אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ל · ז
ומש"כ מעכ"ת דמד' השימק"ו בזבחים דכ"ו דמום עובר אינו נפסל בין שחיטה לקבלה, מוכח דזהו פסול אחר משום חסר דאלו משום מום מה לי מום קבוע מ"ל מום עובר, כיון דגם מום עובר אינו ראוי למזבח, עכ"ד. כתבתי אז בהחפזי ולא בארתי כפי הצורך, דלכאורה מוכח מד' השימק"ו דפסולו משום מום הוא, ואחרי דילפינן מגזיה"כ אמרינן דהחידוש הוא דוקא במום קבוע, וגם מסברא יש לחלק כיון דהפסול הוא משום גדר מום לפני השחיטה. וע"כ י"ל דבמום עובר הלא הי' ראוי לשחיטה לאחר זמן כמו דאמרינן יצתה זו שקריבה לאחר זמן, ואלו לפני שחיטה הי' ראוי להקרבה לאחר זמן, ולהכי לא נפסל מום עובר אחר השחיטה לפני קבלה, משא"כ אם נאמר דמשום חסר הוא וזהו פסול מחודש בין שחיטה לקבלה, ואפילו חסר כל שהוא שלא נפסל לפני שחיטה, בכ"ז בין שחיטה לקבלה פסול, וגם פסול מום משום חסר הוא א"כ מה לי מום קבוע או מום עובר, הלא לאחר שחיטה לא יעבור עוד המום וישאר חסר ומהכ"ת לא יפסול.
וכן נראה מפשטות דהגמ' בבכורות דל"ט, דכו"ע חסרון מבפנים שמיה חסרון, ל"ק כאן שחסרה קודם שחיטה כאן שחסרה לאחר שחיטה, ולאחר שחיטה קודם קבלה מי שרי והאר"ז אמר רב הצורם כו' אלא כאן שחסרה קודם קבלה כאן לאחר קבלה כו' ומבואר מדהג"מ דקאי לפי תחלת האוקימתא דכו"ע חסרון מבפנים שמי' חסרון, דאי לא שמו חסרון, כמו שלא נפסלה לפני שחיטה כן לא נפסלה אחר שחיטה, ואי איתא דחסרון משהו שלא נפסלה לפני השחיטה, מ"מ אחר שחיטה נפסל, א"כ מה"ט גם חסרון מבפנים דלא הוי חסרון לפני השחיטה מ"מ אחר שחיטה תפסל, כיון דיש עכ"פ בזו חסרון מבפנים, ואין זה פר שהי' כבר, מוכח מזה דכל שאין בו פסול מום או חסרון הפוסל לפני שחיטה לא נפסל עי"ז גם בין שחיטה לקבלה.