אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מ · ג
ומה שנסתפק מעכ"ת באם קנה במעות ומת אי יש מי שפרע על היורשים, הנה גם אני דקדקתי מד' הגר"א הנ"ל דאין מש"פ על היורשים דאל"כ אכתי איכא נפ"מ במת, ובאמת שכן מבואר בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' של"ז וז"ל שם, ומש"כ דד"ת מעות קונות, אבל אז"ל שלא יקנה אלא במשיכה, ואם הי' הוא קיים וחוזר בו הי' מקבל מי שפרע אבל יתמי לאו בני מי שפרע נינהו ואנן טענינן ליתמי מאי דמצי אבוהי לטעון יעוי"ש, והמעיין שם יראה דלאו ביתומים קטנים קא מיירי רק לפי דל"ש להיתומים מש"פ ואף לדעת כמה מהאחרונים דהחכמים הפקיעו קנין מעות שיכול לחזור אבל כ"ז דלא הדר בו הוי קנין. מ"מ כיון שבידו לחזור יורשים היורשים זכותו, וזהו כונת הרדב"ז ואנן טענינן ליתמי מאי דמצי אבוהי לטעון אעפ"י שלא חזר ולא טען שחוזר מ"מ כיון שבידו הי' לחזור ליורשים את זכותו ואיסורא דמש"פ בדידהו נמי ליכא.
ומש"כ הריב"ש דלא נחתינן לנכסי' הוא באסמכתא יעוי"ש בס' של"ה דשם לא מהני תפיסה, ויעוי"ש בד' הריב"ש בדבר שלב"ל דאי לא הוי מחילה הרי לא קיים שבועתו. ושפיר י"ל דע"י דנחתינן לנכסיו ימחול כדי שיקיים שבועתו. ועל כן השמיט הרמ"א חילוק הריב"ש דלא נחתינן לנכסי' בדבר שלב"ל דגם הריב"ש לא אמרה רק באסמכתא ועיין.
ומה שהתפלא עמש"כ הרמ"א בסי' ר"ט וכן אם שאל על שבועתו, דהיכי יכול לשאול הרי השבועה הוא לתועלת הלוקח לא ראה מעכ"ת את ד' הריב"ש בסי' של"ה [שם מקומו בדין אסמכתא דתוך השבועה ולא אדע למה לא מצאה מעכ"ת] שהרגיש בעצמו הריב"ש וכ' מעתה לדעת ר"ת ז"ל דס"ל דנדר שהוא להנאתו של חבירו דאעפ"י שאין מתירין שלא מדעתו מ"מ אם התירוהו בדיעבד מותר יעוי"ש, והרמ"א שהעתיק ד' הריב"ש הוא ג"כ לדעת המחבר בסי' רכ"ח בדיעה הראשונה, או די"ל בגוונא שהוא מדעת חבירו דמוחל לו השבועה דנפ"מ איכא אם קנה הלוקח א"כ לא מהני מחילה על דבר שהוא בעין ואף אם מחל יכול לחזור ועל הלוקח להקנות להמוכר בקנין משא"כ מצד השבועה מועיל התרה על פי דעתו לבד. וז"פ.