אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מא · ג
והנה מדברי הראב"ד המובא באס"ז בב"ק די"ג: נראה דאינו מחלק בין תם למועד שכתב מיהו אם הפקיר והקדישו קודם העמדה בדין פטור דכתיב ומכרו את השור החי וחצו את כספו אלמא בדאית לי' בעלים בשעת תשלומין מיירי עכ"ל. והא קרא דמכרו וכו' בתם קאי ומבואר דגם בתם נגח ואח"כ הפקיר פטור. וכ"נ מד' הרמב"ם בפ"ח מה"ל נ"מ הל' ד' כמשכ"ל ויקשה כיון דפטור בנגח ואח"כ הפקיר בדין שיחול ההקדש וההפקר וצ"ל דס"ל כשי' רש"י דלהכי אקדיש לוה לא מהני משום אינו ברשותו וכמו שמפרש הקצוה"ח ואעפ"י דע"י ההקדש וההפקר יופטר מ"מ הוי אינו ברשותו.
ואפשר לדעתם דגם לשי' התוס' דס"ל דלהכי אין קדושת דמים מפקיע מידי שיעבוד, משום דמכאן ולהבא הוא גובה ולא עדיף כח הקדש מכח מקדיש כיון די"ל פדיון וראוי לפקוע, מ"מ י"ל דדוקא היכי דע"י המכירה וההקדש לא נפקע מידי שיעבוד דאתי בע"ח וטריף בכחו למכור ולהקדיש, אבל כיון שיופקע מידי שיעבודו לגמרי על זה גם לשי' התוס' אינו ברשותו להפקיע מידי שיעבודו.
אבל דחוק לומר כן דא"כ אמאי קדוה"ג מפקיע מידי שיעבוד דהא כיון דמפקיע מידי שיעבוד הוי אינו ברשותו והא מדהתו"ס אינו נראה דס"ל כשי' תוספת הרא"ש והריב"ש.
ולפי"ז צ"ל דהראב"ד המובא באס"ז איננו הראב"ד בעל ההשגות דס"ל דקדושת דמים לא פקע בכדי והקדש חל, אלא דע"י השיעבוד לא הוי בכדי והשיעבוד הוי כפדיון, דא"כ מהראוי שיחול ההקדש בתם מן התורה כיון דע"י ההקדש יופטר לגמרי ואין כאן שיעבוד כלל.
אלא דלפי"ז הד"ק מ"ט בנגח ואח"כ הקדיש חל ההקדש דהא מבואר בדל"ג דהקדישו מוקדש משום דר' אבוה דוקא כמשה"ק באס"ז. והנה מהקדש ל"ק די"ל דמיירי בקדושת הגוף בתם הראוי למזבח כמו שהרגשתי אבל עדיין יקשה מהפקר דלא עדיף מקדושת דמים ובע"ח גובה הימנו כמש"כ הרשב"א ועי' בקצוה"ח סי' רמ"ה. ולדברי ר"ת דס"ל דבמטלטלין אף קדו"ד מפקיע מידי שיעבוד מן התורה והא דקאמר משום דר' אבוה, היינו דאלמוהו רבנן לשיעבודו כמש"כ התוס' בב"ק דל"א ובערכין דכ"ב, א"ש הא דנגח ואח"כ הקדיש דקאי על דין תורה.
אולם לא זכיתי להבין דהתו"ס בערכין שם דהא עיקר החילוק בין מטלטלין לקרקע משום דכמו דמכירה מועיל במטלטלין, ה"ה הקדש וה"ה הפקר, ומ"ל מכרו להדיוט ומ"ל מכרו לגבוה, אבל בשור תם אם מכרו אינו מכור דתורא נגחנא קלא אית להו. א"כ מה"ט קדושת דמים והפקר לא עדיף ממכירה ואיך יחול ההקדש וההפקר מן התורה דהא משועבד לניזק וכמו שאמרו משום דר' אבוה, אבל המעיין בספר הישר לר"ת אות צ"ה שהאריך בזה נראה דעיקר הטעם דקדושת דמים מפקיע מידי שיעבוד במטלטלין משום דאיש כי יקדיש את ביתו כתיב ומטלטלין כל זמן שהם בביתו אף שהם משועבדים לאחרים חשוב ביתו ויכול להקדישם ומפקיע מידי שיעבוד ולשיר"ת י"ל דאף דמכירה לא מהני דתורא נגחנא קלא אית להו מ"מ הקדש מפקיע מידי שיעבוד. אולם התוס' בערכין שתלה במכירה צ"ע.
ואין לומר דהא דתורא נגחנא קלא אית להו לגבות הימנו הוא מדרבנן, דמ"מ שיטת הראשונים הרמב"ן והרשב"א דמדאורייתא גם מטלטלי משתעבדי הובא באו"ח סי' ל"ט ובקצוה"ח ורק מדרבנן לא משתעבדי לפי שיכולים להבריחם.
והאו"ת כתב דהוי כמחל השיעבוד וממילא בתם מן התורה אין בו שיעבוד, אבל בתורא נגחנא דקלא אית להו וגובה מהלוקח ממילא לא סילק א"ע מן השיעבוד ומן התורה משועבד. והנה בדהג"מ דנגח ואח"כ הקדיש נגח ואח"כ הפקיר בפשיטות י"ל דבהקדש מש"ה חל בין בתם בין במועד דבקדוה"ג חל אף בתם דקדוה"ג מפקיע מידי שיעבוד והפקר מיירי במועד, אבל ד' הראב"ד המובא באס"ז שם, מיהו אם הפקירו או הקדישו קודם העמדה בדין פטור דכתיב ומכרו וכו' דמשמע גם בתם מהני הפקר צ"ע.
ואפ"ל דלרי"ש דמצי לסלוקי בזוזי, אם נתרצו הניזק והמזיק לסלוקי בזוזי והוי כמחל השיעבוד ממילא ביד המזיק להפקיר ואם נגח ואח"כ הפקיר נפטר מחובו לסלוקי בזוזי. וגם למש"פ הרמב"ם כרע"ק דשותפי נינהו, מ"מ קודם העמדה בדין מכרו מכור, משום דלא נתחייב עד שעת העמדה בדין. ויעו' בקצוה"ח סי' ת"ו. ולהכי אם נתרצו הניזק והמזיק לסלוקי בזוזי ואח"כ הפקיר קודם העמדה בדין חל ההפקר.
ולמש"כ דדוקא היכא שנתרצו הניזק והמזיק לסלוקי בזוזי חל ההפקר, אבל בלא זה אינו חל ההפקר וההקדש בתם י"ל משה"ק בפלפולא חריפתא דחיוב מועד היכי משכח"ל דהא בידו להפקיר ויפטור מדין נגח ואח"כ הפקיר. ולמש"כ י"ל דאם הזיק ב' פעמים ולא סילק בזוזי שמשועבד לניזק ואין הפקירו הפקר ולהכי בפעם ג' משלם מן העלי' דלרי"ש דוקא בתפסו ניזק הוי ש"ש לנזקין כמבואר בב"ק דל"ו. (אלא דלרע"ק דשותפי נינהו ומבואר שם דאי יש מותר יחזור לכולם מיבע"ל ויעו"ש בתוס' דכיון דיש בידו להביא עדים אף קודם גמ"ד נתחייב בשמירתו ולדידי' ביד המזיק והניזק להפקירו כדי לפטור מתשלומין מן העלי' ויש לי מקום עיון למש"פ הרמב"ם כרע"ק דשותפין נינהו ולמאי דקי"ל רשות משנה יעוי' בר"מ פ"ו מהל' נ"מ הל' ו' שור שהועד ונמכר או נתן במתנה חוזר לתמותו שהרשות שנשתנה משנה דינו.
ולכאורה גם אם נשתנה רשותו קודם שהועד לא תצטרף הנגיחה, כיון שהרשות משנה, וא"כ לרע"ק דשותפי נינהו ישנה הרשות של הניזק ולא יצטרפו הנגיחות הראשונות לגבות מן העלי', ובעכצ"ל שיסלק להניזק ובכה"ג ביד המזיק להפקירו:
ונראה דלרע"ק באם הזיק שורו של ראובן בשלש פעמים דמי לשור של שותפים שהזיק שורו של אחד מהם ויעוי' בתוס' ב"ק דל"ג בד"ה שני שורים, שכתבו דלרע"ק אצטריך שלא תאמר כיון דאי"ל יוחלט השור לניזק א"כ שורו של זה קנוי לזה ואם הקדישו קדוש כו' יעו"ש ויל"פ דבריהם לפ"ז דאם חבלו זא"ז שלא בב"א הרי נעשה הניזק שותף וחייב על הזיקו של המזיק יעו"ש וצע"ק. ולשי' הרמב"ם דלפני גמ"ד גם לרע"ק מכרו מכור י"ל דדינו כמו אליבא דרי"ש. וצע"ק.