אור ברסלב
אחיעזר חלק ג סימן נז › ה

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן נז · ה

ד

והנה שי' רש"י דבעי' במתעסק שגגת חפץ היינו שיתכוין לחפץ אחר לכאו' מוכרחת היא לשיטתו בר"פ כלל גדול דריו"ח ור"ל דאמרי תרוייהו דתינוק שנשבה לבין העכו"ם פטור סברי דאומר מותר אנוס הוא, וכ"פ רש"י בריש כריתות דאומר מותר אנוס הוא, ולפ"ז קשה בריש כריתות דמנה שוחט ומעלה בחוץ ומפטם את השמן ואת הקטרת דחייבין בקרבן, והיכי משכח"ל דהא באומר מותר הוי אנוס ובשגגת חפץ הוי מתעסק, ולריו"ח משכח"ל בהזיד בלאו ושגג בכרת אבל לר"ל דס"ל בשבת דס"ט דא"ח קרבן עד שישגוג בלאו וכרת מאי איכ"ל, אם לא דנדחוק דמתני' דכריתות אתי כמונבז דשגגת קרבן שמה שגגה. ועוד ילה"ק מחיוב דאשם תלוי בשחוטי חוץ ואידך, דשנינו שם בריש כריתות ועל לא הודע שלהם אשם תלוי והיכי משכח"ל ולד' התוס' דאומר מותר חייב קרבן יש לאוקמי כגון שידע שהיא בהמת קדשים וכסבור מותר לשחוט בחוץ ואח"כ נודע לו שאסור אבל מסופק הוא אם היתה בהמת קדשים, דבאופן אחר וכגון דכסבור שהיא בהמת חולין ואח"כ נודע לו שהיא ספק לא משכח"ל דבכה"ג פטור משום מתעסק לשי' התוס':

אבל לפירש"י דאומר מותר אנוס הוא מאי איכ"ל. ואין לומר שידע שהיא של קדשים והזיד בלאו ושגג בכרת ואח"כ נודע לו שהבהמה היא ספק דקדשים או דחולין דבכה"ג נראה דאף לריו"ח א"ח אשם תלוי

והנה בר"פ ספק אכל בכריתות פי' רש"י ותוס' דבידע שהוא ספק חלב פטור מאשם תלוי דהוי כמזיד, וכן מוכח מכריתות די"ח דאכל הראשונה במזיד וכו' פטור והכונה במזיד היינו שידע מהספק כמו שפירש"י שם, ומפורש דבידע דהוא ספק חלב הוי מזיד לגבי אשם תלוי. א"כ בהזיד בלאו ושגג בכרת ואח"כ נודע לו שהוא ספק כרת דהידיעה אח"כ שהוא ס' כרת אינו פועל רק איסורא בעלמא, מכש"כ שיהא המזיד בלאו כמזיד לענין אשם תלוי לפוטרו מקרבן אף לריו"ח. ונראה דאף אם כשנסתפק לו בהחתיכה אם הוא חלב או שומן לא ידע רק מאיסור לאו בחלב ואח"כ נודע לו שהוא ספק כרת דג"כ הוי מזיד דמ"ל ספק לאו ומ"ל ספק כרת (אם לא להנוסחה הישנה ברמב"ם דספק לאו מן התורה לקולא וס' כרת מה"ת לחומרא).

והחת"ס בחחו"מ סי' כ"ט כ' לדבר פשוט דגם בידע מתחילה שהוא ספק חלב ספק שומן חייב באשם תלוי, ויפלא שזהו נגד ד' רש"י ותוס' במקומם, גם נגד מה שמבואר בכריתות די"ח דאכל במזיד שידע מהספק פטור כמשכ"ל. ובערוך לנר בכריתות שם כתב שיש בזה פלוגתא בין הראשונים והביא מש"כ בשימק"ו בכתובות כ"ב בשם תלמידי רבנו יונה וז"ל הבא עלי' באשם תלוי פי' אי אמרינן דמשנשאת לא תצא כיון דתרי ותרי נינהו הו"ל כשתי חתיכות א' של חלב וא' של שומן ואינו יודע איזו מהן של חלב ואכל אחד מהן יש לו להביא אשם תלוי על הספק ואפילו אכלו במזיד וכו' ומפורש מדבריו דגם אם ידע מהספק מתחלה חייב באשם תלוי, ותמה שם שזהו נגד המפורש דאכל הראשונה במזיד פטור יעוי"ש. ודוחק גדול לומר דתר"י מפרשים אכל הראשונה במזיד היינו במזיד באיסור ודאי שחשב שהוא חלב ואח"כ נולד לו הספק ושב על זה ואח"כ אכל השני' בשוגג דכסבור שהוא שומן. ועוד אכתי יקשה מבבא דאכל שתיהן במזיד דפטור ואם הי' מזיד באיסור ודאי הא אין בזה שום חדוש.

והנה מברייתא דכריתות שם מוכיח הערוך לנר דבכל החטאות אי ידע מתחילה שהוא ספק חלב ואח"כ נודע לו שהוא ודאי חלב פטור מחטאת דאל"כ בהא דאכל ראשונה במזיד ושני' בשוגג פטור משום דלא הוי חתיכה א' מב' חתיכות ורבי מחייב, והא בזה דהי' מזיד בספק א"כ כיון שאכל השני' בשוגג לחייב חטאת דהא בודאי אכל חלב, וגם רבי דמחייב הוא רק באשם תלוי דלא בעי חתיכה מב' חתיכות והלא ראוי שיחייב בחטאת, ומוכח דכיון דהי' מזיד בראשונה באיסור ספק הוי מזיד ואינו חייב, וכן הוכיח בס' משנת חכמים. אולם בירושלמי פ"ו דתרומות במזיד בספק ובשוגג בודאי אמר ר' יוסי הדא אמרה השב מידיעתו חייב על שגגתו, ועי' פ"מ שם שפי' דהיינו שאם הי' לו ספק אם היא תרומה או לא הי' אוכל אותה ולא הי' חושש להספק, ואם ידע בודאי שהיא תרומה לא אכלה וזהו במזיד בספק ושוגג בודאי דחייב חומש. וזהו נגד סתימת הברייתא בכריתות דבאכל הראשונה במזיד והשני' בשוגג אינו חייב חטאת אע"פ שהי' מזיד רק באיסור ספק.

ונראה דלהכי בידיעת הספק הוי שוגג משום דלא גרע מהזיד בלאו ושגג בכרת, ויעוי' בארצות החיים סי' א' אות ז', ולמש"כ התוס' בשבת דס"ט בד"ה כגון לרבי דנפ"ל מגזי"ש דעלי' מודה ריו"ח דבעי שישגוג בלאו שבה דהא כתיב בההיא קרא ואשה אל אחותה לא תקח יעוי"ש, ולהכי לרבי בכריתות שם גם אם לא הי' מזיד רק בספיקו אינו חייב חטאת. וגם לרבנן י"ל דס"ל כרבי בהא ולהכי אכל הראשונה במזיד ושני' בשוגג פטור, דכמו דהזיד בלאו פטור ה"נ בהזיד בספיקו פטור (וזהו דלא כמש"כ בארצות החיים שם) והירוש' בתרומות שם ס"ל כריו"ח דהזיד בלאו ושגג בכרת חייב, וה"נ בהזיד בתרומה בלאו ושגג במיתה חייב חומש כרבא דס"ל בשבת ס"ט דמיתה במקום כרת קיימא וחייב חומש ולהכי גם בהזיד בספיקו חייב עכ"פ זהו רק לענין חטאת שהי' מזיד בספיקו אבל לענין אשם תלוי הרי מוכח דהזיד בספיקו פטור, ואפי' לריו"ח אינו חייב אשם תלוי, וא"כ יקשה אשם תלוי היאך משכח"ל לרש"י דס"ל אומר מותר אנוס הוא כמשכ"ל.

כל זה הכריח לרש"י שיטתו דפטור דמתעסק ל"ה כ"א בנתכוין לחפץ אחר, ויתיישב כל הנ"ל, דמיירי שנתכוין לבהמה זו רק כסבור שהיא חולין דבכה"ג לא מפטר מטעם מתעסק. (אכן למש"כ הגר"ח מוולאזין בתשו' הנספחות ל"בית הלוי" ובס' "חוט המשולש" הנדפס מחדש לצדד דגם לרש"י אומר מותר חייב קרבן ורק בעוקר כל הגוף או כמו בתינוק שנשבה לבין העכו"ם ס"ל דאנוס הוא ליתא להוכחה הנ"ל).

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה