אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מא · ד
עוד נראה לשי' הראב"ד המובא באס"ז שאינו מחלק בין תם ובין מועד וכ"נ שיטת הרמב"ם, דהא דנגח ואח"כ הקדיש פטור, היינו דוקא באופן שנשתנה דינו ונפטר ע"י הקדש כמש"כ באות א', אבל בקדשים שחייב באחריותן לר"ש דהוי ממון בעלים כמבואר בתוספתא דלר"ש חייב בנזקין, וכמ"כ לריוה"ג בקדשים קלים דהוי ממון בעלים ורעהו קרינן ביה, בודאי גם בנגח ואח"כ הקדיש קדשים שחייב באחריותן או קדשים קלים דבכה"ג לא נפטר, כמו במכירה כמש"כ הרשב"א דבמכרו אח"כ חייב ובפרט בזה דהוי בעלים ממש. ולפי"ז י"ל דבודאי היכא דנפטר ע"י הקדש שפיר חל ההקדש כמש"כ באות ב', בפרט לשי' הראב"ד, דההקדש חל, ורק דגובה אח"כ ע"י השיעבוד דהוי כפדיון, וכן לשי' הרמב"ם דקדושת דמים מפקיע מידי שיעבוד, ולהכי בנגח ואח"כ הקדיש והפקיר פטור. והא דאמר הקדישו מוקדש משום דר' אבוה, היינו בקדשים שחייב בנזקיו כמו בקדשים קלים או באם הקדיש לדמי קדשים קלים דהוי ממון בעלים בכה"ג מן התורה אינו קדוש דכיון דלא נפטר ע"י ההקדש ממילא אין ההקדש חל, ומה שאמר משום דר' אבוה הא יש לומר בסתם קדשים, משום דלרע"ק דשותפין נינהו אינו קדוש או דרצה לומר דבכל גווני הקדישו מוקדש. והא כן צ"ל למש"כ התוס' לפרש בבע"מ והא הול"ל דהקדישו מוקדש בתם, אלא דהש"ס רצה לפרש דבכל גווני הקדישו מוקדש משום דר' אבוה וכן י"ל בזה ד' הרמב"ם מש"פ משום דר' אבוה בדמי שלמים, לפמש"פ כריוה"ג דהוי ממון בעלים בדין נזקין, ולהכי אף דלשי' הרמב"ם גם קדו"ד מפקיע מידי שיעבוד, מ"מ אינו נפטר בכה"ג מדין נגח ואח"כ הקדיש.