אור ברסלב
אחיעזר חלק ג סימן מח › ד

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן מח · ד

ג

ולמש"כ מבואר דהרמב"ם מפרש פלוגתא דריו"ח ור"ל בבן שמונה חי או בבן ט' מת. עכ"פ י"ל לכו"ע דמאי דמשני הגמ' דהוכשרה בשחיטה כר"ש היינו במת (לבד לשי' בעל המאור דס"ל דבמת לא פליגי דהוי חד גופא ומפרש דפליגי בחי) ובכה"ג ראוי' לאכילה גם מדרבנן. ובעבר בנהר שהפריס ע"ג קרקע וטעון שחיטה מדבריהם לריו"ח לא מהני הכשר שחיטה לר"ש כיון שאי"ר לאכילה מדרבנן כמ"ש התוס' בד' ע"ג דלריו"ח מוכרח כן אבל לר"ל שאין הכרח לזה מפרש בשחיטה יבישתא ודלא כר"ש כמש"כ הלב ארי' שהבאנו לעיל.

ולפי המתבאר לריו"ח דבן פקועה אף שאינו אסור לעולם דכשתצא נפשה הרי היא מותרת ויש לה היתר בשחיטה מדרבנן מ"מ לא מהני הכשר שחיטה מדרבנן, א"כ אין סתירה לדין מפרכסת די"ל דלא מהני הכשר דחבת הקדש שאאמד"ר, ואדרבה יש ראי' מזה דאע"ג דיש לה היתר אח"כ מ"מ לא מהני הכשר. והתוס' בריש חולין בד"ה במוקדשין תירצו ברווחא לכו"ע אף לריו"ח דס"ל דאזלינן בתר דרבנן בהכשר דרבנן.

וצ"ל דשאני הכשר מדבריהם מהכשר מים מן התורה דמהני אע"פ שאסור באכילה מן התורה וגם במפרכסת דאסורה לב"נ כמבואר במתני' בחולין דקי"ז ובד' קכ"א בישראל בטמאה ונכרי בטהורה מקבל טומאת אוכלין אף במפרכסת שאינה ראוי' באותה. שעה לאכילה גם לב"נ מ"מ מהני הכשר מים. אבל בהכשר שחיטה לר"ש אף דמהני לגבי ב"נ דאין באבר המדולדל אלא מצות פרוש ומותר לב"נ כמ"ש הרשב"א והר"ן מ"מ כיון שאינו ניתר לאכילה מדרבנן לא מהני הכשר מדבריהם וה"נ בהכשר מדבריהם בחבת הקדש. עכ"פ בפשוטו י"ל דאין סתירה מחולין דע"ה לר"ל דס"ל דאזלינן בתר דאורייתא כהני אמוראי בדקכ"ז והתוס' בריש חולין מיישב לרב אשי וריו"ח.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה