אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן נג · ב
והנה צידדתי אז די"ל דהרא"ש לשיטתו שכ' בתשובה כלל ל"ב ס' ד' (והובא במל"מ בה' מלוה ולוה) דהא דאמרינן בע"ז דכ"ו דהמינים והמומרים מורידין לא קאמר אלא להורידן לבור ושמא לא יוכלו לעלות וימות שמה, דהא אפי' ההולך לעבוד ע"ז לא היו הורגין אותו כדי שלא יעבור כדתנן בסנהדרין דע"ג וכו' וכ"ש אם עבר כבר שבת דאין להורגו אלא בבי"ד וכו' יעוי"ש, ולד' הרא"ש א"ש הא דההורגו לפני גמ"ד נהרג. אולם ברמב"ם בפ"ד מה' רוצח הל' י' כ' דמצוה להורגן ואם יש בידו כח להרוג בפרהסיא בסייף הר"ז הורג וכו' יעוי"ש, מבואר דמצוה גם להורגו בידים, וגם לד' הרא"ש קשה בעדים דלא הרגו בידים ממש רק ע"י עדותם סבבו מיתה למומר להכעיס דמורידין עכ"פ ע"י גרמא לשיטת הרא"ש ומ"מ נהרגים. ועוד ק' דהא כאשר זמם לעשות לאחיו כתיב ומומר להכעיס לא הוי אחיו כמבואר בע"ז דכ"ז. וכבר כתבתי דמקרא דעד עמדו למשפט י"ל בידוע שעשה תשובה וגם י"ל דאין דין על הבי"ד אע"פ שנתברר הדבר כ"ז שלא נגמר דינו, אבל ההורגו אינו נהרג עליו מצד שהרג מומר להכעיס. ובודאי הדין דין אמת דלפני גמ"ד נהרגין אף דהוי מומר להכעיס מטעם התרתו א"ע למיתה וק' לשי' הרא"ש. וכ"כ ילה"ק מירושלמי תרומות פ"ו דבמזיד בחלב ושוגג בקרבן דלוקה ומביא קרבן אף דגם למלקות בעי התרת א"ע כמבואר ברש"י סנהדרין פ"א ובתוס' תמורה ד"ז והוי מומר, והא כיון דבשעת החטא הוי מומר לא מהני גם מה שעשה תשובה, כן יש לדקדק בד' הגמ' שבועות דל"ז.