אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כד · ה
ע"ד מה שנשאל רומעכ"ת באשה אשר לפי דברי הרופאים סכנה נשקפה לה אם תתעבר יען שהעבור והלידה קשים לה אי מותר לשמש במוך או בנרתיק שיהי' נתון על האבר ויקלוט הזרע אל תוכו, והנשאל יש לו בנים. וראה כת"ר את דברי האחרונים המתירים והוסיף נופך משלו להתירא דלהכי שרי ר"מ דש מבפנים וזורה מבחוץ, דקשה איך אפשר להתיר איסור דאורייתא הא אפשר למנוע מזה ותירץ דבאמת בהתחלת תשמיש אינו עושה שום איסור כלל ומשמש כדרך המשמשים ואח"כ לכשזורה הרי מוכרח משום שיש סכנת נפשות, נמצא שאין כאן מעשה איסור לא בתחלה ולא בסוף ורק שבעלמא אסור מדרבנן להכניס א"ע במעשה שבסופו יצטרך לדחות איסור דאורייתא זהו תו"ד. לדעתי בפשוטו נראה, כיון דמוכרח אח"כ לזרות ומתחלה עושה ע"מ לזרות וזהו מעשה אחד שעושה מעשה ע"י חציו, בודאי אין שום היתר בדבר מתחלה. ודוקא היכא שאחר תשמיש תסיר ע"י מוך הזרע משום סכנה, בזה י"ל דעושה מעשה היתר ואח"כ מותרת משום סכנה, ודמי לדין דאין מפליגין כמש"כ באחיעזר סי' כ"ג, אבל בזה שעושה מעשה ע"מ להוציא הזרע מבחוץ חשוב מתחלה מעשה איסור וחייב משום חציו.
ועוד נראה דגם גרמא להוצאת ז"ל אסור וכמבואר בכתובות דמ"ו דילפינן מקרא דונשמרתם מכל דבר רע, מכאן אמר ר' פינחס שלא יהרהר ביום ויבא לידי טומאה בלילה. ומשמע מסוגית הגמ' דשם דאין זה אסמכתא רק אזהרה מן התורה וכ"כ התוס' בע"ז ד' כ' (ותמיהני שלא מצאתי ברמב"ם ושו"ע דזהו אזהרה מן התורה ונשמרתם ולפה"נ דס"ל דהוי אסמכתא ועי' בס' המצות מל"ת לד' הרמב"ן מצוה י"א ובשערי תשובה לרבנו יונה הביא להלכה). והא דיבמות דע"ו דמניחין בי' פוקרא ומתירים ע"י גרמא היינו משום דבלא בדיקה אסור בפו"ר ולד' התוס' בסנהדרין דנ"ט השחתת זרע הוא משום פו"ר, משו"ה כדי להתירו בקהל שרי ע"י גרמא דקילא, אבל בידים לא דחמירא כמבואר בנדה בר"פ כל היד וכ"כ היש"ש ביבמות שם שלא התירו רק ע"י גרמא. ועי' בב"ש סי' כ"ה סק"ב שכ' למילף מהש"ס דיבמות דע"ו גבי לבדוק את הדם מן האשה או מן האיש ע"י הוצאת זרע, וכ' דיש לחלק דאין ראי' מיבמות דהתם הוי כדי להתירו בקהל. אולם טעם השני שכ' מעכ"ת דדש מבפנים וזורה מבחוץ שזהו אסור דאורייתא דוקא בעושה ומתכוין להשחית הזרע ולבטל מפו"ר דומיא דער ואונן, אבל באופן שעושה כן משום סכנה לא הוה דומיא דער ואונן זה נכון, ובאמת הדברים מפורשים בתוס' יבמות ל"ד, דלא חשיב מעשה ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרעו ורגיל לעשות כן תמיד, אבל באקראי בעלמא שרי, וכ"כ הטור והרמ"א באה"ע סי' כ"ה ס"ב. ואף שהב"י מחמיר בזה, מ"מ בכה"ג שרי.
ומה שהביא מעכת"ר מד' התוספתא בפ"ב דנדה הל' ד' שהי' ר"מ אומר כל כ"ד חודש דש מבפנים וזורה מבחוץ ומדמה מוך לדש בפנים וזורה מבחוץ, ובאמת לגירסת הגר"א ר"מ מתיר רק מוך וגורס שם דברי ר"מ ואח"כ ר"א אומר כל כ"ד חודש דש מבפנים וזורה מבחוץ א"ל הללו אינו אלא מעשה ער ואונן. ולר"מ מתיר רק מוך ולא דש מבפנים וזורה מבחוץ. וכן מבואר בד' תשובת הרא"ש כלל ל"ג סימן ג', המובא באהע"ז סי' כ"ג באשה שיש לה אוטם ברחם בענין שאין השמש דש כראוי לו ומתוך האוטם פעמים שהוא דש בחוץ, ולעולם הוא זורה בחוץ, שכ' יראה שהוא אסור כיון דלעולם הוא זורה בחוץ וקרינן בי' ושחת ארצה. וגרע ממשמשת במוך דהתם היא משמשת כדרך כל הארץ אע"פ שאין זרעו ראוי להזריע מידי דהוי אעקרה וזקנה וקטנה.
והנה במשמשת במוך התירו כמה מחברים בשו"ת חמדת שלמה ובשו"ת צ"צ ובאחיעזר כתבתי להוסיף דעיקר האיסור משום שאינו כדרך כל הארץ וע"כ כל הני ג' נשים משמשת במוך משום סכנה דבזה הוי כדרך כל הארץ וכן כל הני דאיכא סכנה.
ויש להסתפק בנרתיק דק אולי אין זה כדרך כל הארץ, ועי' בירושלמי יבמות פ"א דרך סדין ובהגהות ציון ירוש' שם לגבי ביאות אחרות מה שמסתפק בזה. ובאמת בירוש' שם הכונה כדי למעט הנאה, דהרי נטע ה' ארזים, וע"כ שהזריע גם ע"י הסדין. והנה בשארי עריות דלא בעינן שכ"ז כמש"כ התוס' יבמות דנ"ה, מ"מ הי' מקום להסתפק דבעינן שיהי' ראוי לשכ"ז, אבל הא גלי קרא בסנהדרין דנ"ה דשני משכבות דגם שלא כדרכה חייב. שוב ראיתי בס' דבר אלי' להגר"א קלאצקי ז"ל שפלפל בזה בסי' ס"ה והעלה גם בנידון שאלתו ע"י נרתיק דק להתירא, ובפרט בנידון דידן שי"ל בנים, דלמש"כ בספר הישר לר"ת, הובא בשו"ת חמדת שלמה, דבכה"ג שרי. עכ"פ י"ל דאיסור תורה ליכא, ואינו אלא מד"ס, ומשום מצות עונה התירו כמש"כ הרא"ה בשימ"ק כתובות והנני מסכים עם רומעכ"ת להורות היתר בדבר.
ב"ה יום ד' י"ב שבט תרצ"ב