אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ט · ח
כל זה כתבתי לצדד דהיכי דאיכא רוב ודאי מעיקרא לסלק החזקה מהני חזקה דהשתא, ומש"כ הרמב"ם ולפי פי' הרבינו ירוחם דהוי ספק מגורשת הוא באופן שאין הרוב ודאי. אולם יותר נראה דמש"כ רבינו ירוחם דהוי ספק מגורשת אין הכרח מזה דהוי ספק מגורשת מן התורה, שהרי הרמב"ם שם בפ"ו מה' גירושין כ' גם בגוסס דאם הניחו גוסס אע"פ שנתנו לה ה"ז ספק מגורשת, וכ"ה בטוש"ע סי' קמ"א, ואע"פ דרוב גוססין למיתה והא לא חילק ג"כ בזמן דגם בגוסס לאחר ג' ימים ה"ז ספק מגורשת, והא בודאי אין זה ספק תורה דלשי' התוס' משוה לה כמים שאל"ס דאם ניסת לא תצא, וגם לשי' החולקים דאם ניסת תצא מ"מ בודאי אין זה אלא מדרבנן משום סמוך מיעוטא לחזקה, ועי' במראות הצובאות סי' י"ז סעי' כ"ט שהביא ד' האבן העוזר ביו"ד סי' של"ט דהא מוכח מד' הרמב"ם והשו"ע בגוסס דהוי ספק מגורשת ואפילו בדיעבד תצא, והחכ"צ האריך בזה דבודאי גם בדיעבד תצא מ"מ אין זה אלא מדרבנן כמו בכל הנך דאין מעידין שכ' הרמב"ם בפ"י מה' נחלות דהחמירו דאע"פ שאינו אלא מדרבנן מ"מ עשאוה כשל תורה דאפילו בדיעבד תצא, ומש"כ הרמב"ם דהרי היא ספק מגורשת אע"ג דמן התורה אינו גט כיון דרובן למיתה, מ"מ מדרבנן הוי ספק מגורשת ואם נתיבמה אפילו בדיעבד תצא, עכ"פ הרי מפורש בד' הרמב"ם דהוי ספק מגורשת בגוסס, כמ"כ יש לומר בכונת רבנו ירוחם דכל זמן שלא נודע אם הי' בעלה קיים בעת נתינת הגט הוי ספק מגורשת מיהו מדרבנן כמו בגוסס, ואפילו בדיעבד תצא, גם לשי' הריב"ש דהוי רוב גמור, ואיכא חזקה דהשתא מ"מ בדיעבד תצא, ולא מיבעי להריב"ש דס"ל דרובא לא עדיף מב' חזקות והוי ספק השקול מחמרינן מדרבנן, וגם לד' החולקים ע"ד הריב"ש דרובא עדיף מב' חזקות מ"מ תצא מדרבנן כמו בגוסס [ובאמת הב"ח בתשו' הביא בשם תשובות המיוחסות להרמב"ן דכל הני דר"א בן פרטא דרובן למיתה אאמד"ר ומ"מ אם ניסת תצא, וכן חלקו כמה מגדולי האחרונים ע"ד הריב"ש דרובא לא עדיף מב' חזקות, וספק דחומרי חיים וחומרי מתים אאדמ"ר, וא"כ כל עיקר הדין בזה דספק מגורשת ואינה מגורשת אאמד"ר דמן התורה הא רובן למיתה. אולם לא אדע איך יפרנסו דהג"מ דב"ב השתא מה ספינה שרובן לאבד נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים, הא התם מחמרינן מדרבנן, משא"כ לענין דין ממון, ולשי' הריב"ש א"ש דהכא ג"כ איכא ב' חזקות חזקה דהשתא וחזקת ממון של היורשים, וע"כ מקשה הש"ס שפיר מה ספינה שרובן לאבד כו' ועי' באס"ז שביאר יפה פשטות דהג"מ ומה ספינה].
והנה בסי' בית אפרים חתר למצוא מקור לד' הרמב"ם מסוגיא דב"ב קנ"ג בההיא מתנתא אמר רבה הרי מת וקברו מוכיח עליו א"ל אביי השתא מה ספינה שרובן לאבד נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים חולים שרוב חולים לחיים לא כש"כ. ותמהו ע"ז התוס' דהא שאני הכא דאיכא חזקה דהשתא, ומפרש הרמב"ם דברי אביי דלעולם נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים אע"פ שאנו מוצאים אותם השתא מתים, ומזה מוכיח הרמב"ם דינו. אולם אכתי קשה מנ"ל לאביי הכי להקשות ולפרש המשנה לכשנמצאו עתה מתים, וגם מש"כ הבית אפרים דהא הרמב"ם פסק כאביי דלא ס"ל חזקה דהשתא אף דבודאי מת עתה אמרינן שמאותו חולי חזר ונתרפא, להכי כ' הרמב"ם דוקא אם נודע הא לאו הכי נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים, אין זה ראי' דשאני התם דרוב חולים לחיים, ולהכי מספקינן שנתרפא מחליו ומת מתוך חולי אחר, ועיין בשו"ת קהלת יעקב בסי' ח' שסמך מד' הגמ' למש"כ הרמב"ם צירוף דאבד זכרו היינו כיון דנאבד זכרו ולא שב אין לנו לבקש סבות אחרות, וזהו הפירוש בדהג"מ מה ספינה שרובן לאבד היינו כמו שפירש הרשב"ם דאבודן מוכיח עליהם דמה שלא שבו אין לנו לבקש סבות אחרות רק שנטבעו וה"נ בחולי אין לנו לומר שהבריא מתוך חולי זה וניתק לתוך חולי אחר יעוי"ש] ובפשוטו היה נראה דגם אביי מודה לרבה היכי דאיכא רוב המסייע לחזקה דהשתא, דבזה אמרינן הרי קברו מוכיח, וכן בחולה דרוב חולים לחיים לא מהני חזקה דהשתא, ובאחיעזר סי' כ"ט חלקתי ג"כ די"ל דלאביי להכי לא מהני חזקה דהשתא, משום דבע"כ הי' השתנות במצב החזקה דאף שהוא מתגבורת החולי הא מ"מ לא דמי לחזקה דמעיקרא כיון דבע"כ הי' השתנות משא"כ בשארי חזקה דהשתא דהרי היא בוגרת לפנינו דאמרינן כמו שהיא בוגרת עתה כן היתה בוגרת מצפרא, וכן אם מצאנוהו הרוג או מת אמרינן חזקה דהשתא גם למפרע דכמו שהוא עכשיו הי' קודם בלי השתנות, ומנ"ל להרמב"ם לחדש דבעינן נודע שמת קודם שיגיע גט לידה היכי דאיכא רובא למיתה. וראיתי כעת בעמודי אור בהשמטות לסי' פ"ג שכ' לבאר דהר"מ שכ' דאם נודע שמת הבעל קודם שהגיע הגט לידה אינו גט, דלמ"ל נודע כיון דהשתא מת, כמו שתמה הבית אפרים, דכונת דהר"מ דהא גם בנטבע בפנינו ג"כ בעינן שיהוי כשיעור שתצא נפשו, כבמשנה יבמות קכ"א וכן בכל דבר לפי ענינו, אינו מת כרגע, וגבי גט בעינן לדקדק אם ניתן הגט מיד כשטבעה הספינה, ודאי אינו נידון אז כמת עד שיעור שתצא נפשו, ועל זה כיון הרמב"ם ואם נודע שמת הבעל כו' דבכי הא ודאי בעינן לאודועי יעו"ש, ולפ"ז באופן שעבר הזמן שאין להסתפק עוד אף שלא נודע מחזקינן חזקה דהשתא.