אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן לז · ט
שוב אחרי זמן רב בא לידי תשו' "חסד לאברהם" מהדו"ק להגאון ר' אברהם תאומים, וראיתי שם בחחו"מ סי' י"ט שמפלפל ג"כ בדין נכרי לישראל אי חייב במודה במקצת שבועה ואי איתניהו בשמירה וה"ר ג"כ מספ"ק דכתובות ולמש"כ בלא"ה הומ"ל לענין רבית וכפל ודו"ה, [וגם לענין אבידה אם מצא התינוק דאינו מחוייב בהשבת אבידה, גם לענין לפני יאוש דל"ש באיסורא אתי לידו כיון דאין עליו חיוב השבה] אין ראי' מזה, ומש"כ בתשו' חס"ל לה"ר מדהתוס' דסוכה ד"ל בד"ה כי גזזו, שהקשו התוס' דהא יאוש שלא מדעת הוא דלא ידעו בעלים בלוקח וקיי"ל דיאוש שלא מדעת ל"ה יאוש, ויש להפליא מדוע לא הק' קושייתו לעיל על כי גזזו עכו"ם הא הו"ל יאוש שלא מדעת, וע"כ כתב דעל כי גזזו נכרים ל"ק דהוי יאוש של"מ לפמ"ש הרמב"ן בב"מ פ"ב דלהכי יאוש של"מ לא הוי יאוש משום דבאת לידו לפני יאוש הוי שומר וידו כיד הבעלים, והיכא דהחפץ ברשותו ל"מ יאוש, והנכרים דאין בהו דין שומר אבידה להכי גם יאוש של"מ מהני, משא"כ היכא דגזזו אוונכרי גופייהו דהוי ישראל מישראל כמו שפירש"י דסתם גזלו ארעתא מישראל נינהו והוי ישראל מישראל ולא מהני יאוש עכ"ד. ודבריו תמוהים, דד' הרמב"ן דבאיסורא אתי לידו ל"מ יאוש הוא רק באבידה כמו שהסביר שם משא"כ בגזילה, וגם לד' התוס' לשיטתו בב"ק למ"ד יאוש כדי קני היינו דגוף החפץ קנה, ויאוש של"מ דל"ה יאוש היינו דהדמים צריך להחזיר, א"כ אין כונת התוס' דהוי יאוש שלא מדעת ולא מהני יאוש אח"כ כמו באבידה, דפשיטא דמהני בגזילה, דבזה ל"ה שומר לד' הרמב"ן ולד' התוס' גוף החפץ קנה, אלא דקו' התוס' דל"ה למפרע יאוש לאביי, כמו דמקשה הש"ס בב"מ מתרומה וכיו"ב דלאביי לא מהני למפרע, וע"כ שפיר ה"ק דהא עכ"פ כל כמה דלא נתייאשו לא הועיל, ואין זה ענין כלל לדין דבאיסורא אתי לידו מד' הרמב"ן דהתם הכוונה דגם אח"כ לא מהני יאוש.
בשולי המכתב נתקשיתי בד' התוס' בב"מ ר"פ א"נ שהק' למ"ל קרא להתיר גזל נכרי דמהיכי הוי ידעינן, דהא דילפינן גזל נכרי הוא מרבית ואונאה ובנכרי רבית ואונאה שרי, רבית דכתיב לנכרי תשיך, ואונאה דכתיב לעמיתך. והנה לכאורה נראה כונת התוס' שביארו על רבית ואונאה, ולא סגי להו מאי דברבית כתיב לנכרי תשיך, וממילא מאונאה גרידא לא ילפינן שכן לא ידע דמחיל כמבואר שם ורק ממה הצד ילפינן, הוא עפ"י המבואר בבכורות די"ג: דלמ"ד גזל נכרי מותר אונאה מיבעי, וכבר הק' המהרי"ט אלגזי, דהא בב"מ אמרינן דאונאה גרע שכן לא ידע, וע"כ צ"ל דשאני בנכרי דלא מחיל וכ"כ בקדושת יו"ט. ולפ"ז בנכרי שפיר אפשר למילף מאונאה לגזל כדמדמי להו בבכורות, ולהכי כתבו דגם אונאה מותר מעמיתך. אבל תמיהני דהא למ"ד גזל נכרי מותר לא ילפינן כלל מעמיתך לאונאת נכרי כמבואר בבכורות דהשתא גזלו מותר אונאה מיבעי, ולעמיתך דרשינן לדיני קנינים, וא"כ אי לאו דכתיב היתר לגזל נכרי הוי ילפינן איסורא מאונאה דסתמא כתיב בין לישראל ובין לנכרי, וכמו דאונאה אסור כמ"כ גזילו אסור דהא בנכרי אין לחלק מאונאה לגזל, ואי"ל דאי לאו קרא דהיתרא דג"נ ממילא הוי דרשינן לעמיתך למעוטי אונאת נכרי, וא"כ ל"ה ידעינן דיני הקנינים דלעמיתך בכסף ולנכרי במשיכה ולר"ל בהיפך ואי"ק היתרא דגזל נכרי כי היכי דנדע דיני קנינים מעמיתך, וצ"ע
: