אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מא · ה
והנה בספר בית מאיר סי' צ"ג נתקשה לדעת הפוסקים דס"ל דחייבים מדד"ג במלוה ע"פ שמכרו היתומים דהו"ל מזיק שיעבודו, וא"כ בנגח ואח"כ הפקיר יתחייב מדין מזיק שיעבודו ונסתייע מזה לשי' הרא"ש דס"ל דהיכי דלא קלקל גוף הקרקע אינו חייב והאבני מלואים תירץ משום דבתם לא נתחייב דקנס אינו מתחייב אלא לאחר העמדה בדין ודמי לשוי' טמון באש כמש"כ הרמב"ן בסברא, דהא לא גרם נזק הוא שהנזק בא על יד המדליק ואע"פ שהלה פוטר המדליק מלשלם כיון שעדיין לא נתחייב לו כלום וה"נ ע"י הפקירו גורם שלא יהי' חיוב כלל דליכא העמדה בדין ולית ביה משום מזיק שיעבודו עכ"ד.
והנה לא הביאו שיטת הראשונים דעיקר דין נגח ואח"כ הפקיר במועד מיירי ובמועד הא נתחייב מיד כממונא ולא שייך תי' הא"מ אלא די"ל דעיקר קושיית הבית מאיר ליתא במועד דמשתלם מן העלי' ולא הוי מזיק שיעבודו, מ"מ יש להקשות דכיון דע"י ההפקר נפטר משיעבודו לגמרי דמי למוכר שט"ח לחבירו ומחלו דחייב לשלם מדד"ג, כיון דנמחל שיעבודו לגמרי. ובס' אמרי בינה חחו"מ כתב דבאמת חייב מדין גרמי במזיק שיעבודו:
והא דנגח ואח"כ הפקיר פטור למש"כ הרמב"ן דבגרמי לא השוה אונס לרצון ורק בכונה חייב ולהכי היכי דלא נתכוון להזיק בהפקירו פטור מצד דד"ג. ובזה הי' מקום ליישב קושי' הפלפלא חריפתא דבמועד דמשלם מן העלי' היכי משכח"ל הא בידו להערים ולהפקיר ולפטור א"ע מתשלומים ולמש"כ י"ל דכיון דיפקיר כדי להפקיע א"ע יתחייב מדינא דגרמי ויתישב בזה גם דהג"מ בב"ק דכ"ח בעבד אינש דינא לנפשי' דקאמר במועד דליכא פסידא וק"ל הא גם במועד י"ל דאיכא פסידא דשמא יפקירנו ויפטר מן התשלומין, ולמש"כ א"ש דאם יפקירנו בכונה יתחייב מדינא דגרמי
אולם נראה דגם במועד אינו מחויב מצד דינא דגרמי, דאעפ"י דחיוב במועד דהוי ממונא מחויב מיד, מ"מ כיון דנגח ואח"כ הפקיר פטור, הא בכה"ג לא נתחייב כלל ולא מצינו מזיק שיעבודו רק היכי שיש עליו שיעבוד ומזיקו במלוה ע"פ שמכרו היתומים, או במוכר ש"ח לחבירו וחזר ומחלו דעכ"פ הי' חוב אלים עד עכשיו ועל ידי המחילה לא נעקר למפרע החיוב, רק דהוי כתשלומין, משא"כ בנגח ואח"כ הפקיר דבעינן בעלים עד שעת העמדה בדין וכל שהפקיר לא נתחייב כלל למפרע, ובכה"ג לא חייבתו תורה ואין כאן שיעבוד כלל ולא שייך בזה מזיק שיעבודו ואפילו מכרו לאחר והלוקח הפקירו אין לחייב את הלוקח משום גרמי, דהא ע"י הפקר לא נתחייב כלל ודמי לשוי' טמון באש והוי רק גרמא בעלמא.
ובזה י"ל דלפי הנראה משי' רש"י בב"ק דמ"ה ובקצוה"ח דגם במכרו פטור לר' יהודא משום דלא הוי בעלים אחד, מ"מ חייב לשלם מצד גרמי, אף דלא הו"ל מזיק שיעבודו, מ"מ נראה דבמשתרשי לי' חייב ועי' בש"ך סי' ק"ז ובקצוה"ח סי' ק"ז ס"ק ו'. וא"ש לשי' רש"י מאי דקשה דהא בידו למוכרו, דלהפקירו אינו רוצה להפסיד השור, אבל הא בידו למוכרו ולקבל דמים ולמש"כ היכא דמשתרשי לי' מחויב ולפי שי' רש"י בע"כ צ"ל דרבנן פליגי עלי' דר"י גם בנזקין כמו במיתה ועיין בתוס' רע"ק למשניות ב"ק ובתשובת רע"ק, דלא כשי' הרא"ש דבמיתה פליגי רבנן, משום דגם שור ההפקר לא נשתנה דינו, אבל לר"י הו"ל נשתנה דינו דשור ההפקר פטור. אבל לשי' רש"י דגם במכרו פטור והא לא נשתנה דינו, וע"כ דגזיה"כ הוא דבעינן בעלים אחד ורבנן פליגי על זה במיתה, א"כ הוא הדין לנזקין. ואתי שפיר מה שאמרו מכרו מכור לרדיא וחוזר וגובהו הימנו,. והא ע"י המכירה נפטר ויחול המכירה כמו ההפקר כמשכ"ל דהיכא דע"י ההפקר נפטר חל ההפקר, א"כ מה"ט תחול המכירה. ולמש"כ דלשי' רש"י, רבנן פליגי עלי' גם בנזקין ואתי כרבנן וקיי"ל כרבנן וא"ש ג"כ הא דאמרו הקדישו מוקדש משום דר' אבוה, דלא נפטר ע"י ההקדש לרבנן, וכן הא דאמר בדכ"ח דבמועד ליכא פסידא ולשי' הרא"ש קשה דהא איכא פסידא דילמא יפקירנו הבעלים וצע"ק.