אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מז · ו
וע"ד מה שהשיג עמש"כ בסי' ל"ט ע"ד הירושלמי בפ"ב דחלה דתגרי נכרים מוכרים להם וכרי"ש דאמר לאחר ירושה וישיבה משמע, דלהכי איצטריך להא דתגרי נכרים משום דמצד פטור חו"ל הי' מתחייב ע"י פירות חו"ל שנכנסו לארץ ורק דמצד פטור נכרי לא מהני מה שנכנסו לארץ, ותמה ע"ז דהא לרי"ש בתוך י"ד לא נתקדש בקדושת הארץ לגבי דין חדש ולא נתחייבו מצד פירות חו"ל שנכנסו לארץ עכ"ד, הצדק אתו. אולם על הגליון רשמתי בצדו די"ל לפמש"כ הב"ח. בתשו' גאוני בתראי בסי' ב' לשי' הירושלמי:
דמה שאמרו וכרי"ש פי' הוא שמביא ראי' על הא דמשני מה שהיו תגרי נכרים מוכרים להם דהיינו כרי"ש וכו' כלומר דלרי"ש מקרא דכי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר וגו' לא נצטוו להביא עומר אלא לאחר י"ד שנים, וא"כ צ"ל דכל י"ד שנים לא הביאו עומר כלל, וכיון דמיד שנכנסו לארץ זכו בארץ ובכל תבואות הארץ נאסרה התבואה באכילה מאותה שעה משום חדש כיון שאין עומר שיתיר, וע"כ דלא אכלי כל י"ד שנה אלא מתגרי נכרים שהיו מביאים משארי ארצות, ולהכי מייתי דלרי"ש משני מתגרי נכרים, וחולק על הבבלי שהק' דלמ"ד דמושבותיכם דלגבי חדש לאחר ירושה וישיבה משמע ניכול לאלתר ומשני דלא הוו צריכי עכ"ד הב"ח. ומ"מ י"ל דלא ס"ל דמושבותיכם כל מקום שאתם יושבים משמע, ובפרט למש"כ הירו' בערלה דאיצטריך לכשיצאו לחו"ל ובחו"ל אינם חייבים, והא כפשוטו הומ"ל דאפי' משל חו"ל, אלא משום דפירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבים ובשל נכרי פטור משום דשל נכרי הוא פטור בפ"ע, ומזה מדייק הב"ח דאפי' למ"ד חדש נוהג בחו"ל מ"מ בשל נכרי פטור. ואם שי"ל דהב"ח אינו מפרש כן מ"מ יל"פ כן ד' הירושלמי. וביותר י"ל למש"כ הפנ"י בקו"א לקדושין בה' חדש לישב ד' הירושלמי, דלכאורה מפו' בד' הירו' דנראה דב' תירוצים הם ולתי' הרשון ס"ל דחדש נוהג בחו"ל ומ"מ אינו נוהג בשל נכרי, וכ' דהירוש' בשנויא קמא ג"כ ס"ל דחדש אינו נוהג בחו"ל ואי משום דכתיב בכל מושבותיכם אתי לחדש הבא מא"י לחו"ל, ובשנויא בתרא משני דאף מתבואות הארץ היו יכולים לאכול. וכ"כ בביאור הגר"א להירו' ויעוי' בשו"ת משכנות יעקב. ואכתי קשה על הלשון מה שתגרי נכרים היו מביאין להם דהו"ל למימר דאפי' משל חו"ל, אלא דבשל חו"ל היו מתחייבים מצד פירות חו"ל שנכנסו לארץ, אבל בשל נכרים מחו"ל לא נתחייבו לכשנכנסו לארץ כמש"כ שם.
ומש"כ מעכ"ת עמש"כ לישב ד' הירושלמי דלהכי איצטריך קרא דמושבותיכם בחדש לכשיצאו לחו"ל משום דלכשיהי' קרימת פניהם בחו"ל אינו חייב משום לחם, דדבר זה נסתר מהירוש' פ"ק דהוקש לחם לקלי דכמו דקלי אסור בחדש אפי' שלא הביאו שליש ה"ה בלחם, ומה"ט כמו בקלי שיצא לחו"ל יש עליו דין חדש כן בחיוב לחם חייב לכשיצא לחו"ל. לא אדע איזה דמיון יש לזה, דמאי דילפי' מהיקש הוא באם אפאה מתבואה שלא הביאה שליש חייב משום לחם כמו קלוי, אבל לגבי יצא לחו"ל אם יצא לחם לחו"ל ה"נ דחייב כמו ביצא קלי לחו"ל, אבל ביצאה תבואה שלא נתחייבה בארץ משום לחם ורק בחו"ל נתחדש ע"ז שם לחם ע"י קרימת פניהם הו"א דלא יתחייב משום חיוב חדש דלחם. (ועי' במנח"ח סי' ש"ג מה שפלפל בד' התוס' דפסחים כ"ג דבלא הביא שליש דאי"ח משום חדש דאתי כר"א בפ"ק דחלה ולא הביא ד' הירו' שם דנראה דאף לר"א חייב, וכ"פ הגר"א ועי' בשו"ת שאג"א החדשות, ובשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ס"ח האריך בזה ותמה ג"כ ע"ד התוס' יעו"ש).
[ז] וע"ד
אשר העיר עמש"כ באחיעזר חאה"ע סי' כ"ב לתמוה ע"ד הה"מ בפ"ג מה' מלוה ולוה דשי' הרמב"ם דלאו דלא תבוא אינו ניתן לתשלומין שלא אסרה תורה מחמת הפקעת ממון חבירו שהרי נושה בחובו ואין זה לא גנב ולא גזלן, מד' הרמב"ם בפ"ג מה' גזילה הט"ז דמבואר שם דהר"ז גזלן, וע"ז כ' כתר"ה דכונת הרמב"ם דהוי גזלן לענין אונסין, אבל לא הוי גזלן לענין הלאו כמש"כ הפנ"י בב"מ דס"א לענין קרקע, והקצוה"ח בשולח יד בפקדון עכ"ד, לא ידעתי לפרש דבריו שהרי עיקר תמיהתי דכיון דמחויב באונסין הר"ז ניתן לתשלומין, והה"מ כ' שאין זה ניתן לתשלומין שלא נתחייב באחריותו כלל דלא הוי גנב וגזלן, והרי מבואר מד' הר"מ ספ"ג מה' גזילה. דהוי גזלן וחייב באונסין ומה בכך אם אינו עובר משום לא תגזול (ועי' באחיעזר שם באות ה' דמד' הראב"ד נראה דנפסל לעדות וי"ל בכונת הרמב"ם דלענין זה חשוב גזלן יעו"ש. ובמש"כ כת"ר י"ל מה שתמהתי שם בד' הר"מ בפ"ג מה' מלוה ולוה הל' ה' אמאי לא מנה הרמב"ם לאו דלא תגזול דבאמת לא עבר הלאו).
ב"ה ח' חנוכה תרצ"א.