אור ברסלב
אחיעזר חלק ג סימן ט › ז

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן ט · ז

ו

והנה במתניתין דפ"ו דטהרות המסוכן ברה"י והוציאוהו לרה"ר והחזירוהו לרה"י כשהוא ברה"י ספיקו טמא וכשהוא ברה"ר ספיקו טהור, ופירש שם הרא"ש גוסס שנתעלף ואינו ידוע אם חי או מת כשהוא ברה"י ספיקו טמא ואפילו ברה"י הראשון כלים שנגעו בו טמא יעו"ש והא במתניתין מיירי בפשוטו דהחזירוהו לרה"י ושם נמצא מת כמו שפ' הרע"ב שם, ומוכח לפי פי' הרא"ש דאפילו בגוסס דרוב גוססין למיתה ונמצא מת ברה"ר טהור ולא אמרינן חזקה דהשתא כשעת מציאתן למישוי ודאי, כמש"כ התוס' בפסחים צ"א במפקח את הגל, ונסתר כל היסוד, אם לא דנימא דהרא"ש מפרש שגם עתה בספיקו ולא נתברר שמת. אולם נראה דאין סתירה מזה דהא כשעת מציאתן בעינן גם במקום מציאותן כמבואר בנדה ד"ד והכא דקדק המשנה דהחזירוהו לרה"י וא"כ מה שנמצא מת ברה"י לא אמרינן כשעת מציאתן משום דאין מחזיקים ממקום למקום לטמא ברה"ר. [ועי' במשנה אחרונה שכך כ' דלהכי נקיט והחזירוהו לרה"י, ומה שתמה שם אמאי מטמאין ברה"י הראשון הא אין מחזיקים טומאה ממקום למקום, תמיהני דהא ברה"י טמא אפילו נגד חזקה א"כ מאי דאין מחזיקים ממקום למקום ל"ש לענין רה"י דטמא בודאי]. ולמש"כ הרא"ש לפרש מתניתין דמסוכן בגוסס אפשר דמפרש ג"כ הך דתוספתא מעשה במסוכן שהיו מטלטלים אותו ממקום למקום וטהרו הראשונות דאפילו בגוסס אין מחזיקים חזקה דהשתא ממקום למקום והא דטהרו ברה"ר אף דגם ברובא דליתא קמן ברה"ר טמא כמבואר בתוס' בריש חולין בד"ה ברי לי דרוב פעמים א"א ליזהר, והא רוב גוססין למיתה, נראה דאע"פ דרוב גוססין למיתה היינו שימות בודאי, אבל אם מת באותו רגע שנגע בו אדם או כלים זה הוי ספק השקול, ורק בחזקת חי דמעיקרא איתרע בודאי כיון דרוב שימות בודאי, וכ"כ השאג"א בשו"ת החדשות סי' א' דאם אמרו לו קרובך גוסס זה יום או יומים אכתי א"צ להתאבל עליו דאע"ג דרוב גוססין למיתה מ"מ אין רובן מתים בזמן מועט מהתחלת הגסיסה עד שיעברו ג' ימים יעוי"ש, ולהכי לענין ספק שנגע בו בתוך ג' ימים הוי ספק השקול וברה"ר טהור. והא דמפרש הרא"ש בגוסס ולא פירש כמש"כ הרמב"ם שנתעלף כסתם מסוכן, אפשר דס"ל להרא"ש דבכה"ג דרוב חולים לחיים וחזקת חי גם ברה"י טהור, (וביותר י"ל דחזקת חי הוי כחזקת הגוף שכ' הש"ש דחז"ה מהני לטהר גם ברה"י דגם ברה"י טהור כמש"כ, ורק בגוסס דרוב גוססין למיתה אותרע חזקת חיים לגמרי, והא דראוהו חי מבערב דתני בתוספתא ברה"ר אפילו אם נפרש שם בסתם מסוכן הא כ' התוס' בנדה ד' דרה"ר לאו דוקא, ולהכי במסוכן כהאי כתות הראשונות טהורות ולא טמאו אלא האחרונות משום חזקת חי]. והנה המגיה לפי' הרא"ש כ' דלהכי פירש הרא"ש דאף הכלים שנגעו בו טמאים לרבותא דאע"פ דהכלים הוי אין בו דעת לשאול מ"מ טמא ותמיהני מאיזה טעם יטמאו הכלים מן הדין כיון דהוי אין בו דעת לשאול [ואף לענין תרומה וקדשים באין בו דעת לשאול טהור כמבואר בנדה ד"ה מכדי האי מטה] אם לא שהובא בידי אדם ואין כאן רבותא.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה