אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מח · ב
ומצאתי ישוב נכון לזה בס' לב ארי' דדוקא לריו"ח דס"ל דתרי גופי נינהו ואוקי מתני' דר"מ ס"ל כר"ש דשחיטה מכשרת וס"ל ג"כ דאין שחיטה עושה ניפול והאבר מותר מדאורייתא, וקשה אליבי' למ"ל לר"מ דהוכשר בדמי' דהא שחיטה עצמה מכשרת, מש"ה הוכרחו לתרץ דכיון דמדרבנן אסור לא מהני הכשר שחיטה דרבנן, ולכן א"ש לריו"ח דהאי דעבר בנהר הוכשר אתי גם אליבא דר"ש דכיון דבן פקועה אינו ניתר מדרבנן לא מהני הכשר שחיטה. אבל לר"ל דס"ל חד גופא הוי והוכשר בדמי' ולא איצטריך לאוקמי מתני' כר"ש, וגם ס"ל דלר"מ שחיטה עושה ניפול והאבר אסור מדאורייתא, לדידי' מהכ"ת נחדש דכיון דאסור מדרבנן לא מהני הכשר שחיטה לר"ש ונקטינן דכיון דמהני הכשר שחיטה מן התורה גם לגבי האבר להכי מהני ההכשר אף לר"ש, ולזה הוצרך ר"ל לומר דהברייתא אתי' דלא כר"ש, זהו תו"ד הלב ארי'.
אולם לכאו' תמוה דהא לעיל מיני' אותבי' ר"ל לריו"ח ממתני' דהבשר מגע נבילה דברי ר"מ וחכ"א מגע טריפה שחוטה ולריו"ח במאי איתכשר, ומשני בשחיטה כר"ש דאמר שחיטה מכשרת, והרי לריו"ח אזיל בתר דרבנן והא מדרבנן טעון שחיטה, וע"ז התעורר מעכ"ת. ולדברי הלב ארי' צ"ל דלא הפריס ע"ג קרקע ואינו טעון שחיטה מדבריהם, אבל תמוה דהא עכ"פ מפרכסת מיהא הוי ואסורה מדרבנן. אלא דבאמת לר"מ בודאי בבן ט' בעובר מת מיירי דבחי הא טעון שחיטה או מיירי בבן ח' חי כמש"כ המהרש"א שם, ועיקר הקושי' מר"מ ולא מרבנן כמ"ש בעל המאור דלרבנן דהוי כמגע טריפה י"ל דחיבת הקדש מכשירתו. אלא שהרמב"ן מסתפק בזה דכל שאינו ראוי ליקרב למזבח ולא נראה מעולם אין חיבת הקדש מכשירתו, אבל גם לד' הרמב"ן י"ל דלרבנן מיירי בבן ח' חי או בבן ט' מת שא"צ שחיטה מדרבנן ולפיכך השחיטה מכשירתו כיון דמותר גם מדרבנן. אלא דאי נימא דבן פקועה בן ט' חי שלא הפריס ע"ג קרקע אסור כמפרכסת עד שתצא נפשה אפשר דגם בן ח' חי אסור, וצ"ע בזה דאפשר דדוקא בבן ט' חי דד' סימנים אכשר בי' רחמנא ושייך בו דין שחיטה יש בו גם דין דמפרכסת משא"כ בבן ח' חי. אבל מד' התבו"ש נראה דאף בן ח' חי אסור מדרבנן, ולפ"ז הא אסור מדרבנן מצד מפרכסת, וצ"ל דמיירי בבן ח' מת או בבן ט' מת. אולם הבעל המאור כ' שם דהא דאבע"ל מהו למנות בו ראשון ושני לרבנן בבן ט' חי ולר"מ בבן ח' חי מדאמרינן עלה נעשה כזוג המתקשקש, אבל במת דברי הכל חד גופא הוא, והא דאותבי' ר"ל לריו"ח משום דכולהו עוברין הניתרין בשחיטת אמן אתניא במתני' עכ"ל, ולדבריו עכצ"ל דבחי קמיירי אבל בחי' הרמב"ן מבואר דהאיבעיא הוא בכל אופן כגון בן ח' בין חי ובין מת שמותר בשחיטת אמו ובן ט' מת לר"מ או חי לרבנן, הרי דגם במת מספק"ל להגמ'. [ובס' לב ארי' מרגיש בזה אם הקושי' גם מדרבנן דלא הוי חבת הקדש, ולא ראה ד' הבעה"מ והרמב"ן].