אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן נא · ג
ומה שהעיר עמש"כ באחיעזר בסי' כ"ו אות י"ב להסתפק בפיגול במיעוט בתרא אי מהני לאחר שחיטת הרוב. וכ' שדבר זה מפורש בתוספתא קרבנות פ"א ה"ד ובפסחים פ"ד שחטו לשמו ומרק שלא לשמו כשר שכבר הוכשר בשחיטה, יפה העיר, אלא די"ל דעיקר הספק הוא (כמו שנסתפק בפרמ"ג בע"ז במיעוט בתרא) עפ"י שי' רש"י דשהי' במיעוט בתרא דאורייתא, והתוס' בחולין ד"ל הביאו מהתוספתא מפורש דשהי' במיעוט בתרא כשר, ולרש"י צ"ל דתלמודא דידן לא ס"ל הכי, א"כ התוספתא לשיטתה וגם לענין פיגול ל"ש במיעוט בתרא מטעמא שכבר הוכשר בשחיטה. ובשי' רש"י כ' התבו"ש בסי' כ"ג סק"ט דלא אמרי' שכבר הוכשר ע"פ המבואר בזבחים דכ"ט לר"א דאחר שהוא כשר איך יחזור ויפסול והשיב רע"ק דהא מצינו בזב וזבה וכו' אף אתה אל תתמה ע"ז שאע"פ שהוכשר יחזור ויפסול, ור"א קבלה מיני' יעוי"ש, ולפ"ז י"ל גם בפיגול במיעוט בתרא דאף שהוכשר ברוב סימנים מ"מ כיון דמצוה לכתחילה לגמור כל הסימן אע"פ שכבר הוכשר יחזור ויפסול.
והנה הרמב"ם השמיט התוספתא בחידוש דין זה שכבר הוכשר בשחיטה. ולכאורה הי' נראה בזה דלפי המבואר בזבחים ד"ל ובפסחים דס"א דשחיטת סימן אחד הוי חצי מתיר צ"ל דהתוספתא ס"ל דמפגלין בחצי מתיר דאי אין מפגלין בחצי מתיר לא איצטריך לאשמעינן בשלא לשמו במיעוט בתרא דהא גם לפני שחיטת הרוב לא מהני פיגול בחצי מתיר. ולפ"ז למאי דקיי"ל דאין מפגלין בחצי מתיר גם בלא זה לא הוי פיגול, ולהכי השמיט הרמב"ם התוספתא. הן אמת די"ל דדוקא בפיגול אין מפגלין בחצי מתיר, וכ"כ בס' אור שמח בפט"ז מה' פסוהמ"ק דהא דאין מפגלין בחצי מתיר לא נזכר בגמ' ובתוספתא דתני כולהו גווני רק בפיגול ובמחשבת שלא לזמנו אבל בהך דשלא לשמו לא נזכר. וטעמא דמילתא דמחשבת פיגול תליא רחמנא באם האכל יאכל שמחשבתו לאכילת אדם או לאכילת מזבח ושחיטה מתרת לאכילת מזבח וכן זריקה מתרת לאכילת אימורין ומתרת בשר לאכילת כהנים ולהכי בעי שיפגל בכל המתיר ולא בחצי מתיר, אבל מחשבת שלא לשמו דלא תליא באכילה רק במחשבת עבודות גם בחצי מתיר פסול מן התורה, ורק בפסח במחשבת למולים ולערלים שמחשב בשחיטה לאכול מבשרו לערלים דמיא לפיגול ותלי' אי הוי חצי מתיר יעוי"ש. ולפ"ז י"ל דלהכי נקט התוספתא הך דינא דמיעוט בתרא בשלא לשמו ולא בפיגול משום דבפיגול אין מפגלין בחצי מתיר וגם לפני שחיטת הרוב לא הוי פיגול, אבל בשלא לשמו דנפסל בחצי מתיר שפיר קתני בתוספתא דבמרק שלא לשמו כשר מטעם שכבר הוכשר. ומאי דתנינן בתוספתא פ"ד דפסחים שחטו לשמו ומרק שלא לשמו כשר היינו בשנוי קודש ולא במחשבת למולים ולערלים, ובשנוי קודש דפסח פסול גם בחצי מתיר כמו בשארי קרבנות וכשר רק משום שכבר הוכשר בשחיטת רוב הסימנים. ולפ"ז עדין קשה דהו"ל להרמב"ם להביא דין התוספתא בשלא לשמו דנפסל בחצי מתיר. ואפ"ל למש"כ התוס' בפסחים דס"ב ד"ה ערלים דלא אמר ר"מ דמפגלין בחצי מתיר רק בסימן שלם וכ"כ התוס' בזבחים ד"ל בד"ה סימן דבעינן דבר המסוים, ולפ"ז י"ל דאף בשלא לשמו דפסול בחצי מתיר בעינן דבר המסוים. ובתוס' שם דכ"ט בד"ה מחלוקת מבואר דהא דבעינן דבר המסוים היינו לאילפא אבל לריו"ח הוה מצי למינקט בסימן אחד בתחילתו וסופו, דהא ריו"ח סבר דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ובסימן אחד נמי מחלוקת יעוי"ש. וי"ל דהתוספתא ס"ל כריו"ח דלא בעינן דבר המסוים וגם במשהו סגי, אבל הרמב"ם פסק כסתימת הגמרא בזבחים ובפסחים דבעינן סימן אחד ואין חידוש דלא נפסל אחרי שחיטת רוב הסימנים דגם בלא זה במשהו לא נפסל וא"ש.
אולם לפמשנ"ת דבמחשבת שלא לשמו דלא תליא באכילה מפגלין גם בחצי מתיר כמו שהוכיח באור שמח מהא דלא מצינו בגמרא ובתוספתא דין חצי מתיר בשלא לשמו, לפ"ז צריך לומר דגם במשהו בלא דבר מסוים פסול שלא לשמו דאל"כ עדין הו"ל לאשמעינן בגמ' ובתוספתא במחשבה שלא לשמו במשהו דאינו נפסל. וא"ש לפ"ז ד' התוספתא לכו"ע, דדוקא אחר שחיטת הרוב כשר לפי שכבר הוכשר בשחיטה אבל לפני שחיטת הרוב נפסל גם במשהו. ויהי' מהתוספתא ראי' לחידוש דין של האור שמח דבשלא לשמו נפסל לכו"ע בחצי מתיר וגם במשהו. אלא דעדיין אין זה מוכרח דאפ"ל כמש"ל דהתוספתא ס"ל דמפגלין בחצי מתיר גם במחשבת שלא לזמנו ולא בעינן גם דבר מסוים וה"ה בשלא לשמו, והרמב"ם דפסק דאין מפגלין בחצי מתיר ס"ל דה"ה גם בשלא לשמו ומש"ה לא הביא דין דהתוספתא. ואע"ג דגם בחצי מתיר פסול מדרבנן מיהא הוי כמבואר במנחות י"ד, יעוי' בתוס' זבחים דמ"ב בד"ה ממאי שכ' דבשוחט סימן אחד דל"ש למיגזר סימן א' אטו ב' סימנים לא נפסל גם מדרבנן יעו"ש.