אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן נז · ד
והנה לפמש"כ התוס' בסנהדרין ס"ב בד"ה להגבי' שהק' לפירש"י דהביא שם קרא דבה פרט למתעסק וכ' וקשה למ"ל לשמואל במתעסק בשבת טעמא דמלאכת מחשבת תיפ"ל מבה, ותי' וי"ל דה"ק בשבת פטור אע"פ שנהנה משום מלאכת מחשבת עכ"ל (ומתי' התו' נראה שלא כד' הר"ן בפג"ה שהבאנו לעיל דדוקא בחלבים ועריות אמרי' שכן נהנה ולא בשאר הנאות, ואף דגם במלאכת שבת משכח"ל הנאת הגוף כמו בגונא דבליעתן היינו הנחתן, מ"מ זה לא מיקרי שכן נהנה דאין ההנאה עצם העבירה כמו בחלבים ועריות). ולפי תירוצם זה י"ל דבשבת לא פטירי מצד מתעסק דכה"ת לפי שנהנה, ורק משום מלאכת מחשבת, ושפיר משני בכריתות הנח לתינוקות הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב, דבחבורה לא בעי' מלאכת מחשבת ומשום מתעסק דכה"ת לא נפטר לפי שנהנה. ואע"ג דלמ"ד מקלקל בחבורה חייב לא ס"ל מ"ל תיקון כלי ומ"ל תיקון גברא, מ"מ י"ל דאיהו לא ס"ל שיהי' חייב במלאכת שבת מצד תיקון הדין, אבל נהנה שייך שפיר בזה שתיקן גברא, ואע"פ שמל תוך זמנו מ"מ חשיב תיקון שנחתך הערלה, וכמש"כ השאגת ארי' סס"י נ"ב בשי' הרמב"ם שפ' בתינוקות דחייב דאע"פ דס"ל דמקב"ח פטור מ"מ חשוב זה תיקון יעוי"ש, וה"נ י"ל דכיון שנעשה איזה תיקון חשיב נהנה ולא נפטר מצד מתעסק רק מצד מלאכת מחשבת ואע"ג דמצוות לאו ליהנות נתנו מ"מ בזה כיון שנימול ונחתכה הערלה חשוב נהנה לס' התוס' משום דכללות מלאכת שבת חשיב נהנה. וגם לפי מחשבתו לתקן הי' נהנה ולא נפטר מצד מתעסק. (אמנם בחי' מהר"מ לסנהדרין פי' ד' התוס' בע"א, דכונתם דאיצטריך קרא דמלאכת מחשבת באופן שהוא נהנה, ולא דמה שנעשית פעולתו היינו הנאתו, ומפשטות דהתו"ס אינו נראה כן אלא דכל שהוא מלאכת שבת חשיב נהנה, אבל אי נימא דמלאכת שבת אין זה נהנה רק באופן שהוא נהנה, א"כ אין הנאה עצם העבירה כמשכ"ל).
וכ"ז לפי תי' הראשון של התו' בסנהדרין, אבל לפי תי' הב' דמתעסק דפטר הכתוב מבה היינו שנמצא מחובר דנעשית מחשבתו ומ"מ פטור מטעם מתעסק, הרי דעיקר פטור דמתעסק בכה"ת וגם בשבת הוא באופן דנעשית מחשבתו והוי מלאכת מחשבת יקשה תי' הגמ' וכמשנ"ת. ואם כס' המג"ש דל"ה מתעסק דהיתירא יקשה קו' הגמ' דילמא מיירי בנתכוין לתינוק זה כסבור שהוא של שבת וכנ"ל.
וצ"ל דמאי דמקשה מתינוקות משום דמשמע לי' מגופא דמתני' דהטעות הי' שנתחלפו התינוקות, ושפיר הוי מתעסק. וכן מוכרח לפירש"י דס"ל דמתעסק הוא דוקא בטעות בחפץ, ולדידי' ודאי יקשה קו' הגמ' מתינוקות וע"כ דמשמע לי' דאיירי שנתחלפו התינוקות.
והנה גם לפירש"י דס"ל דמתעסק הוא דוקא ע"י שגגת חפץ ק' תי' הגמ' דכריתות שם דהא גם לפירש"י פטור מתעסק גם בכה"ת בגונא דאיכא טעות בחפץ וא"כ מאי משני דהואיל ומקלקל חייב וכו', נהי דבחבורה לא בעי' מלאכת מחשבת אבל בכה"ג דנתחלפו התינוקות הרי גם בשאר איסורים פטור. ואמנם לפמ"ש רש"י בתחילת הסוגיא דכריתות דשמואל דפטר מתעסק משום מלאכת מחשבת לא דריש קרא דבה למתעסק יעוי"ש א"ש תי' הגמ' דכל פטור דמתעסק הוא בשבת משום מלאכת מחשבת אלא דלשמואל פטור אפי' במתעסק דאיסורא כגון נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר ואביי ורבא פטרי במתעסק דהיתירא דוקא, ולהכי משני הש"ס שפיר דהואיל ומקלקל בחבורה חייב דל"ב מלאכת מחשבת מתעסק נמי חייב, דליכא שום פטור אחר במתעסק לבד הפטור דמלאכת מחשבת, וכן מוכח לכאו' ממה דמקשה שם מתעסק דמאי אי דחלבים ועריות וכו' ולא משני במתעסק דשחוטי חוץ. אולם זהו רק לפ"מ שפירש"י בכריתות, אבל בסוגיא דשבת דע"ב פירש"י דנתכוין וכו' וחתך את המחובר פטור דכתיב אשר חטא בה פרט למתעסק, ולפ"ז לרבא ואביי ל"ה פטור דמתעסק משום מלאכת מחשבת דא"כ אפי' נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר יהי' פטור, אלא משום בה ומיעוט דבה הוא למתעסק בכה"ת כולה לבד חלבים ועריות, ושוב ק' תי' הגמ' בכריתות דנהי דל"ב בחבורה מלאכת מחשבת מ"מ יפטור הכא בנתחלפו התינוקות מטעם מתעסק דכה"ת מקרא דבה. ויהי' מוכרח מזה גם לפירש"י דבנתכוין למלאכה שהותרה ל"ה מתעסק דהיתירא.