אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן לג · א
בדבר שאלתו אודות הנשים הנוהגות לגדל צפרנים (מאניקיר) שנשאל משתי נשים הרוצות לשמור דיני טהרה וטבילה כדת רק שלא יגזזו את הצפרנים, שמבואר ברמ"א סי' קצ"ח ס"כ שאחרי שכבר נהגו ליטול הצפרנים (מחשש שמא נמצא תחת הצפורן מעט טיט וממילא מקפדת על הצפורן או כמש"כ הש"ך שם משום ד' הראב"ד דכיון דעתידין ליטלן חייצי השתא) אפי' אם צפורן אחת נשארה בידה וטבלה צריכה טבילה אחרת.
באמת הקשה ידידי כת"ר לשאול וראוי לדבר על לבן לבלי לשנות ממנהג הנשים הנוטלות הצפרנים קודם הטבילה. אולם אם הדבר נמנע ויוכלו לבוא לידי מכשול להמנע עי"ז מטבילה יש לצדד בזה, כי הנשים מנקות היטב את הצפרנים והן מקפידות דוקא לבלי לגזוז, ורק היכא שרוב בני אדם מקפידים אזלינן בתר רובא כמ"ש בריש סי' קצ"ח ובט"ז סק"ב, והכא באמת רוב בנ"א אינם מקפידים על הצפורן וגם הנשים אינן מקפידות רק בשעת טבילה מחשש החומרא ומנ"ל דרוב הנשים מקפידות ע"ז וגם הנשים שאינן טובלות הלא אינן מקפידות, ומה שהחמירו בזה גם בדיעבד היינו לפי שהיא עצמה מקפדת ע"ז אלא ששכחה ובכה"ג שהיא מקפדת גם היכא דרוב בנ"א אינם מקפידים חוצץ, וכ"ה שי' הרמב"ם והטור והמרדכי מובא בש"ך סק"ב, משא"כ היכא שהיא אינה מקפדת כלל ואדרבה רוצה דוקא שלא לגזוז הצפורן ולטבול כך בזה אם אין רוב בנ"א מקפידים רק שרוב הטובלות מקפידות לא הוי רובא ומכיון דהיא אינה מקפדת אינו חוצץ. גם יש לצרף בזה השיטה דאזלינן בתר דידה, ואם דלא קיי"ל כן להלכה מ"מ יש לצרפה לסניף.
ובעיקר הדין הנה מד' המחבר נראה דצפורן אינה חוצצת אף שמנהג הנשים להסירן כמ"ש בב"י ובשו"ע שם וז"ל ולפי שאין יכולת לכוין מה נקרא נגד הבשר או שלא כנגדו נהגו הנשים ליטול הצפרנים בשעת טבילה ע"כ, נראה דאף אחר המנהג אינו לעיכובא אם רק הי' נקי כמ"ש בסעיף כ' דצפורן עצמה אינה חוצצת וכ"כ בהג' שערי דורא, ורק הרמ"א החמיר בזה דאחר שנהגו להסירן משום חשש קצת טיט הוי אצלן כדין גמור להקפיד על הסרת הצפורן. ונראה שמה"ט הקיל הט"ז בס"ק כ"א בשבת ויו"ט וחוה"מ ע"י ניקור היטב, והא לכאו' במיעוט המקפיד גם בדיעבד לא עלתה לה טבילה, אלא משום דהא דחשוב מיעוט המקפיד אין זה רק מצד חומרא ובשעת הדחק יש לסמוך ע"ד המחבר. ומה"ט נמי יש לסמוך להקל היכא שהיא אינה מקפדת שהנה מבעלי המאניקיר שרוצות דוקא להשאיר הצפרנים, ובזה ל"ש גם חומרת הראב"ד המובא בש"ך שם דצפורן עצמה חוצצת משום דעומד לגזוז דאצלן אינן עומדות לגזוז (ואפ"ל דלהכי הקילו בשויו"ט וחוה"מ משום דאף שהנשים החמירו על עצמן והקפידו להסיר הצפרנים לא הי' המנהג רק היכא דאפשר, אבל היכא דלא אפשר כמו בשבת ויו"ט לא החמירו על עצמן וממילא לא הוי קפידא, אלא דלד' הש"ך שחושש לדעת הראב"ד הא עומדות לגזוז לאחר השבת).
והנה בשו"ת משיב דבר חיו"ד סי' מ"ג מ"ד האריך אם להתיר טבילה ביום כדי שלא תבוא לידי חמורות יעוי"ש שמסיק שצריך ישוב הדעת בזה וכ' דבחציצה במיעוט המקפיד שהוא מדרבנן אין להתיר משום שלא תבוא לידי חמורות שלא תטבול, נראה דזהו בגזירה דרבנן המבואר בתלמוד דחוצץ דגם בדיעבד לא עלתה לה טבילה, אבל בנ"ד שאין בזה רק משום חומרא שהחמירו על עצמן ומצד עיקר הדין אין לחוש דצפורן עצמה אינה חוצצת וגם היכא דאי אפשר כמו בשויו"ט מקילין ע"י ניקור גרידא בזה בודאי יש להקל כדי למנוע מאיסור כרת ח"ו.
כל זה כתבתי מה שיש לצדד בזה, אולם באשר לא מצאתי היתר מפורש בדברי רבותינו האחרונים וגם ראוי לחוש דלא ליפוק חורבא מזה, וע"כ אין להורות היתר מפורש רק לצוות בבית הטבילה לבלי למחות בהנשים האלו שאינן מתרצות להסיר הצפרנים העשויות במאניקיר.
וע"ד הקושיא ברוב שאינו מקפיד דמאחר שמדרבנן חוצץ הלא ממילא הוי מקפיד ג"כ דבע"כ יטלנו קודם הטבילה, וביותר יקשה לשי' הראב"ד דאף היכא דאינו מקפיד בשום פעם רק בשעת רחיצה אף שתמיד אינו מקפיד מ"מ חוצץ משום דבשעת טבילה ודאי יקפיד א"כ ה"נ ברוב שאינו מקפיד, כבר קדמוהו בקו' זו בס' ישועות יעקב סי' קצ"ח. ובפשוטו נראה שאינו מקפיד רק על השעור המשלים לרוב דכשיחסר מהרוב יהי' מיעוט שאינו מקפיד דאינו חוצץ ושוב לא הוי רוב המקפיד.
ודבר מחודד ראיתי בס' שו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' ס"ח במה שהשמיטו הפוסקים הא דרב כהנא ביבמות ע"ח דכולו חוצץ מה"ת אף שאינו מקפיד, וכ' שם לתרץ בהקדם קו' הישועות יעקב והתי' הנ"ל, וגם דבענין חציצה בטבילה מחצה על מחצה נידון כרובו דבמאי דאיפליגו בגמ' אי מע"מ כרוב פלוגתייהו הוא אי אמר רחמנא שחוט רובא או לא תשייר רובא וכדומה, וא"כ בחציצה דילפי' מדכתיב במים שלא יהי' דבר חוצץ בינו לבין המים בעי' שיהי' רוב הגוף בלי חציצה במים וע"כ אי איכא חציצה בחציו אם מקפיד לא עלתה לו טבילה מה"ת. ולפ"ז י"ל דבאמת לא נאמר מהלל"מ דכולו חוצץ אף דאינו מקפיד אלא דמכיון דמדרבנן רובו חוצץ אף שאינו מקפיד א"כ אי מתרמי לי' טבילת מצוה בע"כ יוצרך להסיר רובו בכדי שישאר פחות ממחצה דאל"ה יהי' חוצץ מדרבנן, ונמצא שהוא מקפיד להסיר רובו וממילא הוי רובו ומקפיד עליו החוצץ מה"ת. ולכן השמיטו הפוסקים להא דרב כהנא שבאמת אינו מהלל"מ ורק דע"י דין דרבנן דרוב שאינו מקפיד חוצץ נמשך דין זה דכולו שאינו מקפיד חוצץ מה"ת.
אולם באמת זה אינו, דבגמ' דיבמות שם דר"ל הגמ' דטבילה דמעוברת מהניא לולד לא מצד שאין זה חציצה כסברת הגמ' בתירוצה, אלא דמשום דהיינו ריביתייהו הוי אינו מקפיד. והק' ברש"י שם הא מדרבנן גם רובו שאינו מקפיד חוצץ ותי' דהכא אוקימנא אדאורייתא, וכ"כ בפוס"י שם וביארו דמשום מעלת גירות אוקמוה רבנן אדאורייתא ואם נימא כד' מהרי"א הנ"ל דהא דרב כהנא דכולו אף שאינו מקפיד חוצץ מה"ת הוא רק משום דמקפיד על רובו משום גזירה דרבנן א"כ מאי מקשה שם הגמ' מהא דר"כ הא הכא גבי גירות ל"ש גזירה דרבנן כל עיקר וממילא דאף כולו אינו חוצץ מה"ת, ועכצ"ל דהלל"מ הוא דכולו אף שאינו מקפיד חוצץ מה"ת. וע"ע במנח"ח סי' קע"ה שתמה על השמטת הרמב"ם הא דרב כהנא דכולו חוצץ מן התורה אף שאינו מקפיד.
ב"ה יום כ"ב אייר תרצ"ו