אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מב · ד
ובמש"כ בקו' הירושלמי וכי יש מכיר לעני משום דע"י עצמו א"א דהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ובתרו"מ הוי טוה"נ ממון ולא מהני ע"י עצמו, י"ל עוד מה שנתקשו, הא גם בעני יש מכיר למש"כ התוס' בחולין דקל"א דיכול לתת לכל עני שירצה מדקרי לי' ממון שאין לו תובעים, וגם היש"ש מסכים כן למ"ד טוה"נ ממון, ותקשה לפמ"ש דכל עיקר הקו' קאי למ"ד טוה"נ ממון, אולם לפמש"ל דהא דמהני מכירי כהונה היינו דהכהנים מסחי דעתייהו כמו שפירש"י וכ"ז למ"ד טוה"נ ממון, דל"מ תפיסת הכהן, אבל במעשר עני דאם תפס אין מוציאין, דאין בו טוה"נ לבעלים, א"כ לא מייאשי העניים דעתייהו. [וגם סברת התוס' בב"ב דקכ"ז דהוי כמתנה מועטת ל"ש במ"ע המתחלק בתוך הגרנות, ועי' בחת"ס חיו"ד סי' רל"ז].
אולם כ"ז אינו עולה יפה לפי המבואר מד' הרמב"ם דצריך לזכות ע"י אחר או במכירי כהונה ולויה סגי, והא קיי"ל טוה"נ אינו ממון, וא"כ יכול לזכות גם ע"י עצמו, וע"כ צ"ל כיון דאף דטוה"נ אינו ממון יש לו טוה"נ, אלא שאינו שוה ממון וגם מצות נתינה עליו:
וא"א לקיים מצות נתינה בלי הוצאה מרשותו.