אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מ · ב
ומש"כ מעכ"ת עוד בכונתו דלענין מה נחלקו אמוראי אי קנין סטומתא הוי קנין גמור או דלא קנה רק למש"פ דממנפ"ש אי ביד בי"ד לכופו הרי בלא"ה יכולים לכופו מצד השבועה ואם אין בידם לכופו אין תועלת אף אי הוי קנין גמור, ז"א בכונת הגר"א שהרי מתחלה כתב דאיכא נפ"מ במת. ולא עוד אלא שגם בגוף הכפי' נפ"מ אם מצד הקנין אי מצד השבועה דמצד הקנין הרי הוא של הלוקח ונחתינן לנכסי' ומוציאין מיד המוכר. משא"כ היכא שאין כאן קנין ל"ש רק לכוף עד שיאמר רוצה אני, אבל שיעבוד נכסים אין כאן ויעוי' בסי' ר"ט ס"ד בטו"ז שם שהביא כן בשם הריב"ש דחוב הבא מחמת קנין יורדין לנכסים משא"כ מחמת שבועה אין יורדין לנכסיו, אלא משמתין אותו עד שיקיים שבועתו יעוי"ש. ופשוט דגם אם תפס הלוקח מחויב להחזיר שהרי זה גזל בידו כיון שאין זה קנוי לו ויעוי' בנתיבות סי' ק"ז שכ' דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי אף דמצוה לפרוע חובת אביהן חיובא דגופא הוא דאיכא אבל אם תפסו הרי הן גזל בידו עיי"ש ואף בפריעת בע"ח למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא מ"מ כ' הרמב"ן בשלהי ב"ב דמטעם מצוה נחתינן עליו שאני התם דנשתעבד גופו לשלם לו. ובודאי דאם תפס הלוה זוכה בו ולא בעינן הקנאה דלכך נשתעבד לו משא"כ בשבועה ות"כ אין כאן גם שיעבוד הגוף נגד הלוקח, רק דיש עליו חיוב שבועה כמו שמחויב להניח תפלין בודאי אם תפס הלוקח מוציאין אותו מידו.
ובזה ילה"ע בד' הרמ"א בסי' ר"ט ס"ד ואם נשבע לקיים המקח אעפ"י שלא בא לעולם צריך לקיים שבועתו, ומיהו אינו נקנה בקנין ולכן אם לא נוכל לכוף אותו כגון שמת אין הקנין כלום עכ"ל וד' הרמ"א אינם מובנים, כמו שהרגיש בזה מעכ"ת דמש"כ כגון שמת דל"ש כפי' וגם דאז אין היורשים מחויבים, ולמש"כ י"ל דמש"כ כגון שמת בא לאפוקי כשהוא חי ואם אין בידינו לכוף אותו דבכל מקום על שבועה לא נחתינן לנכסי' היינו לפי שגם אם יהי' ביד הלוקח גזל הוא בידו כל זמן שלא יאמר המוכר רוצה אני ועל הלוקח להחזיר, משא"כ בדבר שלב"ל דקיי"ל דאם שמיט ואכיל לא מפקינן וכמבואר בסי' ר"ט ס"ד דה"ה בשארי דברים שלא באו לעולם ואפילו מסר לו שטר כמאן דתפיס בידו, והפרישה כ' דלאו דוקא שמיט ואכל אלא אפילו איתניהו בעינא, ובודאי דאפילו צוח המוכר שאינו מוחל לא מהמנינן לי', ובזה י"ל דכיון דמהני תפיסה כדי שיקיים שבועתו נחתינן לנכסי' כיון שלא יהי' גזל ביד הלוקח [וכה"ג כ' הר"ן בכתובות דפ"ה בהא דאמרינן דלבע"ח יהבינן כיון דמהני תפיסה אין הבי"ד עושים שלא כדין באם יתנו להבע"ח יעוי"ש] ועל כן רק במת שאין שייך אז ענין מחילה [ובודאי דלא מהני תפיסת הלוקח מהיורשים, דבדידהו ל"ש ניחא להו כדי להיקום בהימנותי' כמש"כ התוס' בפרק א"נ שם] ועוד דאין עליהם חיוב שבועה ואז אינו נקנה בקנין ונראה דבנשתטה דלאו בר חיובא הוא ולאו בר כפי' ג"כ הדין כמו במת ועוד דגם תפיסה ל"מ כיון דל"ש גבי' מחילה.