמר שמואל וכו' ואי בשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה, והתמי' מורגשת מ"ט לא שני במתעסק דשחוטי חוץ וכבר העיר בזה הפנ"י בשבת, יעוי"ש שתי' דלמאן דיליף חילוק מלאכות מאחת מהנה מוכח דקרא איירי בחיובי דשבת ולהכי מוקמינן מיעוטא דבה בשבת, ומה"ט גם פלוגתא דאביי ורבא נקטו במילי דשבת יעוי"ש, ויש להוסיף עוד משום דלכאורה לאביי לא משכח"ל כלל פטור דמתעסק בשאר איסורים. דהנה בשחוטי חוץ לרבנן דר' נתן ס"ל בחולין דל"א דבעי' כונה לחתיכת סימנים ואם לא נתכוין הוי שחיטה פסולה ואינה מטהרת מידי נבילה, ובמתעסק דשחוטי חוץ לאביי ע"כ צ"ל שלא נתכוין לשום חתיכה כלל ובכה"ג הא הוי נבילה והשוחט ונתנבלה בידו פטור מאיסור שחוטי חוץ ול"צ קרא להכי. גם במעלה בחוץ לא איצטריך לפטור מחיוב קרבן, דהא שנינו בזבחים דק"ח המעלה להדיוט פטור דבעי' שיהי' מעלה לשם ד', והא דשוגג חייב חטאת צ"ל בגוונא דכסבור שהוא מעלה אמורי חולין לשם, וכמו שפירש"י בריש כריתות, ובכה"ג אין זה מתעסק לאביי כיון דנתכוין להעלאה לשם ד', והיכא דלא נתכוין להעלאה לשם ד' בל"ז פטור דהר"ז מעלה להדיוט. ובחיוב חטאת דע"ז מבואר בגמ' דלא משכח"ל אינו מתכוין ומכש"כ מתעסק. גם באוב אם לא נתכוין לשום מעשה אין כאן כישוף, ושוגג באוב פירש"י שנתכוין למיני כשפים אחרים ובכה"ג לא משכח"ל מתעסק דהיתירא. וכ"כ בשאר דברים שנמנו במשנה שם, ואם כן הוא יתיישב בזה שפיר מה דלא משני בכריתות במתעסק בשאר איסורים, דהא משני שם גם לאביי ולדידי' לא משכח"ל בשאר איסורים.
ועפ"י הנחה זו תחוזק סברת הפנ"י, דמדאוקמי אביי קרא דבה בשבת דוקא אף דקרא סתמא כתיב למעט בכה"ת והי' מוכרח מזה דממעט אף בנתכוין לחתוך בהיתר ולא רק להגביה, ע"כ דס"ל דכיון דקרא כתיב גבי מאחת מהנה דילפי' מיני' חילוק מלאכות לשבת לענין שבת דוקא איירי. וע"ז לא פליג גם רבא אלא דס"ל דאף דלענין שבת קאי והתם משכח"ל בנתכוין להגביה את התלוש מ"מ גם נתכוין לחתוך התלוש הוי מתעסק ומכיון שכן דמיעוטא דבה קאי לענין שבת שפיר מוכח דאף בנתכוין לאותו דבר דנעשית מחשבתו ג"כ פטור מתעסק דהיתירא, דבנתכוין לדבר אחר ולא נעשית מחשבתו ידעינן כבר ממיעוטא דמלאכת מחשבת, ומיני' נשמע דה"ה בשאר איסורים מתעסק דהיתירא פטור לרבא, דהא גם בשבת אין הפטור דמלאכת מחשבת גורם, דרק מה שהוא מטעם מלאכת מחשבת ל"ש בשאר איסורים אבל מה שהוא מצד מתעסק בהיתר יש לפטור גם בשאר איסורים.
אלא דכ"ז רק למאן דס"ל מקלקל בחבורה והבערה פטור, אבל למדס"ל דמקב"ח והבערה חייב דלא בעי' בהו מלאכת מחשבת שפיר י"ל דקרא דבה דמיירי בשבת ממעט גם בשגגת חפץ דלא איתעביד מחשבתו ואפ"ה איצטריך לפטור מתעסק דהיתירא בחובל ומבעיר דמקלקל חייב בהו ול"ב מלאכת מחשבת ואם הי' מתכוין לחבול בזה וחבל באחר חייב ולהכי איצטריך קרא דבה לפטור מתעסק דהיתירא גם בחובל ומבעיר, ודוקא בשגגת חפץ.
ומעתה גם הוכחת התו' מיתורא דקרא דבה אליבא דאביי ורבא דפלוגתייהו איירי בנתכוין לאותו חפץ עצמו, אין זה הוכחה רק אי ס"ל דמקב"ח והבערה פטור, משא"כ למאן דמחייב אזדא ראייתם מיתורא דקרא דמוקמינן מיעוטא בדמסתבר דהיינו במתעסק בשגגת חפץ.
ועפ"ז יתיישב משה"ק דאיך יפרנס רבא משנתנו דתינוקת דלפ"ז י"ל דשנויא דהגמ' דכריתות אתי כמ"ד דמקב"ח חייב ואיירי שנתכוין לאותו תינוק עצמו כסבור שזהו שנולד בשבת, ולמ"ד מקב"ח חייב איצטריך קרא דבה למעט מתעסק דחובל ומבעיר בשגגת חפץ אבל כה"ג דאיתעבידא מחשבתו חייב וכנ"ל.
וגם יתיישב בזה משה"ק מהך דפסחים דהשוחט ונמצאת טרפה בסתר פטור דלשי' התוס' הוי מתעסק דהיתירא ואף בגלוי יפטור, משום דלמ"ד מקב"ח חייב גם התוס' מודו דלא מפטר רק מתעסק בשגגת חפץ.
והרמב"ם דפי' דמקב"ח פטור ולפ"ז גם מתעסק דהיתירא באותו חפץ עצמו צ"ל פטור, ואעפ"כ הביא משנתנו דתינוקת הוא משום דלא ס"ל מיעוטא דמלאכת מחשבת דלדידי' אביי ורבא פליגי אדשמואל ופסק כוותייהו ולא כשמואל בפ"א מה' שבת ה"י ועיי"ש בלח"מ, וע"כ מוקי פטור דבה בדמסתבר דהיינו במתעסק בחפץ אחר. והכא דנתכוין לאותו תינוק עצמו כסבור שזהו שנולד בשבת חייב.