אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ל · ה
ומש"כ לתרץ דאפשר דכונת התוספתא בחתך את הראש בבת אחת היינו שחתך המפרקת ונשאר מחובר בעור דבכה"ג לא הוי מחוסר אבר עכ"ד, בפשוטו נראה דבכה"ג הוי מחוסר אבר לקרבן דהרי בפירוש שנינו בקידושין דכ"ד ודכ"ה דהוי מחוסר אבר ופסול בעוף, וראיתי ברשב"א קדושין שם שכ' יבשה גפה כ' הראב"ד אע"פ שעדיין מחובר בגופו מחוסר אבר מיקרי כיון שכל כחו של עוף בכנפיו ויבשו, ויש לחלק לפ"ז בין הכנפים ושארי אברים שאין כל הכח תלוי בהם. אולם נראה דמחוסר אבר דפסול לקרבן גם לב"נ ילפינן מקראי בע"ז ד"ה ובזבחים דקט"ז הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה, חזינן דכל דתלוי בו החיות יש לו דין מחוסר אבר, אלא דבקדושין שם מוכח דגם לענין שארי דברים כמו יציאת עבד בראשי אברים בהכהו על עינו וכהתה, על שינו ונדדה דאם אינו יכול להשתמש בו יוצא לחירות. ולפ"ז נראה דבודאי בנשבר המפרקת הוי מחוסר אבר כיון שאין לו חיות המפרקת, ואין לחלק בין מום דלפני שחיטה ולאחר שחיטה דפסול חסר הוא ענין אחר, דהרי הגמ' בבכורות משוי להדדי, כמבואר שם דל"ט דמשני הא דחסרה לאחר שחיטה ומקשה והא אמר ר"ז אמר רב הצורם אזן הפר ואח"כ קבל הדם פסול, ומבואר דאין לחלק גם בדין חסר ובפשוטו נראה דהיכי דנשבר המפרקת לגמרי ומחובר בעור דבודאי הוי מחוסר אבר דלכל מילי הוי כתלוש לענין טומאת אוכלין וש"ד וכמבואר בחולין דקכ"ז באבר ובשר המדולדלין ומעורין בחוט השערה, דרק לענין טומאת נבילה ילפינן מקראי דיפול עד שיפול, אבל לטומאת אוכלין מטמא. וקושיא זו ילה"ק ג"כ ע"ד הרשב"א בחולין דכ"ז דמפרש דלא לישויי גיסטרא בקדשים משום דמבליע דם באברים ולדם הוא צריך וצריך לקבל כל הדם דהא הוי מחוסר אבר לפני קבלת הדם כמש"ל וצ"ע.