אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן לג · ב
בדבר השאלה אם באפשר לעשות מקוה מקונסט אייזע שנשאו ונתנו בזה המחברים בס' אמרי יושר ובתשו' מהרש"ם אין החבורים הנ"ל תחת ידי. והנה בעיקר הדין מבואר בשו"ע יו"ד סי' ר"א סעי' ל' דאין שאיבה פוסלת אלא במים, אבל השלג הברד והכפור כו' אין שאיבה פוסלת בהם שאם שאב כו' ולא עוד אלא אפילו אם עשה כל המקוה משלג או כפור וברד שהביאו בכלי ועשה בהן מקוה כשר היינו לכשיופשר כמ"ש הש"ך [ויעוי' בשו"ת חת"ס סי' ר' וסי' רט"ו להביא ע"י טבלאות שאין להן לבזבזין], והנה אם נאמר דדוקא לכשהופשר, אבל לכשלא הופשר אין לעשות המקוה, וע"כ אם הובא ע"י אדם ודבר המק"ט מ"מ לכשהופשר פנים חדשות בא לכאן, והוי כבידי שמים וזהו אם נימא לשי' הרמב"ם והרא"ש דבלא נפשר לא הוכשר, אבל אם נימא דהוכשר מתחלה, א"כ ודאי אם הובא ע"י אדם או דבר המקבל טומאה פסול ובס' פסקי הלכות להגאון ר' דוד מקרלין ח"א בשו"ת הנספחות בהל' מקואות סי' ג' האריך לבאר השיטות ומש"כ שם דלד' הראב"ד בבעה"נ והאשכול אין שום דרך להכשיר מקוה שתהי' כולה מתחלתה ע"י שלג אף לכשיתפשר השלג, ואף אם לא יהי' בזה תפיסת ידי אדם, ולשי' הרז"ה לא מהני אם בא ע"י תפיסת ידי אדם, ולהכשיר מקוה זו הוא פלוגתא דרבוותא, ורק להרמב"ם והרא"ש יש להכשיר אם בא ע"י תפיסת אדם באופן שיבא להמקוה בעוד לא נתפשר, ומוצא תקנה רק ע"י תקון ב' מקואות ויעוי"ש בתשו' הרה"ג מו"ה מאיר לעווין ותשובתו אליו ולפי הוראת החת"ס נראה להכשיר, דסומכים בזה ע"ד הרמב"ם והרא"ש כמו שהוקבע בשו"ע.
וראיתי בס' חזון איש שכ' לתמוה לדעת הרא"ש והטושו"ע דמקוה כולו גליד כשר, וכיון שעושים ממנו מקוה לכתחלה הדין נותן שיפסול משום שאוב, וגם יש בו משום הוי' ע"י דבר המק"ט, וכ' לחדש דאין דין שאוב והוי' ע"י טהרה בשלג וגליד, כיון שעומדים בפני עצמם ואינן צריכים למקוה להחזיקן ואין זה עיקר הוי'. ודוקא במים שייך הוי', ולבסוף כ' דלמעשה קשה להקל ברמי שלג בידים, ואפילו נפשר כיון דאיכא חשש דאורייתא משום הוי' ע"י מק"ט ומשום כלו ע"י אדם, והרז"ה פוסל בהדיא, וכיון דנקטינן עיקר כדעת המכשירים כלו שלג ממילא יש בו הוי' ע"י טהרה, וזהו דלא כמש"כ הפ"ת בשם החת"ס.
אולם לזה שהכריעו דאין להכשיר רק לכשנפשר, ממילא אין בזה חשש דבר המק"ט והויתו ע"י טהרה, וגם י"ל דבגליד וקונסט אייז דאין מקום לטבילה כמו בשלג, ואין אפשרות לזה. וכמוש"כ הנובי"ת חאו"ח סי' נ"ט לא נפסל ע"י הויתו בטהרה ובידי אדם, ורק לכשנפשר פנים חדשות בא לכאן, ועדיפא משלג.
ואח"כ ראיתי בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' ס"ו וסי' ס"ח מה שצידד להקל בזה. וע"ע שם בח"ד סי' ע"ח שהביא ד' פסקי הלכות שחשש לד' הראב"ד והאשכול ומסיק להקל. ועכ"פ לכתחלה אפשר לתקן להביא ע"י טבלאות שאין להן לבזבזין וגם להניח הקרח על שפת המקוה שיפול מאליו והפסקה משהו סגי כמש"כ בשו"ת דברי מלכיאל שם. ואחרי שהוקבע הדין בשו"ע כשי' הרמב"ם והרא"ש אם עשו המקוה כולו מכפור ומברד שהביאו ועשו מהם מקוה כשר, היינו כשנתפשרו כמש"כ הש"ך וכן הורה לדינא בשו"ת חת"ס, בודאי יש להקל.
בחודש אדר תרצ"ז