אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן נג · א
על מה שהעיר עמש"כ להקשות ע"ד הרא"ש במו"ק דבהתיר א"ע למיתה הוי כמומר להכעיס הא במומר אם לא עשה תשובה מורידין ולא מעלין וא"כ מ"ט אם הרגו לפני גמ"ד נהרג, וכ' כת"ר ע"ז דהכי ילפינן מקרא עד עמדו לפני העדה למשפט דאסור להורגו עד שיגמר דינו ואפי' בזמן שאין דנין ד"נ חלילה להפקיר דמו בלי הגדת עדים בפני בי"ד ודו"ח וגם שור קודם שנגמר דינו מכרו מכור הרי דאסור להורגו זהו תו"ד. הנה גם אני הארכתי בזה ודנתי לפני חמי זקני הגאון אור ישראל מוה"ר ישראל סאלאנטער זצ"ל בשנת תרמ"ב, ורציתי לומר דזהו מצד גזיה"כ דאע"ג דהוי מומר ע"י התרתו א"ע למיתה מ"מ אסור להורגו מצד קרא דעד עמדו לפני העדה למשפט. ומ"מ צ"ע מסברא דבודאי נראה דלדין דמורידין ולא מעלין במסור ומומר לא בעינן גמ"ד מבי"ד של כ"ג, וגם בימים הקדמונים שלא דנו ד"נ מ"מ יש דין דמורידין ולא מעלין, א"כ כיון דהעדים יודעים וגם הי' אח"כ גמ"ד כהא דמכות ד"ה אלא דבעידנא דאסהידו גברא לאו בר קטלא הוה הא מ"מ אגלאי מילתא למפרע דהוי מומר להכעיס ויש בזה דין דמורידין ולא מעלין שההורגו אינו נהרג. גם קשה לומר דזהו מגזיה"כ במחויב מיתה עפ"י בי"ד שלפני גמ"ד ההורגו נהרג דמאי שנא מסתם מומר להכעיס, וגם מקרא י"ל באופן דידוע שעשה תשובה דבי"ד של מעלה מנקין אותו ואין עליו דין דמורידין ולא מעלין, אבל מהוא והם נהרגים במכות ד"ה ובשארי ענינים דחילול שבת באופן שלא התרו בו באיזה מיתה כמש"כ באחיעזר שם דלא נתפרש דעשו תשובה, ובודאי דבעינן בירור ע"ז היכא שהוחזק למומר דאל"כ היכי משכח"ל הדין דמורידין ולא מעלין ניחוש שמא הרהר תשובה בלבו, אלא עכצ"ל דכיון דהוחזק למומר ומסור ויש עליו דין דמורידין ולא מעלין הרי זה כגמ"ד גם בזה"ז ויקשה איפוא דמהכ"ת ההורגו נהרג (ואין זה ענין לשור הנסקל לפני גמ"ד דמכרו מכור דבודאי אסור להורגו מקודם אבל באדם מומר להכעיס מהכ"ת יתחייב על הריגתו).