אור ברסלב

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן נז

סימן נו

בדין מתעסק בשבת ובשאר איסורים

ב"ה י"א ניסן תרמ"ז, ווילנא

לרב גדול אחד

א

מה שהעיר ידידי בראשונה על סברת העמודי אור בסי' כ' דמתעסק בדבר שהותר בתורת דיחוי לא מיקרי מתעסק דהיתירא, וע"ז הקשה מד' רש"י בגיטין נ"ה בהא דחטאת הגזולה שלא נודעה לרבים מכפרת מפני תיקון המזבח ואמר עולא שלא יהיו כהנים עצבין ופירש"י שאכלו חולין שנשחטו בעזרה שאסורין, ולא פי' משום איסור כלאים בבגדי כהונה דהוי שלא בשעת עבודה, וע"כ משום דהוי מתעסק דהיתירא אף דאיסור כלאים בבג"כ הותר בתורת דיחוי. וכת"ר תי' בזה הקו' המפורסמת בברכות ל"א דאמרי' שם שמואל מורה הלכה לפני רבו הי' דהורה בפני עלי דשחיטה בזר כשרה, וק' דהא במה שהורה דשחיטה בזר כשרה הוי מפריש מאיסור כלאים, דאם בעי' כהן לשחיטה היו צריכים גם בגדי כהונה ומכיון דבאמת ל"ב כהונה הוי כאן איסור כלאים בבג"כ שלא בשעת עבודה, ולאפרושי מאיסורא מותר להורות בפני רבו וע"כ דהוי מתעסק ואין עליו להפרישו, עכ"ד.

ואין ד' ידידי בזה מכוונים מכמה טעמים, דהא בכלאים איכא הנאת חימום והמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה, ומשמע מפסחים דל"ג דלאו דוקא הנאה הבאה לתוך הגוף דאמר התם תאמר במעילה שאם נתכוין להתחמם בגיזי חולין ונתחמם בגיזי עולה שמעל, והא אין טעם מיוחד למעילה לחייב בה מתעסק, ועי' פירש"י שם דליכא מיעוט במעילה, ובאמת הלא גם ריבוי ליכא והוי כשארי איסורים שבתורה דילפי' מבה לפטור מתעסק, וע"כ דחיוב דמעילה בכה"ג הוא מטעם שכן נהנה, ועי' בפנ"י שם. אמנם ד' הגמ' צ"ב, דהא גם בחלבים ועריות חייב בכה"ג דנהנה וא"כ אין זה חידוש בדין מעילה. ובאמת יש לדייק מזה להיפך דמה דאמרי' בעלמא במתעסק חייב שכן נהנה הוא דוקא בהנאה הבאה לתוך הגוף וע"כ זהו חידוש במעילה דלא ילפי' משאר איסורים וחייב בו מתעסק אף בלא הנאה הבאה לתוך הגוף. וכן מוכח מד' הר"ן בפ' גה"נ גבי פלוגתא דריחא מילתא דכ' דאין זה משום הנאה דהנאה דלא מכוין לה שריא לר"ש אף דהוי פסיק רישי' דהא אמרי' מוכרי כסות מוכרים כדרכם אלא פלוגתייהו דלמ"ד ריחא מילתא כאכילה חשיבא הילכך אע"ג דלא מכוין כלל אסור דקיי"ל מתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה, הרי דבמוכרי כסות ל"ש הא דשכן נהנה. מ"מ אין לישב בזה ד' מעכ"ת, שהרי הגרע"א בתשו' סי' ח' הביא ראי' דמתעסק הוי עבירה בשוגג ממה דהרואה חבירו לבוש כלאים צריך להפרישו ודחה דכלאים דהאיסור הוא הנאת חימום הוי כחלבים ועריות דמתעסק חייב. ולפ"ז אם נימא כד' הר"ן דל"א שכן נהנה בהנאה שאינה באה לתוך הגוף יהי' מוכח מכאן דמתעסק הוי שגגת עבירה כראיית הגרעק"א ומש"ה חייב להפרישו, א"כ הדק"ל בשמואל דהוי לאפרושי מאיסורא ממ"נ.

ועוד דלא ידעתי לפרש ד' ידידי, דמה ענין זה למתעסק דהא לכל הפירושים במתעסק בעינן עכ"פ שגגת מעשה דהיינו על בהמת קדשים שנתכוין לשחיטה כסבור שהיא חולין, ועי' בתוס' בשבת דע"ג ובמהרש"א בסנהדרין דס"ב, אבל אומר מותר חייב קרבן כמ"ש התו' בכריתות י"ט ובמתעסק דתינוקות לפי' התו' ראוי לפטור אף בנתכוין לאותו תינוק כסבור שנולד בשבת, משא"כ היכא שהוא יודע שהוא לבוש בגדי כהונה כלאים רק דטעותו היא מצד אחר דכסבור דשחיטה בזר פסולה ובעי כהן בבג"כ א"כ הוי אומר מותר ממש ומה שייך בזה ענין מתעסק. ולא עוד דהא לרש"י מתעסק הוי רק בטעות בחפץ כמ"ש נתכוין לחתוך תלוש זה וחתך מחובר אחר, אבל אם איתעביד מחשבתו חייב כמ"ש בשבת דע"ב ובשבועות די"ט וכ"ד, והא בכאן נתכוין ללבוש מה שלבש ובכה"ג ל"ש כלל מתעסק לשי' רש"י.

ב

ובנוגע לסברת העמודי אור דדבר שהותר מתורת דחי' אין זה מתעסק דהיתירא, בפשוטו נראה דדוקא בנתכוין לחתוך את התלוש ונמצא מחובר, א"כ הא לא נתכוין לשום מלאכה כלל, משא"כ במילה שנתכוין למלאכת חבורה, אלא שהותרה מצד הדין, אבל אין זה מספיק במתעסק בשחוטי חוץ כסבור שהוא חולין, שנראה מדהתו"ס שבת ע"ג וסנהדרין ס"ב ומהרש"א שם דהוי מתעסק, אף דנתכוין לשחיטה, רק דכסבור שהוא חולין, ובע"כ צריך לחלק דשאני מילה בשבת שהיא מלאכה אסורה רק שנדחה או הותרה לא הוי מתעסק דהיתירא וסברא זו מוכרחת מכריתות די"ט דמשני הנח לתינוקות וכו' והא כ' התו' בשבת דע"ה ובכתובות ד"ה דבדבר שאינו מתכוין דבכל האסורים שבתורה מותר גם בחבורה בשבת מותר, ולד' התו' גם מתעסק דהתירא פטור בכל האיסורים מקרא דבה, וא"כ מאי שייך מתעסק דהיתירא בחבורה דפטורו משום בה כמו בכל התורה למקלקל דפטורו מטעם מלאכת מחשבת, וע"כ דבמילה לא הוי מתעסק דהיתירא. וראיתי בת' מהרי"ם להגרי"ם פאדווא שהניח בצע"ג, וכבר קדמהו הגרע"א בגליון משניות בשבת אות קס"ט. והמג"ש בשבת הרגיש מזה ותופס ג"כ סברא זו דשאני מילה דהוי מלאכה רק שהותרה. ואמנם דסוגיא דכריתות י"ל דקאי לאביי דס"ל דהיכא דמתכוין לשם חתיכה לא הוי מתעסק וחייב ורק שראוי לפטור מטעם מלאכת מחשבת, וע"ז שפיר משני דכיון דמקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב. ואף דרבא הוא דמקשה לר"נ מ"מ ר"נ דמשני הכי אפשר דס"ל כאביי:

אולם התמי' גדולה איך יפרנס רבא משנתנו דתינוקות. ועוד קשה לפי פי' התוס' מפסחים דע"א שחטו ונמצא טרפה בסתר פטור והטעם משום דטעה בד"מ, יעוי' תוס' שם דע"ג, הא בגלוי חייב והא הוי מתעסק דהיתירא והניחא לד' רש"י דמתעסק הוי בשגגת חפץ והכא דאיתעביד מחשבתו שנתכוין לשוחטה רק דכסבור דכשרה היא מצד מתעסק חייב, אבל לפי' התו' אף למ"ד מקלקל בחבורה חייב ראוי לפטור מתעסק דהיתירא. וכבר הרגישו המחברים מזה. מכל הנ"ל הלא ס' המג"ש מוכרחת דנתכוין למלאכה שנידחית או שהותרה לא הוי מתעסק דהיתירא. ובאמת הדברים מפורשים בשיטה מקובצת בכריתות י"ט בהשמטות אות ט' יעוי"ש שכ' "דהך דתינוקות הוי כמו מתכוין לאיסור שהרי הוא מתכוין למלאכה גמורה לעשות חבורה דנהי דסבור שהוא של שבת מ"מ לחבלה מתכוין ובעלמא מחייב כיוצא בה אבל רחמנא שריא ואין זה היתר גמור".

ג

אבל באמת בסוגיא דכריתות דמקשי והא תינוקות דכי מתעסק דמי ותנן מי שהי' לו ב' תינוקות וכו' ושכח ומל את של אחר השבת בשבת ר"א מחייב חטאת ור"י פוטר ע"כ ל"פ ר"י אלא משום דכסבור טעה בד"מ וכו') ולכאו' מאי מקשה דילמא מיירי שהטפות הי' כסבור שזה התינוק נולד בשבת דכה"ג ל"ה מתעסק רק שוגג יעוי' רש"י שם (וכן צריך לפרש ד' הרמב"ם שהביא להלכה משנתנו דתינוקות אף דלמה שפסק דמקלקל בחבורה פטור ראוי לפטור בו עשה מצוה מצד מתעסק, וצ"ל דמפרש דהטעות הי' כסבור שזה התינוק נולד בשבת דהוי שוגג ולא מתעסק, ועי' בס' חמדת שלמה חאו"ח סי' כ' ובחיו"ד סי' א' שהרגיש מזה). אלא דאם נכריח מזה דגם בכה"ג הוי מתעסק דהיתירא ולהכי גם אם הי' הטעות דכסבור שזה התינוק נולד בשבת הוי מתעסק ומקשי הגמ' שפיר, א"כ הדר קשה מאי משני הנח לתינוקות וכו' הא מתעסק דהיתירא פטור גם בכה"ת כולה מקרא דבה בלאו טעמא דמלאכת מחשבת ומ"ש מתעסק דחבורה. וממ"נ קשה דאם בכה"ג דנתכוין למלאכת מילה ל"ה מתעסק דהיתירא וכסברת המג"ש א"כ מאי מקשה מתינוקות ודילמא איירי דנתכוין למול אותו תינוק עצמו כסבור שזהו שנולד בשבת ובכה"ג דל"ה מתעסק דהיתירא וגם שגגת חפץ ל"ה הא בודאי חייב גם לשי' התוס' ואם נימא דהוי מתעסק דהיתירא משום דהא סו"ס נתכוין לימול בשבת והוי מלאכה המותרת א"כ מאי משני הנח לתינוקות וכו' הא מתעסק דהיתירא גם בכל האיסורים פטור, והיא קו' גדולה.

ד

והנה לפמש"כ התוס' בסנהדרין ס"ב בד"ה להגבי' שהק' לפירש"י דהביא שם קרא דבה פרט למתעסק וכ' וקשה למ"ל לשמואל במתעסק בשבת טעמא דמלאכת מחשבת תיפ"ל מבה, ותי' וי"ל דה"ק בשבת פטור אע"פ שנהנה משום מלאכת מחשבת עכ"ל (ומתי' התו' נראה שלא כד' הר"ן בפג"ה שהבאנו לעיל דדוקא בחלבים ועריות אמרי' שכן נהנה ולא בשאר הנאות, ואף דגם במלאכת שבת משכח"ל הנאת הגוף כמו בגונא דבליעתן היינו הנחתן, מ"מ זה לא מיקרי שכן נהנה דאין ההנאה עצם העבירה כמו בחלבים ועריות). ולפי תירוצם זה י"ל דבשבת לא פטירי מצד מתעסק דכה"ת לפי שנהנה, ורק משום מלאכת מחשבת, ושפיר משני בכריתות הנח לתינוקות הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב, דבחבורה לא בעי' מלאכת מחשבת ומשום מתעסק דכה"ת לא נפטר לפי שנהנה. ואע"ג דלמ"ד מקלקל בחבורה חייב לא ס"ל מ"ל תיקון כלי ומ"ל תיקון גברא, מ"מ י"ל דאיהו לא ס"ל שיהי' חייב במלאכת שבת מצד תיקון הדין, אבל נהנה שייך שפיר בזה שתיקן גברא, ואע"פ שמל תוך זמנו מ"מ חשיב תיקון שנחתך הערלה, וכמש"כ השאגת ארי' סס"י נ"ב בשי' הרמב"ם שפ' בתינוקות דחייב דאע"פ דס"ל דמקב"ח פטור מ"מ חשוב זה תיקון יעוי"ש, וה"נ י"ל דכיון שנעשה איזה תיקון חשיב נהנה ולא נפטר מצד מתעסק רק מצד מלאכת מחשבת ואע"ג דמצוות לאו ליהנות נתנו מ"מ בזה כיון שנימול ונחתכה הערלה חשוב נהנה לס' התוס' משום דכללות מלאכת שבת חשיב נהנה. וגם לפי מחשבתו לתקן הי' נהנה ולא נפטר מצד מתעסק. (אמנם בחי' מהר"מ לסנהדרין פי' ד' התוס' בע"א, דכונתם דאיצטריך קרא דמלאכת מחשבת באופן שהוא נהנה, ולא דמה שנעשית פעולתו היינו הנאתו, ומפשטות דהתו"ס אינו נראה כן אלא דכל שהוא מלאכת שבת חשיב נהנה, אבל אי נימא דמלאכת שבת אין זה נהנה רק באופן שהוא נהנה, א"כ אין הנאה עצם העבירה כמשכ"ל).

וכ"ז לפי תי' הראשון של התו' בסנהדרין, אבל לפי תי' הב' דמתעסק דפטר הכתוב מבה היינו שנמצא מחובר דנעשית מחשבתו ומ"מ פטור מטעם מתעסק, הרי דעיקר פטור דמתעסק בכה"ת וגם בשבת הוא באופן דנעשית מחשבתו והוי מלאכת מחשבת יקשה תי' הגמ' וכמשנ"ת. ואם כס' המג"ש דל"ה מתעסק דהיתירא יקשה קו' הגמ' דילמא מיירי בנתכוין לתינוק זה כסבור שהוא של שבת וכנ"ל.

וצ"ל דמאי דמקשה מתינוקות משום דמשמע לי' מגופא דמתני' דהטעות הי' שנתחלפו התינוקות, ושפיר הוי מתעסק. וכן מוכרח לפירש"י דס"ל דמתעסק הוא דוקא בטעות בחפץ, ולדידי' ודאי יקשה קו' הגמ' מתינוקות וע"כ דמשמע לי' דאיירי שנתחלפו התינוקות.

והנה גם לפירש"י דס"ל דמתעסק הוא דוקא ע"י שגגת חפץ ק' תי' הגמ' דכריתות שם דהא גם לפירש"י פטור מתעסק גם בכה"ת בגונא דאיכא טעות בחפץ וא"כ מאי משני דהואיל ומקלקל חייב וכו', נהי דבחבורה לא בעי' מלאכת מחשבת אבל בכה"ג דנתחלפו התינוקות הרי גם בשאר איסורים פטור. ואמנם לפמ"ש רש"י בתחילת הסוגיא דכריתות דשמואל דפטר מתעסק משום מלאכת מחשבת לא דריש קרא דבה למתעסק יעוי"ש א"ש תי' הגמ' דכל פטור דמתעסק הוא בשבת משום מלאכת מחשבת אלא דלשמואל פטור אפי' במתעסק דאיסורא כגון נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר ואביי ורבא פטרי במתעסק דהיתירא דוקא, ולהכי משני הש"ס שפיר דהואיל ומקלקל בחבורה חייב דל"ב מלאכת מחשבת מתעסק נמי חייב, דליכא שום פטור אחר במתעסק לבד הפטור דמלאכת מחשבת, וכן מוכח לכאו' ממה דמקשה שם מתעסק דמאי אי דחלבים ועריות וכו' ולא משני במתעסק דשחוטי חוץ. אולם זהו רק לפ"מ שפירש"י בכריתות, אבל בסוגיא דשבת דע"ב פירש"י דנתכוין וכו' וחתך את המחובר פטור דכתיב אשר חטא בה פרט למתעסק, ולפ"ז לרבא ואביי ל"ה פטור דמתעסק משום מלאכת מחשבת דא"כ אפי' נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר יהי' פטור, אלא משום בה ומיעוט דבה הוא למתעסק בכה"ת כולה לבד חלבים ועריות, ושוב ק' תי' הגמ' בכריתות דנהי דל"ב בחבורה מלאכת מחשבת מ"מ יפטור הכא בנתחלפו התינוקות מטעם מתעסק דכה"ת מקרא דבה. ויהי' מוכרח מזה גם לפירש"י דבנתכוין למלאכה שהותרה ל"ה מתעסק דהיתירא.

ה

והנה שי' רש"י דבעי' במתעסק שגגת חפץ היינו שיתכוין לחפץ אחר לכאו' מוכרחת היא לשיטתו בר"פ כלל גדול דריו"ח ור"ל דאמרי תרוייהו דתינוק שנשבה לבין העכו"ם פטור סברי דאומר מותר אנוס הוא, וכ"פ רש"י בריש כריתות דאומר מותר אנוס הוא, ולפ"ז קשה בריש כריתות דמנה שוחט ומעלה בחוץ ומפטם את השמן ואת הקטרת דחייבין בקרבן, והיכי משכח"ל דהא באומר מותר הוי אנוס ובשגגת חפץ הוי מתעסק, ולריו"ח משכח"ל בהזיד בלאו ושגג בכרת אבל לר"ל דס"ל בשבת דס"ט דא"ח קרבן עד שישגוג בלאו וכרת מאי איכ"ל, אם לא דנדחוק דמתני' דכריתות אתי כמונבז דשגגת קרבן שמה שגגה. ועוד ילה"ק מחיוב דאשם תלוי בשחוטי חוץ ואידך, דשנינו שם בריש כריתות ועל לא הודע שלהם אשם תלוי והיכי משכח"ל ולד' התוס' דאומר מותר חייב קרבן יש לאוקמי כגון שידע שהיא בהמת קדשים וכסבור מותר לשחוט בחוץ ואח"כ נודע לו שאסור אבל מסופק הוא אם היתה בהמת קדשים, דבאופן אחר וכגון דכסבור שהיא בהמת חולין ואח"כ נודע לו שהיא ספק לא משכח"ל דבכה"ג פטור משום מתעסק לשי' התוס':

אבל לפירש"י דאומר מותר אנוס הוא מאי איכ"ל. ואין לומר שידע שהיא של קדשים והזיד בלאו ושגג בכרת ואח"כ נודע לו שהבהמה היא ספק דקדשים או דחולין דבכה"ג נראה דאף לריו"ח א"ח אשם תלוי

והנה בר"פ ספק אכל בכריתות פי' רש"י ותוס' דבידע שהוא ספק חלב פטור מאשם תלוי דהוי כמזיד, וכן מוכח מכריתות די"ח דאכל הראשונה במזיד וכו' פטור והכונה במזיד היינו שידע מהספק כמו שפירש"י שם, ומפורש דבידע דהוא ספק חלב הוי מזיד לגבי אשם תלוי. א"כ בהזיד בלאו ושגג בכרת ואח"כ נודע לו שהוא ספק כרת דהידיעה אח"כ שהוא ס' כרת אינו פועל רק איסורא בעלמא, מכש"כ שיהא המזיד בלאו כמזיד לענין אשם תלוי לפוטרו מקרבן אף לריו"ח. ונראה דאף אם כשנסתפק לו בהחתיכה אם הוא חלב או שומן לא ידע רק מאיסור לאו בחלב ואח"כ נודע לו שהוא ספק כרת דג"כ הוי מזיד דמ"ל ספק לאו ומ"ל ספק כרת (אם לא להנוסחה הישנה ברמב"ם דספק לאו מן התורה לקולא וס' כרת מה"ת לחומרא).

והחת"ס בחחו"מ סי' כ"ט כ' לדבר פשוט דגם בידע מתחילה שהוא ספק חלב ספק שומן חייב באשם תלוי, ויפלא שזהו נגד ד' רש"י ותוס' במקומם, גם נגד מה שמבואר בכריתות די"ח דאכל במזיד שידע מהספק פטור כמשכ"ל. ובערוך לנר בכריתות שם כתב שיש בזה פלוגתא בין הראשונים והביא מש"כ בשימק"ו בכתובות כ"ב בשם תלמידי רבנו יונה וז"ל הבא עלי' באשם תלוי פי' אי אמרינן דמשנשאת לא תצא כיון דתרי ותרי נינהו הו"ל כשתי חתיכות א' של חלב וא' של שומן ואינו יודע איזו מהן של חלב ואכל אחד מהן יש לו להביא אשם תלוי על הספק ואפילו אכלו במזיד וכו' ומפורש מדבריו דגם אם ידע מהספק מתחלה חייב באשם תלוי, ותמה שם שזהו נגד המפורש דאכל הראשונה במזיד פטור יעוי"ש. ודוחק גדול לומר דתר"י מפרשים אכל הראשונה במזיד היינו במזיד באיסור ודאי שחשב שהוא חלב ואח"כ נולד לו הספק ושב על זה ואח"כ אכל השני' בשוגג דכסבור שהוא שומן. ועוד אכתי יקשה מבבא דאכל שתיהן במזיד דפטור ואם הי' מזיד באיסור ודאי הא אין בזה שום חדוש.

והנה מברייתא דכריתות שם מוכיח הערוך לנר דבכל החטאות אי ידע מתחילה שהוא ספק חלב ואח"כ נודע לו שהוא ודאי חלב פטור מחטאת דאל"כ בהא דאכל ראשונה במזיד ושני' בשוגג פטור משום דלא הוי חתיכה א' מב' חתיכות ורבי מחייב, והא בזה דהי' מזיד בספק א"כ כיון שאכל השני' בשוגג לחייב חטאת דהא בודאי אכל חלב, וגם רבי דמחייב הוא רק באשם תלוי דלא בעי חתיכה מב' חתיכות והלא ראוי שיחייב בחטאת, ומוכח דכיון דהי' מזיד בראשונה באיסור ספק הוי מזיד ואינו חייב, וכן הוכיח בס' משנת חכמים. אולם בירושלמי פ"ו דתרומות במזיד בספק ובשוגג בודאי אמר ר' יוסי הדא אמרה השב מידיעתו חייב על שגגתו, ועי' פ"מ שם שפי' דהיינו שאם הי' לו ספק אם היא תרומה או לא הי' אוכל אותה ולא הי' חושש להספק, ואם ידע בודאי שהיא תרומה לא אכלה וזהו במזיד בספק ושוגג בודאי דחייב חומש. וזהו נגד סתימת הברייתא בכריתות דבאכל הראשונה במזיד והשני' בשוגג אינו חייב חטאת אע"פ שהי' מזיד רק באיסור ספק.

ונראה דלהכי בידיעת הספק הוי שוגג משום דלא גרע מהזיד בלאו ושגג בכרת, ויעוי' בארצות החיים סי' א' אות ז', ולמש"כ התוס' בשבת דס"ט בד"ה כגון לרבי דנפ"ל מגזי"ש דעלי' מודה ריו"ח דבעי שישגוג בלאו שבה דהא כתיב בההיא קרא ואשה אל אחותה לא תקח יעוי"ש, ולהכי לרבי בכריתות שם גם אם לא הי' מזיד רק בספיקו אינו חייב חטאת. וגם לרבנן י"ל דס"ל כרבי בהא ולהכי אכל הראשונה במזיד ושני' בשוגג פטור, דכמו דהזיד בלאו פטור ה"נ בהזיד בספיקו פטור (וזהו דלא כמש"כ בארצות החיים שם) והירוש' בתרומות שם ס"ל כריו"ח דהזיד בלאו ושגג בכרת חייב, וה"נ בהזיד בתרומה בלאו ושגג במיתה חייב חומש כרבא דס"ל בשבת ס"ט דמיתה במקום כרת קיימא וחייב חומש ולהכי גם בהזיד בספיקו חייב עכ"פ זהו רק לענין חטאת שהי' מזיד בספיקו אבל לענין אשם תלוי הרי מוכח דהזיד בספיקו פטור, ואפי' לריו"ח אינו חייב אשם תלוי, וא"כ יקשה אשם תלוי היאך משכח"ל לרש"י דס"ל אומר מותר אנוס הוא כמשכ"ל.

כל זה הכריח לרש"י שיטתו דפטור דמתעסק ל"ה כ"א בנתכוין לחפץ אחר, ויתיישב כל הנ"ל, דמיירי שנתכוין לבהמה זו רק כסבור שהיא חולין דבכה"ג לא מפטר מטעם מתעסק. (אכן למש"כ הגר"ח מוולאזין בתשו' הנספחות ל"בית הלוי" ובס' "חוט המשולש" הנדפס מחדש לצדד דגם לרש"י אומר מותר חייב קרבן ורק בעוקר כל הגוף או כמו בתינוק שנשבה לבין העכו"ם ס"ל דאנוס הוא ליתא להוכחה הנ"ל).

ו

והנה בכריתות די"ט:

כ' רש"י דאביי ורבא לא ס"ל הא דשמואל דאמר במתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר דפטור משום דל"ה מלאכת מחשבת וע"כ פי' שפיר ד' אביי ורבא דאיירי במתעסק דהיתירא בשגגת חפץ שנתחלף בחפץ אחר, דכיון דלדידהו ליכא רק פטור אחד במתעסק מקרא דבה יש לאוקמי' בדמסתבר, היינו במתעסק בהיתר בחפץ אחר:

אבל לשי' התוס' דלא פליגי וגם אביי ורבא אית להו פטור דמלאכת מחשבת במתעסק, ע"כ דפטור דבה איירי במתעסק בהיתרא באותו חפץ עצמו ונמצא איסור, ולכן הוכרחו לפרש הא דאמרו וחתך המחובר דהיינו ונמצא מחובר.

אולם עדין צ"ב לשי' התו' מנין לאביי ורבא לחדש דין מתעסק זה דנתכוין לאותו דבר דהא ראוי לאוקמי במיסתבר והיינו בנתכוין לחפץ אחר, וכדחזינן דאביי מוקים מה"ט פטור דמתעסק דוקא בנתכוין להגביה התלוש ולא לחתוך. וגם מה שהכריחו זה התו' מהא דלדידהו איכא תרי קראי לפטור מתעסק וכנ"ל לכאו' קשה, דהתינח אילו לא היינו ממעטינן מקרא דבה רק בחיובי שבת גרידא ויקשה הא איכא מיעוט דמלאכת מחשבת, ומתוך כך הי' צ"ל בע"כ דפטור דבה הוא גם בנתכוין לאותו חפץ עצמו, אבל מכיון דכ' התו' דגם בשחוטי חוץ ובשאר איסורים חוץ מחלבים ועריות פטור מתעסק א"כ איצטריכו תרי קראי גם בנתכוין לחפץ אחר, דקרא דבה איצטריך לפטור בשארי איסורים היכא דמתעסק בהיתר בחפץ אחר, וקרא דמלאכת מחשבת איצטריך למלאכת שבת דשם פטור גם מתעסק דאיסורא בחפץ אחר, אבל מנ"ל לפטור מתעסק דהיתירא בשבת ובשאר איסורים בנתכוין לאותו חפץ עצמו.

ז

אולם בעצם היסוד אי מתעסק בכה"ת פטור יש לעיין בזה, דבגמ' לא מצינו כי אם בחלבים ועריות ושבת:

ושם בכריתות מקשה הגמ' אי מתעסק דחלבים ועריות האמר שמואל וכו' ואי בשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה, והתמי' מורגשת מ"ט לא שני במתעסק דשחוטי חוץ וכבר העיר בזה הפנ"י בשבת, יעוי"ש שתי' דלמאן דיליף חילוק מלאכות מאחת מהנה מוכח דקרא איירי בחיובי דשבת ולהכי מוקמינן מיעוטא דבה בשבת, ומה"ט גם פלוגתא דאביי ורבא נקטו במילי דשבת יעוי"ש, ויש להוסיף עוד משום דלכאורה לאביי לא משכח"ל כלל פטור דמתעסק בשאר איסורים. דהנה בשחוטי חוץ לרבנן דר' נתן ס"ל בחולין דל"א דבעי' כונה לחתיכת סימנים ואם לא נתכוין הוי שחיטה פסולה ואינה מטהרת מידי נבילה, ובמתעסק דשחוטי חוץ לאביי ע"כ צ"ל שלא נתכוין לשום חתיכה כלל ובכה"ג הא הוי נבילה והשוחט ונתנבלה בידו פטור מאיסור שחוטי חוץ ול"צ קרא להכי. גם במעלה בחוץ לא איצטריך לפטור מחיוב קרבן, דהא שנינו בזבחים דק"ח המעלה להדיוט פטור דבעי' שיהי' מעלה לשם ד', והא דשוגג חייב חטאת צ"ל בגוונא דכסבור שהוא מעלה אמורי חולין לשם, וכמו שפירש"י בריש כריתות, ובכה"ג אין זה מתעסק לאביי כיון דנתכוין להעלאה לשם ד', והיכא דלא נתכוין להעלאה לשם ד' בל"ז פטור דהר"ז מעלה להדיוט. ובחיוב חטאת דע"ז מבואר בגמ' דלא משכח"ל אינו מתכוין ומכש"כ מתעסק. גם באוב אם לא נתכוין לשום מעשה אין כאן כישוף, ושוגג באוב פירש"י שנתכוין למיני כשפים אחרים ובכה"ג לא משכח"ל מתעסק דהיתירא. וכ"כ בשאר דברים שנמנו במשנה שם, ואם כן הוא יתיישב בזה שפיר מה דלא משני בכריתות במתעסק בשאר איסורים, דהא משני שם גם לאביי ולדידי' לא משכח"ל בשאר איסורים.

ועפ"י הנחה זו תחוזק סברת הפנ"י, דמדאוקמי אביי קרא דבה בשבת דוקא אף דקרא סתמא כתיב למעט בכה"ת והי' מוכרח מזה דממעט אף בנתכוין לחתוך בהיתר ולא רק להגביה, ע"כ דס"ל דכיון דקרא כתיב גבי מאחת מהנה דילפי' מיני' חילוק מלאכות לשבת לענין שבת דוקא איירי. וע"ז לא פליג גם רבא אלא דס"ל דאף דלענין שבת קאי והתם משכח"ל בנתכוין להגביה את התלוש מ"מ גם נתכוין לחתוך התלוש הוי מתעסק ומכיון שכן דמיעוטא דבה קאי לענין שבת שפיר מוכח דאף בנתכוין לאותו דבר דנעשית מחשבתו ג"כ פטור מתעסק דהיתירא, דבנתכוין לדבר אחר ולא נעשית מחשבתו ידעינן כבר ממיעוטא דמלאכת מחשבת, ומיני' נשמע דה"ה בשאר איסורים מתעסק דהיתירא פטור לרבא, דהא גם בשבת אין הפטור דמלאכת מחשבת גורם, דרק מה שהוא מטעם מלאכת מחשבת ל"ש בשאר איסורים אבל מה שהוא מצד מתעסק בהיתר יש לפטור גם בשאר איסורים.

אלא דכ"ז רק למאן דס"ל מקלקל בחבורה והבערה פטור, אבל למדס"ל דמקב"ח והבערה חייב דלא בעי' בהו מלאכת מחשבת שפיר י"ל דקרא דבה דמיירי בשבת ממעט גם בשגגת חפץ דלא איתעביד מחשבתו ואפ"ה איצטריך לפטור מתעסק דהיתירא בחובל ומבעיר דמקלקל חייב בהו ול"ב מלאכת מחשבת ואם הי' מתכוין לחבול בזה וחבל באחר חייב ולהכי איצטריך קרא דבה לפטור מתעסק דהיתירא גם בחובל ומבעיר, ודוקא בשגגת חפץ.

ומעתה גם הוכחת התו' מיתורא דקרא דבה אליבא דאביי ורבא דפלוגתייהו איירי בנתכוין לאותו חפץ עצמו, אין זה הוכחה רק אי ס"ל דמקב"ח והבערה פטור, משא"כ למאן דמחייב אזדא ראייתם מיתורא דקרא דמוקמינן מיעוטא בדמסתבר דהיינו במתעסק בשגגת חפץ.

ועפ"ז יתיישב משה"ק דאיך יפרנס רבא משנתנו דתינוקת דלפ"ז י"ל דשנויא דהגמ' דכריתות אתי כמ"ד דמקב"ח חייב ואיירי שנתכוין לאותו תינוק עצמו כסבור שזהו שנולד בשבת, ולמ"ד מקב"ח חייב איצטריך קרא דבה למעט מתעסק דחובל ומבעיר בשגגת חפץ אבל כה"ג דאיתעבידא מחשבתו חייב וכנ"ל.

וגם יתיישב בזה משה"ק מהך דפסחים דהשוחט ונמצאת טרפה בסתר פטור דלשי' התוס' הוי מתעסק דהיתירא ואף בגלוי יפטור, משום דלמ"ד מקב"ח חייב גם התוס' מודו דלא מפטר רק מתעסק בשגגת חפץ.

והרמב"ם דפי' דמקב"ח פטור ולפ"ז גם מתעסק דהיתירא באותו חפץ עצמו צ"ל פטור, ואעפ"כ הביא משנתנו דתינוקת הוא משום דלא ס"ל מיעוטא דמלאכת מחשבת דלדידי' אביי ורבא פליגי אדשמואל ופסק כוותייהו ולא כשמואל בפ"א מה' שבת ה"י ועיי"ש בלח"מ, וע"כ מוקי פטור דבה בדמסתבר דהיינו במתעסק בחפץ אחר. והכא דנתכוין לאותו תינוק עצמו כסבור שזהו שנולד בשבת חייב.

ח

עוד י"ל בישוב הקושיא לרבא איך יפרנס משנתנו דתינוקת עפ"י הנחה זו, דהא דרבא ס"ל דמתעסק דהיתירא אף שנתכוין לשום חתיכה פטור הוא משום דיש לו הכרח ע"ז, דלולא זאת מהיכ"ת נאמר דבה ממעט אף מתעסק כזה היכא דמצי לאוקמי במסתברא במתעסק שלא נתכוין לשום חתיכה, דהא בלא קרא דבה הוי ילפי' מחלבים ועריות ובחלב כסבור רוק הוא ובלעו חייב.

ואת אשר אחזה אני עפ"מ שהוכחתי לעיל דלאביי לא משכח"ל בשאר איסורים מתעסק, או למש"כ הפנ"י דכיון דמקרא דמאחת מהנה ילפי' חילוק מלאכות מיני' ידעינן דמיעוטא דבה בשבת מיירי, וע"ז קשה לאביי דהא באמת בנתכוין להגביה את התלוש היינו שלא נתכוין לשום מלאכה הוי דבר שאינו מתכוין, ובשבת דבעי' מלאכת מחשבת גם ר"י מודה דדשא"מ מותר. ומצאתי שהמג"ש בחי' לשבת דע"ה תמה בזה ותי' וז"ל דלרש"י קרא דבה אתי אפי' אי הוי פסיק רישי' דכה"ג לא מיקרי דשא"מ דפ"ר הוי כמתכוין דהא חייבין עלי' לכ"ע קמ"ל דאפ"ה פטור דהוי מתעסק וכו'. אלא דקשה ע"ז מד' התוס' ביומא ל"ד דכ' דדשא"מ לגבי שבת גם בפס"ר אינו אלא מדרבנן גם אליבא דר"י. ומה דמבואר בשבת דקל"ג היינו באיסור צרעת דהוי ככל שאר איסורים דמה"ת אסור דשא"מ (ויעוי' שבת דק"ג והא אביי ורבא וכו', וצ"ל דמשמע לי' דגם מדרבנן מותר). ולפ"ז קשה כיון דמיעוט דבה בשבת מיירי איך אפ"ל דממעט מתעסק דאביי שנתכוין להגביה את התלוש דהא לא נתכוין לשום חתיכה כלל.

אך י"ל עפמשה"ק התוס' ביומא שם דהא בכריתות ד"כ מבואר דלמ"ד דשא"מ אסור חייב חטאת בשבת בנתכוין לכבות העליונות וכו'. אולם יש לתרץ דלפי המבואר בגמ' שם דלמ"ד מקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב משום דל"ב בחבורה מלאכת מחשבת א"כ ה"ה למ"ד דשא"מ אסור בשארי איסורים מה"ת ורק בשבת נתמעט מטעם מלאכת מחשבת בחבורה למ"ד מקלקל בחבורה חייב ול"ב מלאכת מחשבת הוי ככל האיסורים דאסור מה"ת, וה"ה הבערה למ"ד מקלקל בהבערה חייב. וא"ש דהגמ' בכריתות דקאי שם למ"ד מקלקל בהבערה חייב, חייב חטאת בדשא"מ למ"ד דאסור מה"ת בשאר איסורים דלא עדיף הבערה בשבת משאר איסורים.

ויתיישב בזה ד' הרמב"ם בפ"ז מה' שגגות הי"ב שכ' החותה גחלים בשבת שהוא מכבה את העליונות ומדליק את התחתונות אם נתכוין לכבות ולהבעיר חייב שתים, ומוכח דבנתכוין לכבות והובערו מאליהן אינו חייב אלא אחת, ולכאו' הא התו' בכריתות שם בד"ה ס"ל הכריחו דהוי פס"ר ופטורו הוא לא משום דשא"מ אלא משום משאצל"ג, ומכיון דהר"מ פ' בהל' זו עצמה דמשאצ"ל חייבין עלי' ליחייב שתים גם בהובערו מאליהן. ולפמשנ"ת א"ש דבגמ' דכריתות הא מיירי למ"ד מקלקל בהבערה חייב ולדידי' ליכא למפטר מטעם דשא"מ כיון דהוי פס"ר דחייב מה"ת גם לגבי שבת היכא דל"ב מלאכת מחשבת וע"כ הפטור הוא רק מטעם משאצל"ג כמש"כ התו'. אבל למאי דקיי"ל דמקלקל בהבערה פטור ובעי' מלאכת מחשבת א"כ גם בדשא"מ ופס"ר אינו חייב מה"ת כמו בכל איסורי שבת, ושפיר פ' הרמב"ם דאינו חייב שתים אלא בנתכוין לכבות ולהבעיר, דבלא"ה מיפטר מטעם דשא"מ.

ולפי המתבאר למ"ד מקלקל בחובל ומבעיר חייב הוי חיוב פס"ר דידהו מה"ת כשאר איסורים שבתורה ולהכי שפיר איצטריך מיעוטא דבה בשבת לאביי בחובל ומבעיר. אבל למ"ד מקב"ח והבערה פטור בהכרח דאף נתכוין לחתוך את התלוש פטור דלהגביה קרא למ"ל דהא חיוב דפס"ר אינו אלא מדרבנן.

ועפ"ז אפ"ל דרבא דס"ל דמקלקל בחבורה פטור מודה דלתנא דס"ל מקב"ח חייב אין ללמוד ממיעוטא דבה רק מתעסק דאביי בלהגביה את התלוש. ותתישב יפה משנתנו דתינוקת לרבא דאתי כמ"ד דמקב"ח חייב, ואליבי' גם רבא מודה דמתעסק דנתמעט הוא במסתבר היינו שלא נתכוין לשום חתיכה, ובתינוקת הא מכוין לשם חתיכה ולהכי חייב. וכן יתישב בזה הא דהשוחט ונמצאת טרפה בסתר פטור הא בגלוי חייב דאתי כמ"ד דמקב"ח חייב ואליבי' היכא דמכוין לשום חתיכה חייב.

אול[א]ם מ"ש די"ל דאיצטריך קרא דבה לאביי בחבורה למ"ד מקלקל בחבורה חייב כ"ז הוא לפלפולא, אבל פשטות הסוגיא דכריתות די"ט הוא דקרא דבה לאביי משכח"ל בלהגבי' את התלוש וחתך את המחובר, וכן בשבת דע"ג דמבואר שם דנתכוין להגבי' את התלוש פטור לכו"ע מצד מתעסק ואביי ורבא פליגי אם פטור דמתעסק הוי גם בלחתוך את התלוש, וקשה דהא גם בלא זה הוי דבר שאינו מתכוין דמותר ובשבת גם לר"י פטור משום דבעי' מלאכת מחשבת כדאיתא בשבת דמ"א, וגם באופן דהוי פס"ר כ' התוס' ביומא דל"ד דאאמד"ר, וא"כ היכא דנתכוין רק להגבי' וחתך את המחובר דבודאי הוי דשא"מ ומותר לכו"ע למאי איצטריך לפטור דמתעסק וצ"ע.

והנה המג"ש בשבת דע"ה כ' אופן אחר לבאר החילוק בין מתעסק לאינו מתכוין, דבמתעסק הרי נתכוין למלאכה זו היינו להגבי' ולחתוך אלא שטעה ונתחלף לו החפץ אבל מ"מ הרי נתכוין לפעולה זו, ואינו מתכוין הוא היכא דנתכוין למעשה זה ונעשית ממילא גם מלאכה אחרת יעוי"ש. וכן נראה מפשטות דהג"מ דמתעסק ודשא"מ ענינים נפרדים הם דהרי לא הזכירו בזה פלוגתא דר"ש ור"י וגם לא הוזכר ענין פס"ר במתעסק, הרי שגדריהם שונים. אמנם הר"ן בפ' גה"נ גבי ריחא מילתא מרכיב אהדדי דשא"מ ומתעסק יעוי"ש וכ"נ מד' הריטב"א ביומא דל"ד שהוכיח מהא דמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה טעמא דנהנה הא לאו הכי פטור לר"ש משום דשא"מ בשאר איסורין דומיא דשבת יעוי"ש. ולד' הר"ן בע"כ צ"ל דדשא"מ ופס"ר באיסורי שבת אסור מן התורה, אבל לשי' התוס' ביומא דל"ד דאאמד"ר בע"כ צ"ל דמתעסק ל"ה דשא"מ כמו שמחלק המג"ש.

ולשי' הרמב"ם למש"כ להלן דס"ל דדשא"מ ופס"ר לענין שבת אאמד"ר ג"כ צ"ל דמתעסק ל"ה דשא"מ. וי"ל בזה ד' הרמב"ם שכ' בפ"י מה' מעילה הל' א' דלא מעל עד שיפגום בהקדש בשו"פ באותו דבר עצמו שנהנה בו ויתכוין ליהנות ויפגום ויהנה כאחת, ובהגהות הגאון מוה"ר מאיר אויערבאך ז"ל בסוף הטורי אבן תמה ע"ז דהרי מפורש בפסחים דל"ג דבמעילה הוי אינו מתכוין כמתכוין שאם נתכוין להתחמם בגיזי חולין והתחמם בגיזי עולה מעל. ולמש"כ י"ל דהאי אינו מתכוין דפסחים היינו מתעסק כדמפורש שם בסוגיא, ואע"ג דנקט לישנא דאינו מתכוין בכ"ז הכונה למתעסק דאיתרבי משגגה כמו שפירש"י שם, אבל אינו מתכוין ממש למאי דקיי"ל כר"ש גם במעילה ליכא אף בגוונא דהוי פס"ר, דפס"ר בהנאה מותר כמ"ש הר"ן בפגה"נ שהבאנו וכמש"כ הרמב"ם בפי"ב מהל' מאכ"א בהנאה הבאה לאדם בע"כ דבלא נתכוין שרי, ומדסתם הדברים מוכח דשרי גם היכא דהוי פס"ר, ולזה כיון הרמב"ם במש"כ עד שיתכוין ליהנות דאם הוא בגדר אינו מתכוין שרי.

ונסתר מחמת זה מה שתי' הגאון מוהר"מ אויערבאך שם קו' הטו"א על שי' הר"ן דפס"ר בהנאה מותר מהא דהנודר מן המעין לא יטבול בו בימות החמה דהא התם נמי לא מכוין לה ואפ"ה אסור בימות החמה דנהנה, ותי' דבמקומות דהוו כהקדש אסור שאינו מתכוין כמתכוין כדאיתא בפסחים דל"ג, ולפי הנ"ל הא הגמ' דפסחים איירי במתעסק ולא בדשא"מ, אלא דלשי' הר"ן שפיר משני דהא הר"ן בפגה"נ מרכיב אהדדי דשא"מ ומתעסק כמש"ל. ובעיקר תירוצו כתבתי במק"א דהא מעין הוי מחובר ומכיון דאין מעילה במחובר ל"ש בי' נמי הא דעשה שאינו מתכוין כמתכוין ויעוי' באחיעזר חיו"ד סי' י"ח וסי' נ' מש"כ בענין זה.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה