אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מא · ב
ונראה בישוב שי' האס"ז דמאי דחל לר"י ההקדש וההפקר על חלק התמות אף דמגופו משלם בצד תמות לר"י משום דהא דאמרינן הקדישו מוקדש משום דר' אבוה ומן התורה אי"ח ההקדש וההפקר, משום דקדושת דמים אינה מפקעת מידי שיעבוד כמש"כ התוס' שם בד"ה משום דמיירי בבע"מ או שהקדישו לבה"ב (דלשי' ר"ת דגם קדו"ד מפקיע מידי שיעבוד במטלטלין ורק דרבנן אלמוהו כמש"כ התוס' שם, א"ש בפשיטות הא דנגח ואח"כ הקדיש היינו דמן התורה חל ההקדש וההפקר).
והנה הא דקדו"ד אינה מפקעת מידי שיעבוד ביארו התוס' בגיטין ד"מ בד"ה הקדש, דרבא לטעמו דס"ל בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה וחשוב ברשותו ודוקא קדוה"ג שאין לה פדיון מפקיע מידי שיעבוד משום דכיון דחל שעה תו לא פקע דלא עדיף שיעבוד מנתינת דמים, אבל קדושת דמים לא אלים כח הקדש מכח מקדיש, כיון דחל פדיון וראוי לפקוע. ועי' בקצוה"ח סי' קי"ז ס"ק ב', דגם לשי' הראב"ד דס"ל דקדושת דמים לא פקע בכדי מ"מ ס"ל דקדושת דמים אינו מפקיע מידי שיעבוד, משום דכיון דהמלוה טורף בעבורו לא הוי בכדי דהשיעבוד הוי כנתינת דמים יעו"ש, ולפי"ז בנגח ואח"כ הקדיש אי נימא דנפטר מתשלומין א"כ גם בקדושת דמים כיון דשעה אחת חלה הרי נפקע השיעבוד ול"ש לומר דקדושת דמים פקע בכדי כיון דע"י קדושת דמים הרי נפטר לגמרי משיעבודו דאין עוד עליו חיוב כלל, ובפרט לשי' הראב"ד דגם בקדו"ד לא פקע בכדי ורק דהשיעבוד הוי כנתינת דמים כיון דאין כאן שיעבוד כלל אין כאן נתינת דמים.
וכ"ז לשי' הר"י והראב"ד אבל לשי' רש"י דס"ל בפסחים דל"א דלהכי לרבא אין מכירת הלוה חל ואין הקדישו הקדש שהרי ממושכנים הן למלוה ואע"ג שהן שלו אינו ברשותו והא דקדוה"ג מפקיע מידי שיעבוד מובא בקצוה"ח שם בשם הריב"ש סי' שנ"ט בשם תוספות הרא"ש דס"ל לרש"י לחלק בין קדו"ד ובין קדוה"ג דאיש כי יקדיש את ביתו בקדושת דמים קאי ובקדוה"ג חל על דבר שאינו ברשותו יעו"ש. ולפי"ז לשיטת רש"י דקדושת דמים מתחילה לא חלה כלל דהוי אינו ברשותו, א"כ במשועבד לניזק לא חל ההקדש מתחילה. ונראה דבאמת הקצוה"ח מקשה שם לשי' רש"י דקדוה"ג חל על דבר שאינו ברשותו מב"ק דס"ח דמשני שהקדישו בעלים ביד גנב ומקשה מי קדוש והא אמר ר"י גזל ולא נתיאשו הבעלים וכו', ומאי פריך, הא בקדוה"ג שפיר חיילי אפילו בדבר שאינו ברשותו. ונראה בביאור ד' תוס' הרא"ש בשי' רש"י משום דבקדושת הגוף דאי נימא דחל על דבר שאינו ברשותו ומפקיע מידי שיעבוד, ממילא הוי ברשותו ג"כ דמעיקרא תורא דראובן השתא תורא דראובן כמו שאמרו בב"ק דע"ו וחשוב קרבנו וממילא דהוי עי"ז ברשותו ובאים כאחד וכמש"כ הרשב"א בגנב וגזלן שתרמו דיאוש ושי"ר באים כאחד, משא"כ בקדשי בדק הבית דלא שלו הוא ועל ידי הקדישו נכנס ברשות ההקדש כמו במכירה ואין להמקדיש בזה עוד שום שייכות ועל כרחך לא חל ההקדש משום דהוי אינו ברשותו אבל בקדושת הגוף הא ע"י חלות ההקדש הוי קרבנו וברשותו ודברים קרובים לזה מצאתי בס' עונג יו"ט.. ולפי"ז בנגח ואח"כ הקדיש כיון דאם נימא דחל ההקדש הרי נפטר על ידי זה מחיובו ונפקע משיעבודו וא"כ חשוב באים כאחד ושפיר חל ההקדש ויותר נראה בשי' רש"י דמש"כ רש"י דאין מכירת הלוה חל ואין הקדישו הקדש דהוי כשלו ואינו ברשותו, אעפ"י דגם לשי' רש"י בודאי הוי זבינא ליומא ורק דהבע"ח טורף דס"ל לרש"י דהא דהבע"ח טורף מהלוקח אף דאין על הלוקח שיעבוד הגוף, משום כיון דמשועבד הוא מצד המוכר מה מכר ראשון לשני מה שיש לו, אבל לגבי הפקעת השיעבוד אינו ברשותו ורק לענין זה אינו ברשותו, ולהכי היכי דמסלק בזוזי נפקע שיעבודו ממילא דלא כמש"כ הקצוה"ח, משום דדמי למוכר לכשאפדנה הרי קנויה לך דהא המוכר לא פירש כן בשעת מכירה, אלא דמאי דהוי אינו ברשותו הוא רק לגבי דין השיעבוד, אבל הרי יש בידו למכור את השדה באופן שיהי' ביכולת המוכר לסלק הבעל חוב. ולגבי שיעבוד יש שיור בקנינו ואינו ברשותו למוכרו לחלוטין לסלק את השיעבוד. ומהאי טעמא דהוי חסרון במכירה אתי המלוה וטריף מהלוקח אף שאין על הלוקח שיעבוד הגוף. (ובזה נ"ל בבכורות דמ"ח בשני יוסף בן שמעון כו' מכדי נכסי דבר אינש אינון ערבין וכיון דא"י לגבות מן הלוה וכו' ועי' בחו"מ סי' מ"ט בתומים ובנתיבות, שהקשו דהא היכי דהערב מודה אעפ"י שהלוה כופר חייב הערב בתשלומין, ולמש"כ י"ל כיון דאין בכח המלוה לגבות מן הלוה וממילא מכירת הלוה הוי מכירה גמורה ואין בזה דין אינו ברשותו לגבי השיעבוד, כיון דאין על הלוה שום שיעבוד נכסים מספק וכיון דאין כאן שום שיור בהמכירה א"א לגבות מהלוקח משום ממנ"פ, דהא אין על הלוקח שיעבוד הגוף מספק) ולהכי גם בקדושת דמים דאעפ"י דההקדש חל גם לשי' רש"י מ"מ אתי המלוה וטריף כמו בלוקח, דהטירפא הוי כתשלומין, כיון דיש חוב על ההקדש והא הקדש מתחלל ע"י מלוה, כמבואר בשקלים פ"ד דיתנו לאומן בשכרם, משא"כ בקדושת הגוף שא"י בלא פדיון א"כ מה בכך שיש שיעבוד על ההקדש סוף סוף אין קדושת הגוף יוצא בלי פדיון וממילא מפקיע מידי שיעבוד כיון דע"י חלות קדושת הגוף נפקע השיעבוד וממילא גם ברשותו להקדיש קדוה"ג, כמו בגנב וגזלן שתרמו דהא אי נימא דחל עליו קדוה"ג הרי נפקע השיעבוד, משא"כ בקדושת דמים דאעפ"י דחל עליו ההקדש כיון דנשאר השיעבוד הוי כפדיון ולהכי הוי אינו ברשותו.
ולפי"ז בנגח ואח"כ הקדיש אי נימא דההקדש חל הרי נפטר משיעבודו לגמרי דנפטר מדין נגח ואח"כ הקדיש וע"י חלות ההקדש נפקע מידי שיעבוד אפילו בקדושת דמים א"כ בדין שיחול ההקדש מצד הדין, ומה שאמרו הקדישו מוקדש משום דר' אבוה שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון הוא על פי שיטת האס"ז דדין נגח ואח"כ הקדיש אינו אלא במועד משא"כ בתם דבתם אין מן הדין פטור דנגח ואח"כ הקדיש ולהכי אין ההקדש חל ולהכי במועד דאף לר"י דס"ל דצד תמות במקומה עומדת לענין מגופו, מ"מ בדין דנגח ואח"כ הקדיש פטור לגמרי מגזיה"כ, ולהכי שפיר חל ההקדש, אף לגבי צד תמות, כיון דעל ידי ההקדש נפקע שיעבודו ובאים כאחד.
ושי' הרמב"ם בפ"ז מהל' ערכין דקדושת דמים מפקיע מידי שיעבוד ג"כ דההקדש חל רק דהפודה את ההקדש צריך לשלם להבע"ח. ובס' יד המלך ביאר בשיטתו דבהקדש ארי' רביע עלי' ולא שייך עליו שיעבוד ורק לכשנפדה חוזר לשיעבודו והפודה צריך לשלם, ולפי"ז אין בהקדש זה דין ממון דהא הפודה לא יפדה בכדי שעליו לשלם וממילא פקע ההקדש וע"כ רק כדר' אבוה שלא יאמרו הקדש יוצא בלי פדיון הצריכו פדי' יעו"ש שהאריך בזה בשי' הרמב"ם בהל' מלוה ולוה, ולפי"ז מש"פ הרמב"ם בפ"ח מהל' נ"מ הל' ז' דהקדישו המזיק ה"ז מוקדש רק מדר' אבוה והא כיון דקדושת דמים מפקיע מידי שיעבוד לשי' הרמב"ם וההקדש חל מן התורה וממילא נפטר מדין נגח ואח"כ הקדיש ושוב ראוי לפדיון מן התורה כיון שנפטר משיעבודו וקשה בד' הרמב"ם שפסק משום דר' אבוה ועכצ"ל בשי' הרמב"ם דבתם ליתא לדין נגח ואח"כ הקדיש כמש"כ השימק"ו ובבאה"ג סי' ת"ו.
אולם מלשון הרמב"ם שם הלכה ד' וכן שור הפקר שהזיק פטור שנאמר רעהו וכו' ולא עוד אלא שור המיוחד לבעלים ואח"כ הפקירו פטור וכו' משמע דאין חילוק בין תם ובין מועד דהא שור ההפקר פטור אפילו בתם. וצ"ע.
והגאון רע"א בתוספותיו למשניות ב"ק פ"ד ובגה"ש בב"ק דף צ' ובתשו' הקשה בהא דהקדישו מוקדש משום דר' אבוה דהא הוי נגח ואח"כ הקדיש ולא הביא מש"כ באס"ז לחלק דבתם ליתא לדינא דנגח ואח"כ הקדיש ובפשוטו הא לק"מ דהא כיון דאין הקדישו קדוש ממילא ליתא לדינא דנגח ואח"כ הקדיש ורק למשכ"ל לבאר בשי' רש"י והראב"ד כיון דעי"ז יופקע השיעבוד בדין שיחול ויעוי' בתשובת חת"ם סופר חח"מ סי' קס"ה שלא הביא חילוק הראשונים ואזיל בתר איפכא דבמועד ליכא דין דנגח ואח"כ הקדיש וישב בזה קוש' הגרעק"א בב"ק ד"צ ודבריו תמוהים.